לדעתי זה נחלק לשני חלקים
מבחינת זמן אימון כדי להגיע לסוס שמוכן להתחרות (מה שאנחנו מכנים סוס גמור)- נידרשים לרוב שנתיים כדי להגיע לכך. מה שאומר שסוס שהתחילו אותו בגיל 2-4 יהיה מוכן בגילאים 4-6.
זה שונה כמובן מהדראסג' כי שם נידרשים שנים על גבי שנים של אימון, כך שמראש אי אפשר להגיע לשיא בגיל צעיר. אם אנני טועה, גם במרוצים השיא של הסוסים הוא בגילאים האלה.
אם נשווה את זה לרקדנים, אז לרקדן ב-18 יהיה בשיאו מבחינה פיזית, אך יכול להיות שהידע שלו יהיה מופחת לעומת מישהו בין 40. אבל אם כדי ללמוד הכל, היה מספיק שנתיים, לבן 18 היה יתרון עצום לעומת מישהו בן 40.
בהקשר של רמת הריצה, אני לא התכוונתי רק למהירות הריצה. אלה לרמה הנידרשת מהסוס. נניח שיש רמה מסויימת שהסוס יכול להגיע אליה והיא מייצגת את ה100% שלו.
אם נציג את הסוס לאורך זמן כאשר דורשים ממנו בכל מקצה את ה100% זה ישחוק אותו (בעיקר נפשית). כשרוצים לשמור סוס לאורך זמן, אנחנו הרבה פעמים נדרוש ממנו במקצה עצמו פחות מה-100%, הרבה פחות. אולי בחלק מהמנברות שבאות לו יותר בקלות נדרוש יותר, אבל לא "נסחוט" אותו עד הסוף.
כמובן שבפועל יש פער בין הרצוי למצוי, וכל מאמן פועל בדרכו (לטוב ולרע, אך אכן יש גם רע).
זו תחילת הקריירה, אבל מדובר בספורט שאין להערכתי טעם להמשיך להציג את הסוס ברמות הגבוהות לאורך זמן. זה ספורט מונוטוני ואין הרבה לאן להתקדם איתו (במיוחד בארץ). כמה זמן אפשר להציג אותו הדבר גם לסוס וגם לרוכב? זה מתחיל לשעמם את שני הצדדים.