דרבי 2013

[jgut]

דרבי 2013

מי מגיע?

 

[fliperit]

אני כמובן

 

[fliperit]

אוף כנראה שאני לא

אין לי עם מי לבוא מהדרום, ואין שום סיכוי שאני נוהגת עד אלונים ועוד משלמת 100 שקל כניסה... בכל זאת, אני לא רוטשילד

 

[jgut]

בטוח מישהו יגיע מהדרום...
ניראה לי שראיתי בפייס בקבוצה של הרכיבה שיש מי שמחפש עם מי להגיע.

 

[fliperit]

אני עוד אברר את העניין...

אבל החבר'ה מהחווה שהייתי אמורה לסוע איתם לא באים (בנסיבות משמחות, האמת, אבל בכל זאת מבאס)...

 

[JuSt A d i]

אם את מגיעה לרחובות בואי איתי

 

[היחידה oryan]

גם אני

 

[hanyou12]

פעם ראשונה

נשמע לי מעניין ממש, איזה מקצים עושים שם?

 

[jgut]

יהיו מקצי ריינינג

בכמה קטגוריות:
קטגוריות דרבי (סוסים בני 4-6 שנחשבים בשיאם) - הקטגוריה הזו נחלקת למתחרים שהם נונפרו (חובבנים) ולפתוח (מקצוענים).
קטגורית פצ'וריטי לבני 4 - בעצם מציגים את דור העתיד של הסוסים. נידמה לי שגם קטגוריה זו נחלקת לשני מקצים - נונפרו ופתוח.
חוץ מזה יש שלושה מקצי ריינינג פתוח (שאינם תלויים בגיל הסוס) - נוער, נונפרו ופתוח לבני 7 ומעלה.

 

[giri]

4-6 זה השיא?

אז סוס בן שבע והלאה נחשב כבר אחרי השיא?

 

[fliperit]

אכן

למרות שלא חסרים בני 7, וגם בני 10-12 שעובדים נהדר

 

[dixie chick]

4-6 זה אכן השיא

כשעבדתי בחווה באוקלוהומה שהתחרתה ברמות הכי גבוהות כבר סוסים לפני פיצ'וריטי (= שמולאים להם 4 שנים) כבר צלעו והוזרקו בקביעות. נדיר מאוד מאוד שאותו סוס ינצח גם פיצ'וריטי וגם דרבי ברמה הגבוהה ביותר כי הוא נגמר אחרי הפיצ'וריטי.
יש סוסים עובדים אחרי (לא מנצחים ולא כאלו שנטחנו ברמה היסטרית, אבל יש, יש גם סוסים שיצאו לשנתיים שבתון ומסוגלים לחזור), יש סוסי נון פרו, בארץ בתחרויות ארציות, בחו"ל בתחרויות פנים וקטנות ושל הגזעים הספציפיים, אבל כן, זה שיא הפרופרמנס שלהם, אין בדרבי מקצים לסוסים בני 14 ורובם כבר לא יכולים להתחרות, לא ברמה הנדרשת, חלקם הגדול לא יכול להרכב בכלל ותרומתם לאומה מתרכז בזרעם...

 

[barter]

לא בדיוק

... אז..... זה די לא נכון... כל הנאמר על מנצחי פיצ'וריטי...
רוב הסוסים שניצחו את הפיצ'וריטי פחות או יותר בעשור האחרון הם אותם הסוסים שאחר כך ניצחו בדרבי בתור בני 4, 5 או 6.

(אם אתם באמת רוצים שמות הנה רשימה מאוד חלקית מהסוסים שרצים לניצחונות או מיקום גבוהה גם אחרי הפיצ'וריטי: Wimpy little step, Big Chex To Cash, Smart Spook, KR Lil Conquistador, Wimpy's Little Chic, Gunnatrashya, Spooks Gotta Whiz, Lil Joe Cash, Tinker With Guns, Americasnextgunmodel )
ועוד.

זה נכון שזמן השיא של הסוסים האלה הוא מגיל שלוש עד שש (כולל) מאחר ובשנים האלה הם עדיין נמצאים תחת עבודה של מאמנים בשביל להתחרות בתחרויות היוקרתיות יותר. מגיל 7 ואילך התחרויות בהן יש חשיפה, כסף ותחרות קשוחה מתמזערות לכך שאין טעם בלהמשיך להציג את הסוסים בתחרויות "פשוטות" יותר והם הולכים לשלב הבא של חיי הריינינג שלהם - בין אם זה הרבעות, או ממשיכים להציג עם רוכבי נון פרו או כל מי שיקנה אותם. (לכל אורך הדברים שאני כותבת - אני יכולה להרחיב ולהסביר יותר אם מישהו ירצה לדעת).

יש המון סוסים בין הגילאים 7 עד 14 (פלוס מינוס) בתחרויות הריינינג... חצי מהסוסים בתחרות אם לא יותר - כל רוכבי הנון פרו למיניהם, רוכבי ה"ירוקי", נוער וכו... הרוב קונים סוסים "מוכנים" שכבר הציגו - זאת אומרת ...לרוב מעל גיל 5-6 והלאה. מן הסתם שבשלב זה הם לא יוציאו את אותם הציונים כפי שהם הוציאו בעברם בתחרויות פתוחות או תחת רוכבים מנוסים יותר מסיבה שנמצאת בגוף המשפט הזה וכמובן מכיוון שמשנה לשנה (רוב) הסוסים נעשים "חכמים" יותר ומוצאים פתחים לקיצורי דרך ונהיים קשים יותר לתצוגה וקשה יותר להוציא מהם את האיכויות שלהם.
בקשר לנושא הגופני - כל ספורט שוחק, חלק יותר חלק פחות ולכל ספורטאי (וכמובן על אחת כמה וכמה ברמות הגבוהות) יש תמיכה רפואית כזו או אחרת.

 

[dixie chick]

למה רוב? יש סטטיסטיקות? וכמה ממקום שני או

שלישי או אפילו רביעי וכ'? כמה במספרים???
אם הסוס היה ממשיך לנצח אחרי מה היתה יכולה להיות הסיבה לא להמשיך להציג אותו על ידי המאמן המקורי? למה מלכתחילה התחרויות בנויות לגילאים הצעירים אם כביכול הסוס מסוגל לאותם ביצועים בדיוק (עם אותו מאמן?) ולא נפצע מאוד או נהייה "חכם" לטענתך, לטענתי זה מצביע על כך שמשהו פגום בשיטת האימון מלכתחילה?
אין אינטרס לענף להציג אחוזי פציעות אבל הטענה של כל ספורט שוחק היא טענה שהיא בעיני מאוד מתחמקת, כמה שוחק? למה שוחק? מה עושים כדי להוריד את השחיקה? אלו שאלות שכרגע לענף הריינינג אין שום רצון לטפל בהם, להלן גילאי התחרויות הצעירים.

 

[barter]

המשך דיון

למה רוב?
לעבור על הרשימה של הסוסים המתחרים אחד אחד ולהראות לך בני כמה הם?
נראה לי יותר פשוט לקחת מדגם שאת מכירה - לכי לרשימת המתחרים בישראל - תעברי סוס סוס עם מישהו שמכיר אותם ותבדקי בעצמך כמה סוסים מעל גיל 6 מתחרים לעומת סוסים מתחת גיל 6.

אני בארצות הברית כבר מספיק שנים - התחרויות של הליגה בכל מדינה כאן הן פחות או יותר עם אותם המספרים.

למה לא להציג סוס שניצח - בעיקר סיבות כלכליות, אחרי שמגיעים לציונים כאלה גבוהים ורוצים להשתמש בסוס כמרביע - אף אחד לא רוצה לסכן את השם הטוב שלו, וכמובן שלכל סוס יש ימים פחות טובים , שום חיה עם לב ויכולות פיזיות לא מתפקדת בדיוק אותו דבר כל פעם, למה לסכן את השם שלו עם תחרות פחות טובה? כשהסוסים האלה מתחרים המטרה של המאמן והבעלים של הסוס היא שם טוב לשניהם וכמובן - כסף מהניצחון -אין סיבה להתחרות בתחרויות שלא מביאות את אותם הסכומים יחד עם הסיכון לפגוע בשיווק ומכירות של ההרבעות מאוחר יותר.
כל סוס באיזה ענף ספורט שלא תבחרי נהיה חכם... אני ממש שמחה שאולי מצאת שיטה מוצלחת יותר ותוכלי להיות כמו הישו של עולם הסוסים לגלות לנו דרך טובה יותר שבה הסוסים ממשיכים לתפקד בכמות תחרויות גבוהה כמו שהם תיפקדו בשנתיים שלוש הראשונות לתחרויות שלהם. את יכולה להיות מאמנת מאוד עשירה מתוכנית אימון שכזו. בהצלחה.
לכל חיה יש זמן שיא מבחינה פיזית, - אף אחד לא בן אלמוות ויש לו את אותן היכולות שהיו לו בצעירותו.

"הסוס מסוגל לאותם ביצועים בדיוק" = ללכת על קיצוניות כזו זה די טיפשי , אף אחד לא מנסה לטעון שסוס שרץ ל76 יכול לרוץ לציון כזה בכל פעם שהוא נכנס למגרש - ממליון סיבות.
הפואנטה היא שהיכולת להציג והסיבות להצלחה או ירידה בביצועים הן כמובן דינמיות, שום דבר הוא לא לנצח (חוץ מהמוות). ומאחר והם לא ינצחו בכל פעם שהם יכנסו לתחרות - ישנם שיקולים אחרים הן מצד המאמן והן מצד הבעלים.

כן, סוס שיכול להוציא ציונים כאלה גבוהים כנראה ניחן באיכויות מאוד טובות - אבל לא תמיד (ולמען האמת , בדרך כלל) הם כל כך פשוטים לתיפעול - צריך יד מאוד מדוייקת ורוכב מנוסה בשביל להצליח להוציא את כל האיכויות האלה ברצף שנדרש בתחרות, ולכן, זה אפילו "לא כוחות" לנסות להשוות את מה שמאמן שרוכב כל היום במשך שנים, יש לו את הכישרון למקצוע ושנים של ניסיון יכול להוציא מהסוס לעומת רוכב חובב, עד כמה מוצלח ומוכשר שהחובבן יכול להיות... זה סביר להניח שלא יגיע לאותה הרמה אם שניהם מציגים את אותו הסוס.
ריינינג, כמו קאטינג, כמו קאו הורס, כמו מרוץ חביות כמו קפיצות וכו' דורש מהסוסים מאמץ פיזי ומנטלי, בעיות רפואיות כאלה או אחרות יקרו לכל ספורטאי באשר הוא. (כמובן שזו הכללה אבל: "מרפק טניס" אצל טניסאים, בעיות ברכיים אצל כדורגלנים/כדורסלנים, בעיות גב אצל רוכבים/טניסאים/גולף/בייסבול, "עקב אכילס" = בעיות גידים אצל אצנים או כל מי שרץ הרבה - כדורגל/כדורסל וכו.. שאני אמשיך? ) זה לא הגיוני ולא מציאותי לחשוב שהסוסים הם בעלי "יכולות על" והם לא הולכים לחלוק בעיות גופניות כתוצאה מספורט אינטנסיבי כזה או אחר.

לדעתי האישית - לא לספק לסוסים עזרה רפואית במקביל לעבודה הכל כך קשה שהם מבצעים זה יותר אכזרי ויומרני מכל דבר אחר.
בויכוח על איכויות הספורט ואם צריך להיות חלק מספורט (לא משנה איזה סגנון) אני לא הולכת להשתתף מאחר וזו אבן יסוד - אם אין לך סיבה מספיק טובה (לעצמך בלבד) למה להשתתף בתחרויות או לרכב בסגנון רכיבה מסויים או ספורט מסויים - הויכוח הזה כמובן עקר.

השאלה של מה עושים כדי להוריד את השחיקה היא רחבה מאוד (אני לא יודעת איך עובדים במקום בו את עבדת, אני מקווה שקיבלת גם את החוויה החיובית של הטיפול, אני יודעת שהסוסים ברוב החוות שאני עבדתי עבורם מקבלים תשומת לב, תמיכה רפואית או מנוחה רבה בהתאם לצרכים שלהם... יותר משאני יכולה להגיד על הטיפול של אנשים בגוף של עצמם זה בטוח)...
יש כמה רבדים שעובדים איתם :
אימון עם מודעות פיזית = חימום וקירור ראוי לעבודה של אותו היום (במגרש ומחוץ למגרש - שטיפה במים קרים, קרח, חבישות חום למינהן, חימר וכו וכו)
תוספים = ויטמינים שונים או תוספי תזונה שונים שמיודעים לחיזוק, תיחזוק, איזון או השלמה
(גם אנחנו לוקחים ויטמינים.. בדרך כלל עם החלק הזה של ה"עזרה" אין הרבה בעיות יחסי ציבור )
כימיקלים (שאף אחד לא אוהב לדבר עליהם)= תרופות ותוספים שמאזנים או מחפים על חוסרים מסויימים או עוזרים לתיחזוק.

שיטות אימון יש אינסוף, לכל אחד יש דעה אחת לפחות על איזו שיטה נכונה יותר או פחות, תוצאות בשטח (ציונים וסיבולת) מהוות חלק מהפרמטרים להצלחה - אבל יש כל כך הרבה פרמטרים לשאלה מדוע סוס נפצע או מתפקד בצורה כזו או אחרת (בין אם מנטלית ובין אם פיזית) שמאוד קשה (לי אישית) להאשים או לשפוט בכזו קלות את כל השיטות שקיימות.

כן - אם למאמן מסויים יש אחוז גבוה של סוסים שנפצעים על דרך קבע במקום מסויים - יש סיכוי טוב שמשהו בתרגילים שהוא מבצע גורם לזה (אם לכל הסוסים יש חתך ברגל שמאל קדמית - זה כבר לא צירוף מקרים... עם זה אני לא מנסה אפילו להתווכח).
אבל - צריך לשאול מספיק שאלות ולבדוק יותר לעומק לפני שחורצים דין על ענף שלם, כל ענף שהוא הוא קובץ של אינדבידואלים.
אני לא נמצאת בשום צוות מחקר מטעם אוניברסיטה ולא הלכתי וביצעתי סטטיסטיקה כמו שאת מבקשת, סורי. אני יכולה רק להעיד מתוך המקום שאני נמצאת בו, מהנסיון הפרטי שלי ומתוך ההגיון שלי (שכמובן אף אחד לא מוכרח לקבל. אני משתדלת להיות הגיונית ולספק תשובה מבוססת.)
אין אינטרס לענף להציג אחוזי פציעות זה משפט שנכון לגבי כל ענף ספורט - סוסים או לא סוסים. כי התשובה לא נעימה - אין לי ספק שאדם/סוס שעוסק בספורט תחרותי (והדגש לדעתי הוא על התחרותי) סופג פציעות מרובות יותר ממי שמתעסק בספורט בשעות הפנאי או באינטנסיביות נמוכה בהרבה.

צ'ירס

 

[jgut]

אני רוצה להוסיף לדבריך

שלהרבה ספורטאים חובבנים שאני מכירה מתחומים שונים - יש פציעות שונות. זה לא משהו ששמור למקצוענים.
כשאני חושבת על זה, יש לא מעט אנשים שלא מתעסקים בספורט עם פציעות שונות ולא פחות קשות.

 

[barter]

תכלס... כן

אולי מה שרציתי להגיד זה שלמי שמתעסק בזה ביום יום יש סבירות יותר גבוהה לספוג פציעות.. אבל הן בהחלט לא שמורות להם.
יותר מזה... כשאני חושבת על זה - אולי אפילו מי שמתעסק בספורט בצורה פחות שכיחה או אינטנסיבית מסכן את הגוף שלו בצורות יותר חמורות...

בהחלט לא חד משמעי כל סיפור הפציעות הזה

 

[giri]

אני חושבת שהקשר קיים והוא מסויים

בהכללה גסה,
יש מתאם בין רמה ספורטיבית טובה יותר לפחות פציעות קלות (אתה משתפר ברכיבה ונופל פחות נפילות טריוויאליות למשל) ומצד שני ככך שהרמה הספורטיבית עולה, הפציעות שכן מתרחשות הן בדר"כ חמורות יותר (המהירות גבוהה יותר או הגובה ממנו נופלים גבוה יותר למשל). זה נכון לפציעות ספורט בענפים שונים - בדיוק יצא לנו לדבר על זה ביומסקי האחרון שלנו לעונה (כן, זה שיצאתי ממנו באמבולנס...) והסכמנו שכשאנחנו משתפרים בגלישה אנחנו נופלים פחות אבל כשכבר נופלים זה הרבה פעמים יותר גרוע.
זה נכון גם לסוסים.
העניין הוא שיש הרבה פציעות בחיים חוץ מפציעות ספורט. שוב, אם אני מביאה דוגמה אישית, הגליץ' המטופש שדפקתי על קרח שחור בתחילת החורף ונפלתי על עצם הזנב. אנשים נפצעים גם בלי לעסוק בספורט, וכנ"ל סוסים (למשל שנה שעברה היתה פה סוסה שהיתה במרעה והרגל נתקעה לה בבור של גופר. יש פה גופרים בכל פינה, אין שום דרך למנוע את זה במרעה, ורוב הסוסים לומדים להסתכל איפה הם שמים את הרגליים ובכל זאת לפעמים זה קורה. תאונה כזו לא קשורה לספורט ועדיין נגמרה במתיחת גיד והשבתה ממושכת).

 

[giri]

בארטר

כתבת מעניין ומתחבר לדברים שאני מכירה. תודה על המידע.
ובכל זאת אני מקשה ושואלת, כי זה מאד שונה ממה שאני מכירה מדראסז' וקפיצות.
זה נכון שבדראסז' לוקח שנים ללמד את הסוס את העבודה (וגם בקפיצות אני לא מכירה סוס שבגיל ארבע מגיע לשיא... למשל בארץ מקצה "סוסים צעירים" הוא עד גיל שש או שבע).
מצד שני מבחינת כושר גופני אלו סוגי ספורט שדורשים הרבה, ובכל זאת סוסים מתחרים הרבה מעבר לגילאים הללו, ונחשבים בשיאם למשך יותר מעונה או שתיים.
למען האמת מכמה שאני מכירה סוס קפיצות שיהיה בשיאו לשנה שנתיים יחשב כסוג של השקעה לא טובה... מצפים ליותר מזה.
אני תוהה האם זה פשוט ספורט בעצימות גבוהה יותר, או שיש משהו מסויים בפעילות שגורם לשחיקה על טווח קצר?
מעניין אותי גם מה שאת מציינת בתור שחיקה מנטלית (סוס שנהיה "חכם" או משתעמם) אני לא מכירה כ"כ ריינינג כספורט, צפיתי במקצים וזהו, אבל זה בהחלט מעלה אצלי שאלה כי אני לא חושבת שנתקלתי באמירה דומה בסוגי הספורט שאני מכירה, אני אשמח אם תוכלי לחלוק מה לדעתך גורם לזה.

 

[barter]

שיאים בריינינג (ארוך)

קודם כל - יש לי הערכה מאוד גדולה לדרסג' וקפיצות - הרבה מתוך ההשקעה והזמן שהמקצועות האלה דורשים.
לדעתי זה הרבה יותר בריא פיזית ונפשית לסוסים לעבור את תהליך הלמידה של המקצועות על גבי כמה שנים.
לצערי ושמחתי - בריינינג וקאטינג (אני לא בטוחה מה קורה באימון למקצי מהירות... לא נראה לי שהם לוקחים שנתיים, אבל אני לא יודעת. לגבי רופינג - כנ"ל) - הליך הלימוד המקובל הוא שנתיים.
קודם כל לגבי הבדלים (אני אדבר רק על ריינינג, כי אין לי מספיק ידע על השאר) - אנחנו משתמשים בקווטרים לרוב, או פיינטים ולפעמים אפלוסות - על כל פנים - סוסים עם רקע מנטלי רגוע להבדיל מהגזעים בעלי הדם החם שמשמשים למקצועות האינגליש.
עד כמה שידוע לי, ת'ורבריידים ודומיהם מתחילים לרוב בגיל שלוש (תקני אותי אם אני טועה). ככה שמראש יש כאן שנה של הבדל בעבודה.
רמת הדיוק שנדרשת מהריינרים (תלוי כמובן בשאיפות של הרוכב) יכולה להגיע לאותה רמת הדיוק שנדרשת מסוסי דרסג', אבל, אני לא יכולה להכחיש שישנה נטיה בענף הרכיבה המערבית לזרז תהליכים וה"תהילה" של הגעה למטרה בשלבים מוקדמים (פצ'וריטי) כבר כמעט לא נחשבת למהירה, אלא לסטנדרט. מצד אחד זו הפכה להיות שיטה לא בריאה שכן - לא כל סוס יכול להגיע לרמות האלה בגיל שלוש, מצד שני, יותר ויותר מאמנים ובעלי סוסים מתחילים לראות את זה ולהגיע למסקנה שבמקום לנסות לדחוף את הסוס שלהם להישגים האלה בגיל שלוש, עדיף לתת לו עוד שנה ולתת לו להתחיל את הקריירה בדרבי (שנחשב ליוקרתי ביותר גם הוא). באירופה (ובתקווה שבקרוב גם בארה"ב) כבר התחילה תחרות פיצ'וריטי לבני ארבע - מה שמשמח אותי מאוד ולדעתי הרבה יותר בריא ויותר נכון להרבה סוסים, לנסות להכריח את כל בני השלוש להגיע לרף הנדרש בפיצ'וריטי גרם להרבה פציעות וקשיים מנטליים כי הם לא היו מוכנים לזה פיזית (עדיין גדלים) או מנטלית.
יחד עם זאת - היום סוסים בני שנתיים נראים כבר אחרת לגמרי מאחר וההרבעות של סוסי הריינינג השתפרו עם טיפוח נתונים מסויימים שמאפשרים את היכולת להגיע ליעדים האלה.
העבודה עם סוסי קפיצות אני מאמינה שמעמיסה על הסוסים לחצים פיזיים ומנטליים באותה המידה שהריינינג מעמיס, אבל, מאחר ובאינגליש (בהכללה) הנורמה (ובצדק) היא להגיע לטופ בגיל 6+- אין לחץ זמן על המאמנים ויש לסוסים זמן לפתח יציבות פיזית, לגדול לגודלם המלא לפני שהם נדרשים לבצע את המקסימום.
באופן אישי - אני חושבת שיש בזה הרבה יותר הגיון גם מבחינה הכלכלית של הענף ככלל וגם מהבחינה הפיזית/מנטלית של הסוסים. אבל מציאות העולם שלי שונה.
אני מרגישה שכתיבת התשובה הזו יותר מפוזרת מהתשובה הקודמת שלי - כנראה מאחר והדעה האישית שלי מפריעה לי לכתוב נטו על ההליך. אז אני אנסה שוב -
הריינרים בהחלט לא בטופ בגיל שלוש. תחרות הפיצ'וריטי היא תחרות יוקרתית מאוד אבל מאוד קשה להגיע לרמה של הסוסים שמגיעים לגמר מהסיבה הפשוטה - שזה לא מצב נורמלי. יותר ויותר סוסים בגיל הזה (הודות להרבעות מכוונות) מגיעים לתוצאות גבוהות יותר כל שנה. אבל עדיין, רוב בני השלוש לא מצליחים להגיע לחיבור המקצה השלם עם ציונים כאלה עדיין.
בגיל ארבע הם מתחילים להציג בתחרויות יותר בקביעות ומקבלים יותר ביטחון בתוך המקצה, ככל שהשנה מתקדמת הם בעצם נהיים סוסים "גמורים" שיכולים להכנס למקצה ולעבור אותו בביטחון ולמקסם כל מנברה. בגיל חמש ושש נמצא השיא, סוס שבטוח בעצמו , לא הציג עוד כמות פעמים ש"שרפה" אותו והוא מוכן לבצע את התרגילים על הצד הטוב ביותר ויש לו את התמיכה הפיזית של הגוף שסיים לגדול.
אני יכולה להגיד שאם ככלל היינו דוחפים את הסוסים רק כמה שהם יכולים באותו הזמן יחד עם ההבנה של שלב הגדילה הפיזית שלהם - בהחלט היינו נתקלים בפחות קשיים פיזיים ומנטליים, אבל כשיש קליינט שמרגיש שזה מאוד יקר ורוצה לראות תוצאות בשטח, כשרוצים להגיע לתחרות יוקרתית אחת או אחרת, או כל סיבה שעולה על דעתך למה בן אדם רוצה שהסוס שלו יגיע להישגים עכשיו ולא אחר כך - האידאל הזה לא קורה תמיד.
מבחינה מנטלית - אם נעזוב את הגיל לרגע (למרות שלפחות בגילאי שנתיים שלוש הוא קריטי) מהרגע שהסוס מתחיל להתחרות הוא נדרש לעמוד בלחץ חדש - רוכב שלחוץ בפני שופט ולא מתפקד באותה הדרך יחד עם דרישה פיזית גבוהה יותר מהרגיל... אנחנו נמצאים במגרש חדש, מוקפים אנשים, מרגישים ששופטים אותנו. כל רוכב ינסה להוציא את הרכיבה הכי טובה שלו כשהוא מוקף באנשים נוספים ובטח כשהוא נמצא מול שופט. ולכן, כל חווית התחרות היא אינטנסיבית הרבה יותר בכל הרבדים.
אני לא יודעת כמה תחרויות בשנה או באיזה אינטנסיביות מציגים באינגליש (אשמח לדעת) אבל בעונה של הריינינג יש תחרות אחת לחודש בערך כאשר (בארהב) יש שיוצאים לתחרות כמעט כל סוף שבוע.
עם כזו כמות של תחרויות, הסוס נחשף לעומס גדול על בסיס קבוע. כמו אנשים - רמת העומס שהסוסים יכולים לקחת על עצמם משתנה.
הדבר הבא שקורה בתחרויות הוא היכולת של הרוכב - הרי שרוב הרוכבים בתחרויות הם לא מאמנים אלא אנשים שזהו התחביב שלהם. זאת אומרת שבכל פעם שהסוס מהסס או עושה טעות כזו או אחרת ולא מקבל את התיקון הנכון.. הבעיות מתחילות לגדול. הסוסים מבינים שבחמש דקות האלה יש להם פתח לצאת מהמסגרת או לבחון את הגבולות ולצאת מזה בידיים נקיות. כולנו יודעים שבלי תיקון טעויות - הן גדלות.
ומכאן מגיעות כל מיני תופעות התנהגות שבעצם קורות רק או בעיקר בתחרויות (כולם נהדרים בבית או במגרש החימום ) וזו הכוונה ל"חכמים". וככל שהם צוברים יותר מקרים של "חמש דקות של חופש" ככה הם מגלים יותר ויותר פתחים.
חשוב לציין, שגם עם רוכבים טובים מאוד - השבירה המנטלית הזו וחוסר הסבלנות למקצים ל"לעשות הכל הכי טוב ברצף" יכולה להגיע, זה מאוד תלוי באופי של הסוסים.

זה נושא שמאוד מעניין אותי, כל הפסיכולוגיה של הסוסים והיכולת לקדם סוס בקצב הנכון. אני משתדלת ללמד את הסוסים בקצב שאני חושבת שהם יכולים לעמוד בו פיזית ומנטלית והם בדרך כלל אומרים כשאנחנו מגיעים לקו של היכולת שנכונה בשלב הזה.

לצורך הדוגמא צירפתי קצת סרטונים:
סייחה בת שנתיים שצילמתי אחרי שלושה וחצי חודשים של אימון - אני הולכת איתה כמה שהיא נותנת לי וצריכה להזכיר לעצמי הרבה שיש לה לב ורצון לרצות גדולים אבל העצמות שלה והמפרקים עדיין בגדילהץ
השני הוא סוס בן ארבע שבעצם לפי הסטנדרטים של הריינינג הוא "מאחר" - הוא היה מאוד קטן פיזית (הוא עדיין קטן יחסית לגילו) בגיל שנתיים ומאוד מאוד לא מפותח מנטלית (הוא עדיין מאוד ילדותי, אבל משתפר), הוא אמנם עבר את השבירה בגיל שנתיים אבל בשנתיים וחצי הוא קיבל 8 חודשים של חופש בשביל לגדול. ככה שמבחינה מנטלית לפחות הוא רק עכשיו מתחיל להתנהג כמו בן שלוש טיפוסי ומבחינה פיזית, פשוט מסוכן לבקש ממנו יותר מדי עד היום:

http://www.youtube.com/watch?v=JaviM1HJpos
http://www.youtube.com/watch?v=UaU5WEjbZt0