מעיני - דקפפטיל ../images/Emo24.gif../images/Emo42.gif../images/Emo24.gif
קודם כל, שמחה שחזרת. מצרפת קישור מהקומונה לגבי
דקאפפטיל ארוך. אני נמצאת כבר 3 חודשים בדיכוי, לדקא אצלי לקח המון זמן להשפיע, דיממתי כמעט כל ה- 3 חודשים און אנד אוף, ב-3 שבועות האחרונים זה נפסק לשמחתי. גם אני מאוימת ע"י הסכין ולעבור ניתוח חמישי זה לא כל כך מלבב אך כנראה בלתי נמנע. בתקופה האחרונה זה סוף סוף משפיע. פיסית אני מרגישה נפלא, נפלא, נפלא ולמרות שזאת אשליה, אני מתרפקת עליה כל יום. כל בוקר כשאני מתעוררת ולא כואבת לי הבטן הוא חגיגה לכשעצמה. זה כל כך כיף ורק מי שיש לה אנדו' יכולה להבין. מבינה כל כך את הסיבה שנעלמת - כשכואב 24 שעות ביממה, אז את הופכת למותשת, עצבנית ובלתי נסבלת - והתסכול - אוי התסכול, הוא פשוט נורא. יש בעיה אחת אצלי והוא המצב הנפשי - אני אמסטף. אני עצבנית, חסרת סבלנות, אנטיפטית ובקיצור בלתי נסבלת. בנוסף, גלי חום, התקפי בכי, דכדוך, עצבות, פסימיות ועוד ועוד.... עם התופעות האלו אני מתמודדת באמצעות "ליויאל" - תחליף הורמונאלי 2.5 מ"ג כל יום שמקלים עלי משמעותית - חשוב לציין שאין בליויאל אסטרוגן ולכן הוא לא פוגע בדיכוי, כמובן שלא ניתן לחיות כך לאורך זמן והמקסימום המומלץ הוא 6 חודשים שאצלי עוד מעט מתקרבים לסיום ורק המחשבה על כך גורמת לי פחד, אולי יותר מאוחר יהיה משהו אחר שימנע את בוא הוסת, מי יודע?
מאחר וזה לא טיפול לטווח ארוך, במקרה שלי איאלץ לעבור ניתוח נוסף מתישהו ולחזור לגלולות. כרגע אני נהנית פיסית מכל רגע. רק רוצה לציין שהכוחות חזרו אליי, חזרתי לחיים. רק היום אני יודעת כמה כוח גוזלת לי המחלה מהגוף. אני עושה פעילות גופנית, נהנית לבשל (לפני הדקא לא הצלחתי לחתוך ירקות לסלט כי פשוט לא הצלחתי לעמוד ישר בגלל כאבי בטן), ובקיצור חיה חיים נורמאלים!! עם כל מצבי הנפשי הקשה, אני יכולה לומר לך - קודם כל דקא. ארוך, כשתחזרי לחיים ואני מקווה שאצלך זה יעבוד יותר מהר, תוכלי לשקול דברים בהגיון ולא שאת כואבת, דואבת ומתוסכלת. שיהיה המון בהצלחה
