דע את עצמך

yosef 30

New member
דע את עצמך

בוקר טוב בוקר אור לכולם. דע את עצמך ותדע את האלים והעולם" - משפט עתיק זה מיוחס לסוקרטס אך גם פילוסופים וחכמים בני תרבויות ותקופות שונות הרבו לעסוק בו. משפט זה, שחלקו אף היה חרוט על מקדשו של אפולו בדלפי, מתאר בפשטות את אחד המפתחות החשובים ביותר הקיימים במורשת החוכמה האנושית. מפתח אשר אם משתמשים בו בצורה נכונה, ניתן לפתוח בעזרתו את השער המוביל אל המסתורין, לגלות מהם החוקים ביקום ולקבל תשובות לכמה מהשאלות החשבות ביותר ששאל האדם מאז ומעולם. "כיצד אוכל להיות מאושר יותר
האם יש משמעות לחיים האלו
האם יש לחיי כיוון וייעוד
או כיצד אוכל לחיות חיים מלאים יותר
כולנו רוצים להיות מאושרים וחופשיים, כולנו רוצים לחיות חיים בעלי משמעות ותכלית, אף אחד מאיתנו אינו רוצה להסתכל לאחור ברבות הימים ולהרגיש שחייו היו סתמיים, שהשנים בוזבזו לריק. רוב בני האדם , ואין זה משנה באיזו מדינה נולדו, מה צבע עורם ובאיזה שם הם קוראים לאל בו הם מאמינים ומחפשים אחר אותם הדברים, אך מעטים יודעים היכן לחפש אחר התשובות. מעטים יודעים כיצד להקנות משמעות לחייהם. מדוע חשוב כלכך לדעת את עצמנו
היכן נוכל למצוא את האושר
משל טיבטי עתיק מספר שבתוך על כל אדם חיה לה ציפור שיר, אך ציפור שיר זו כלואה בתוך כלוב ולכן כמעט ואינה שרה. במשך שנים רבות הציפור לא משמיעה את קולה והאדם נסחף בזרם החיים השגרתי, מעביר יום ועוד יום בחוזרו על אותם הרגלים מכאניים, פועל - כפי שכולם סביבו פועלים - על פי צווי האופנה. הנוכחיים. ככל שהימים עוברים צומחות בתוכו התחושה שמשהו חסר בחייו, שלא ייתכן שזה כל מה שיש לחיים להציע, שהמציאות אותה הוא מכיר איננה המציאות השלמה. הוא חש בריקנות ואינו מצליח למלאה בשום דרך. כך זה נמשך עד ליום בו קורה משהו יוצא דופן, היום בו האדם מתעורר לפתע מתרדמתו ארוכת השנים למשמע צלילים חרישיים של שירה מתוקה. ביום מיוחד זה ציפור השיר שרה, אך חשוב מכך - האדם מצליח לשמוע את שירתה
שירה נפלאה זו נוגעת ברבדיו העמוקים ביותר והוא מתמלא באושר ובשלווה כמותם מעולם לא ידע. זהו אושר הנמצא הרבה מעבר להנאה הזמנית שהכיר עד כה. כאשר נודם קולה של הציפור מחליט האדם שיעשה הכל על מנת לשחרר את הציפור מכלובה בכדי שיוכל להקשיב שוב לצליל שירתה. להרגיש שוב מאושר באמת. הטיבטים מספרים שאותו אדם יוצא למסעות רחוקים וארוכים, ובכל מקום אליו הוא מגיע הוא מחפש אחר המפתח לכלוב של הציפור. אל למרות חיפושיו הרבים הוא אינו מצליח למצוא את המפתח. הסיבה לכך היא פשוטה. אין מפתח
אין מפתח מכיוון שאין מנעול. כל שהאדם צריך לעשות הוא לאזור אומץ, לשלוח יד ולפתוח את הכלוב. אז הציפור תצא לחופשי ותשיר את שירתה. אז האדם יהיה שוב מאושר. המשל הזה מלמד אותנו שבלב כל אדם שוכנת ציפור שהיא למעשה הנמשה, החלק הנצחי שהוא מהותנו האמיתית. המפתח לאושר אינו מצוי אי שם במקום רחוק ואקזוטי, או מחוץ לעצמנו והוא לא יושג על ידי חיפושים חיצוניים, ויהיו אלה נרחבים ככל שיהיוץ האושר יהיה מנת חלקו של זה המעיז לצלול פנימה ולחפש את התשובות בתוכו, וזה היוצא למסע מלא הרפתקאות ואתגרים בדרך הנפלאה מכולן - הדרך המובילה אותו לעבר מהותו האמיתית. כיצד ניתן לצאת למסע זה
הצעד הראשון מתחיל תמיד בשאלה מי אני
כל כך ארחיב בימים הקרובים. כיצד את חווים את ציפור השיר שלכם
מתי הפעם הראשונה שמעתם אותה משוחררת ושרה
איזה ארוע גרם לכם לדעתכם לשמוע את ציפור השיר, ואיזה ארוע או חוויה שעברתם גרמה לאותה ציפור להשתתק
מאחל לכולכם סופ"ש נפלא ונעים. ומקדיש לכם שיר ולבני ובנות זוגכם. יוסף.
 
ציפור ../images/Emo118.gif בכלוב

אהלן יוסף, יופי של נושא, אפשר לדון בו ימים ו-
. ההקבלה לציפור נשמעת מדוייקת, במיוחד עם זאת ציפור דרור, שיכולה לחיות מחוץ לכלוב בלבד, ואם סוגרים אותה מאחורי סורג ובריח - היא תגווע לאט לאט (או, בעצם, אולי קצת יותר מהר). ההבנה שיש לנו ציפור שכזאת בנפש, והצורך להרגיש חופשי ולהיות מאושר הוא צורך בסיסי ביותר, שנוגע לכולנו, אולם לא כולם מודעים, עוצרים
לרגע ואומרים לעצמנו - 'האם אנחנו באמת עושים מה שאנחנו היינו רוצים לעשות
האם אנחנו באמת מאושרים או שזה מזוייף
'. זה לא תמיד פשוט מפני שזה לפעמים אומר לעצור לרגע ולהביט, כמו שכתבת, על החיים שלנו, והתנער לרגע מהשיגרה ולהבין שלא תמיד מה שכולם עושים - הוא הדבר הנכון. הדימוי לציפור נשמע
עוד יותר מוכר, כי לפני מספר שנים חייתי במקום (לווא דווקא מקום פיזי) עם בן זוג, ובאותו המקום הייתי רחוק מאוד מההגדרה של להיות מאושר. תמיד בשיחות שלי עם חברים ומשפחה בארץ, הייתי מנסה להעביר את ההרגשה כמה קשה לי באותו המקום, כמה לא קל לי, על ידי אותה
- הייתי אומר להם שאני מרגיש כמו ציפור דרור כלואה בכלוב ואם אני לא אשתחרר לחופשי - הציפור שבי לאט לאט תכבה
. כתבת יפה מאוד -
משל טיבטי עתיק מספר שבתוך על כל אדם חיה לה ציפור שיר, אך ציפור שיר זו כלואה בתוך כלוב ולכן כמעט ואינה שרה. במשך שנים רבות הציפור לא משמיעה את קולה והאדם נסחף בזרם החיים השגרתי, מעביר יום ועוד יום בחוזרו על אותם הרגלים מכאניים, פועל - כפי שכולם סביבו פועלים - על פי צווי האופנה. הנוכחיים. ככל שהימים עוברים צומחות בתוכו התחושה שמשהו חסר בחייו, שלא ייתכן שזה כל מה שיש לחיים להציע, שהמציאות אותה הוא מכיר איננה המציאות השלמה. הוא חש בריקנות ואינו מצליח למלאה בשום דרך. כך זה נמשך עד ליום בו קורה משהו יוצא דופן, היום בו האדם מתעורר לפתע מתרדמתו ארוכת השנים
ואכן - קל יותר להבחין, להקשיב, לשמוע ולראות את אותה ציפור, אם יוצאים לרגע מחיי השיגרה, עושים או פועלים בכיוון שונה, יוצאים מתוך אותם חיי יום יום ומסתכלים על כל זה מהצד. זה יכול להיות תהליך מיידי של 'וואוו
' או תהליך שלוקח יותר זמן, איטי יותר. בדיוק עכשיו אני יוצא לפגוש חבר שכל פעם שאני עושה משהו קצת שונה, מקשיב קצת לציפור (כמו בשבוע הבא), הוא ישר מנסה להחזיר אותי לתלם, וכלל לא מבין למה אני עושה מה שאני עושה...
יהיה מעניין לקרוא מה יכתבו כאן.
 
למעלה