דעתכם בנושא זה:

[ירון מישר]

דעתכם בנושא זה:

כידוע מדריכים רבים יוצאים ללמד (ריקודי עם ישראליים) בחו"ל. בגדול ניתן לחלק מדריכים אלה לשתי קבוצות: א. אלה המחברים ריקודים ומלמדים אך ורק את ריקודיהם (99%). ב. מדריכים שאינם מחברים ריקודים והם מלמדים לפי שיקול דעתם, ישן, חדש, כאלה הנרקדים בארץ או כאלה שהם היו רוצים שירקדו בארץ. השאלה: כאשר מחבר כלשהו יוצא לחו"ל והוא מלמד שם ריקודים שלו שאיש אינו רוקד אותם בארץ, ריקודים שחוברו לפני שנים, או ריקודים שחוברו שלשום... עולות כאן מספר שאלות: 1. האם הוא נאמן לשליחותו המוצהרת? 2. האם אלה הלומדים ריקודים אלה מודעים למציאות בארץ ביחס לריקודים אלה? ואם לא האם זה הוגן כלפיהם? 3. האם יש מקום בכלל לשאלה שכזו שכן מי שהזמין אותו אולי באמת התכוון שילמד את ריקודיו ללא כל קשר למה שנעשה בארץ עם ריקודים אלה? 4. האם הוא בכלל צריך להתחבט בשאלות מסוג זה?

 

[אורן בכר]

אני מעוניין לענות כאחד שנוסע בקרוב

למזלי הוזמנתי לאחרונה להשתתף כמדריך במחול אירופה. למחול אירופה מגיעים חברים מכמה מדינות ונפגשים ביחד באנגליה (על כן תשובתי תתייחס יותר לכיוון מפגש זה). אענה לפי סדר השא' 1. השאלה האם הוא נאמן לשליחותו ... במובן מסויים הוא אינו אך מצד שני ישנם ריקודים רבים שנלמדו שם כשהם לא זכו להקרה כאן בארץ אך שם קיבלו הכרה יפה וטובה וזה בשל:א. אולי טעם שונה בשל אופי תרבותי שונה מעט, ב.אפשרות לפרסם ריקוד מסויים שרק נוצר בכמה וכמה יעדים בעת ובעונה אחת. ג.כמו כן אני לא חושב שייש איזושהי הצהרה מסויימת ... הכל לפי דרישות המארגנים. לדוגמא במחול אירופה מוזמן שמוליק אשר מן הסתם נלמד רבים מריקודיו. זה עניין של המארגנים יותר מאשר ה"מטרה המהוצהרת". 2.כשהייתי באנגליה התארחתי בהרקדה של מוריס בלונדון. אצלו רקדו ריקודים רבים אשר אינם נרקדים בארץ וחלקם לא נלמדו כלל מאחר שמראש ידעו כי אינם מתאימים לקהל הרוקדים בארץ . הרוקדים כן היו מודעים לעובדה שישנו הבדל ברפרטואר הניתן להם אך הם מרוויחים מכך שהם יודעים גם את הריקודים שנלמדים כאן וזאת מאחר והמדריכים בחו'ל גם מסונכרנים עם הקורה בארץ. 3.ראה תשובה מס' 1. 4.על שאלה זו אין לי תשובה אם כי היא מעניינת מאוד ואשמח לראות ולקרוא את דעותיהם של אחרים וגם את שלך.

 

[עזרא כרמל]

הוא נאמן יותר לבילוי שלו בחו"ל.הוא

כנראה לא אשם.הם בחו"ל הפריירים.אני חושב שהם לא מודעים וכנראה שלא חסר להם כסף.מי שהזמין אותו הוא האשם,לא הרוקדים.הוא לא אמור להתחבט בשאלה, זה בתנאי שהו מספר להם את האמת ולא עובד עליהם.

 

[רונירון 1]

הם שמחים בחלקם

כחלק מעבודתי המקצועית אני מטפלת בנסיעות של יוצרים ומרקידים לחו"ל אני עדה לכך שהם מוזמנים ברוטינה לאותם מחנות. אני מאמינה שאם אותם יוצרים או מרקידים לא היו עושים את תפקידם נאמנה הם לא היו מוזמנים שנה אחר שנה לאותו מחנה. מה שמעיד לדעתי ש"מספקים את הסחורה" קהל אותו הם פוגשים ומרקידים. השתתפתי במחנה בחו"ל וקנאתי ברוקדים בו. כי הם ידעו וזכרו יותר ריקודים ממני.

 

[sinkope]

מוזמנים בד"כ הטובים ביותר

להוציא כמה אחרים. מוזמנים בעלי היכולת המיוחדת ביותר חזור והזמן ישנם אנשים מסוימים שהם מעל ומעבר לאחרים מושיקו הלוי, שמוליק גוב -ארי איש מהם בסיגנונו המיוחד ביותר שלו ישנם אחרים לאחרונה גדי ביטון ומעט מחבורתו, שלמה ממן. מעט מאוד הם המדריכים -יוצרים שהערך המוסף שלהם הוא כמו המדריכים שהיזכרתי לעיל מדריכים אלו נותנים תוצרת תרבות אמיתית בכל קנה מידה הרצאות , סיגנון ,יכולת ריקוד והדרכה היתערות עם הרוקדים ויצוג היתנהגותי הולם של התרבות הפסיפסית הניפלאה שלנו. מבהיל ליראות מדריכים מסויימים שנוסעים ומלמדים ריקודים של אחרים ללא סיגנון ללא ידיעה ולא נכון. ראינו וידיואים מסויימים שלהם וזה היה מביך עד מדאיג ירון לא כל מדריך מסוגל ללמד ריקודים כמו השיוצרים המסוגננים האלו מחברים וזה בסדר זה מה שעושה אותם מיוחדים, והיו דברים מעולם השאלה האמיתית אם זה בסדר שאחרים מלמדים ריקודים ללא רשות אותם יוצרים .לדעתי זה בסדר אם למדו מן המקור ואולי גם קבלו אשור, אני אנני בקי בהסדרים שלכם לדעתי שאלת שאלה לא נכונה אתה וחבריך צריכים לתת תשובה לסיכום בכל מיגזר כניראה מזמינים את הטובים ביותר מה לעשות יש אלטון ג'ון ויש מרגול יום טוב

 

[לימור מאורנית]

מה רע במרגול????

 

[אילת בוקאי]

דעתי בתור קליינטית (ארוך ומבולבל)

הגעתי כרוקדת מן השורה למחנות רבים מאז הגעתי לכאן, ופגשתי במדריכים רבים. לפני שאתעמק בשאלות של ירון, ברצוני להעתיק לכאן חלק משרשור מפורום RIKUD. -------------------------- Wasted Weekend A friend loaned me the CD of all the new dances that were taught in 2005 version of one of the more popular IFD weekend camps. After one year, from the +25 new dances (!) that were taught at the camp, we still dance only one (!!!!) dance regularly. More shockingly, however, is that from the rest of the dances that were taught, only 5-6 were vaguely and hazily recognizable (...and no!... I don't think it is a reflection of my diminishing capacity to memorize dances...) This fact may necessitate a fresh introspective and thoughtful assessment by all of us in the IFD Community. We need to assess the weekend IFD camps and their role in the promotion and expansion of our community. The leaders of our community, the markidim and the yotzrim should reexamine the material they elect to teach in these camps and the number of dances they cram down the throats of the willing participants. More importantly however, they should reconsider the nature and character of these camps and possibly explore new types of camps that focus on various approaches to IFD. (The dassa's are leading the way yet again...) We the rakdanim have the responsibility to become better "consumers" of IFD. We should demand from the Camp organizers more creativity, more responsiveness and more accountability. This is the only way we can avoid future wasted weekends.... Regards Zohar LA תגובתי (אחת מני רבות של רוקדים רבים) I do agree with Zohar regarding teaching at camps. I don't see these weekends as wasted because for me the important part of camp, is getting together with friends and dancing all night. However, I would be very happy to see less new dances introduced, and re-teaching of classics instead, so we can keep them danced as part of the regular sessions and not only in the nostalgia sessions. I love having the leading Israeli choreographers and teachers at camps, they bring us a taste of the sessions over there, but I would prefer if they each teach only one new dance of their own. I would also prefer that the one dance would NOT be a world premiere - teaching dances that have already been "tested" at the sessions in Israel and accepted, will probably result in less waste of time on dances that will go nowhere. Ayelet (כל התגובות נמצאות כאן - אך צריך להיות רשום בפורום כדי לקרא -WASTED 2WEEKEND חלק ממנהלי המחנות כאן חושבים שלהביא "ריקודי פרמיירה" הוא דבר שמאד חשוב למחנה - לדעתי ההפך הוא הנכון! וכך כתבתי בתגובתי הפורום. מעדיפה שילמדו ריקוד שכבר נוסה בארץ. גם אם לא התקבל בכל מקום, המדריך המנוסה יוכל להעריך לפחות את סיכויי הקליטה של הריקוד כאן. אכן המצב שתאר ירון תואם את המציאות הבטח. יוצרים מלמדים את שלהם ולפעמים של חברים (דודו ברזילי בד"כ מלמד ריקודים של איציק בן דהן) אך קורה שיוצר פורה כמו אבי פרץ מלמד ריקוד יפה של יוצר אחר - כמו שהביא בזמנו את "מציאות אחרת" לניו יורק. טעם הקהל פה שונה, ולפעמים המרקידים שאינם יוצרים מנסים להחדיר לכאן ריקודים שלא ממש היו להיטים בארץ. חלקם מאד מצליחים כאן. דוגמאות: ירון כרמל לימד את לא לקחתי ללב לפני 3 1/2 שנים - הצלחה מסחררת כאן - לא נצפה בארץ. חמניות מול השמש של שלמה - ריקוד קשה מדי לטעמי, לשיר נהדר - באזור שלי לא תפס, אך זכה ב"ריקוד השנה" של פורום "ריקוד" אך לעתים יש נפילות -ירון בן שמחון המחנה ריקוד חורף לימד: 'שמש אדומה' אייל עוזרי- לא אהבנו, 'בצאת חתן' - אמנם מושיקו, אך אני כבר ראיתי יצורות טובות הרבה יותר שלו, והייתי מעדיפה שירון ילמד משהו ישן שלו שנרקד בארץ שנים רבות אך לא נרקד כאן.'מתגעגע' של שלמה - ראיתי שנרקד בארץ בכמה מקומות - אני ממש ממש לא אהבתי והיו עוד. הוא לימד אותם מצויין, ירון מאד דייקן בשיטת הלימוד שלו אבל הריקודים לא התאימו לנו. גדי לימד בפעם השניה את "תהילה" - להיט בארץ, ולא הבין למה לא אהבו אותו כאן. לימד פעם שניה ולימד היטב, הריקוד נחמד - אך היו ריקודים טובים יותר במחנה, לא התלהבנו, אף אחד מהחברה שהיו במחנה לא ביקשו שנביא אותו הביתה - חוץ מדרור דבר דומה קרה ם "אולי על שפת הים" - אף אחד מהרוקדים לא ביקש שאלמד את זה - להפך, היו כמה בקשות של "NOT THE WOW-WOW DANCE" - כשהגעתי לארץ בקיץ שאחרי ראיתי שרוקים את זה בכל מקום. במסגרת הבאת ריקודים ישנים שלו חזרה לימד את "הללויה" מהיר והיסטרי קצת יותר מדי בשבילנו. מצד שני התאהבנו בסלאמאתי(ישראלי או לא - הצעדים בודאי בסגנון ישראלי), ובאשה לבדה במדבר. רפי זוי הוא אחד היוצרים המאד מאד אהובים כאן, ויש דוגמאות לריקודים שלו שתפסו כאן אך פחות בארץ- שיר מקומי, שיר הקרבה, מנגב לך את הדמעות ועוד. האם הוא נאמן שליחותו?היוצר הוזמן כדי ללמד את ריקודיו - אז כן. אז האם זה הוגן כלפינו להביא את אלה שאינם פופולריים בארץ? לדעתי כן, בגלל שהטעם פה בהחלט שונה. מדריך עם נסיון במחנות חו"ל יכול להעריך את טעם הקהל. אצלינו לא ממש איכפת לרוקדים של מי הריקוד כך שיש סיכוי לריקוד של מוישה זוכמיר, כמעט באותה מידה כמו ריקוד של דודו ברזילי. היוצר/מדריך המוזמן בודאי צריך להתחבט בשאלה "האם אני מבזבז לרוקדים את הזמן או מלמד אותם ריקודים שיש סיכוי שיאהבו ושישרדו. מבולבלים??? גם אנחנו!!! הסיכום של דעתי על הנושא נמצא בתגובה שלי באנגלית - במחנה החומר הנלמד הוא משני -אני מגיעה למחנה עבור ההנאה של הריקוד יחד עם חברים מכל העולם במשך 3 ימים ולילות, כמעט ללא מנוחה. אילת

 

[ירון מישר]

איילת תודה על המסר

והציטוט משכנינו הנכבדים. בהחלט יש מה ללמוד מהכתוב ב"ריקוד" (הלוואי והיה לי זמן לקרוא את הכל) וגם דעתך המפורטת שופכת אור חשוב על הנעשה. "הודעה מבובלת"? אולי, אבל האמת שכולנו מבולבלים ולא "קצת" אלא "הרבה". השאלות שאנו שואלים את עצמנו הן באמת מהותיות ולא סתם שאלות של התפלפלות. הן שאלות מהותיות למי שרואה בריקודים האלה לא רק בידור וכיף של חברותה (שמאד, מאד חשובים לכשעצמם), אלא גם "כזה מין דבר" שהוא תרבות ישראלית, משהו שמתהווה כאן בארץ ישראל והוא ראי של חברה, של קיבוץ גלויות, של יצירת מדינה ותרבות ייחודית, הנשענת על היסטוריה, דת ותרבות רבת שנים ומאד מיוחדת. נרצה או לא נרצה אנו מדינה מאד מיוחדת ויחידה בעולם עם תרבות הנשענת על היהדות (לכל דת אחרת יש כמה וכמה מדינות שונות) ואני חילוני לחלוטין. את כותבת על ריקודים שנקלטים אצלכם ולא נרקדים אצלנו ולהיפך (זכורה לי דוגמה המוכרת לי - "אהבת החיילים" שמאד אהוב בארץ ולא נקלט בחו"ל). והעובדה הזו מחדדת את ההבדל עליו כתבתי למעלה בצורת ההתיחסות שלנו אל ריקודי העם. נרצה או לא נרצה, אפילו שה"עולם קטן", עדין ישראלי הוא ישראלי ואמריקאי הוא אמריקאי ושוודי הוא שוודי, אפילו אם יש לו דרכון ישראלי ואפילו הוא מבקר פעמיים בשנה בארצנו ה"קדושה". אתם רוקדים שונה, אתם מדברים שונה ואתם אוכלים שונה. כשמישהו חי בארה"ב, מקבל משכורת בארה"ב, רואה בטלויזיה פיגוע, כמונו אבל הוא רחוק מכאן אלף מילין - במצב כזה ההוויה שלו שונה וכשהוא מחבר ריקוד לשיר הכי ישראלי שיש - הוא עושה זאת שונה מאשר לו היה חי בארץ. במקרה ראיתי בטלויזיה את א.ב. יהושע מסביר זאת בצורה נפלאה - איך מה שאנו עושים כאן, בישראל, שונה במשהו, אפילו זעיר, ממה שאחרים עושים מעבר לים ול"משהו השונה הזה" יש משמעות הרבה מעבר לטרוויאליות הנראית בעין בלתי מזוינת. מכאן- מי שחושב ומאמין שריקודי עם אינם רק בידור אלא משהו הרבה מעבר לכך (דיסקו, אם טי וי, סלסה, ריקודי בטן וכו' הינם עבורי בידור בלבד כי אין להם עבורי קשר ליצירת משהו תרבותי-ישראלי ייחודי), מן הראוי שיביא לחו"ל את מה שקורא בארץ ולא ייבא מחו"ל "ריקודי עם" ישראלים. וזה אמור גם לגבי ריקודים שחוברו כאן בארץ אך עוד לא הוכיחו את עצמם בציבור החי ונושם בישראל. רואה, גם המסר שלי נראה, אולי, מבולבל, אבל אני לפחות יודע בדיוק למה אני מכוון. אני גם יודע שדעתי זו אינה מאד פופולרית ולא קל להחזיק בה.

 

[אילת בוקאי]

תודה ירון על הסבלנות.

ודעתי אינה שונה משלך בהרבה. אין לי ספק שאתם החיים את היום יום בארץ, יותר ישראלים ממני. מצד שני, היתה לא מזמן כתבה בעיתון מקומי על כך שאמנם בעמק הסיליקון התקבצו אנשים ממקומות שונים בעולם, אך רק הישראלים (כך אנחנו מגדירים את עצמינו)קוראים לישראל הבית. הסינים,היפנים, ההודים,האירופאים ....כולם נעשים אמריקאים מהר מאד, ושוכחים את ארץ מוצאם. כולנו מרגישים זמניים פה, וזה כולל את הילדים, אפילו אלה שנולדו פה. רבים מהם חוזרים כדי להתגייס (כמו בתי מירה) ונשארים בארץ לבנות את חייהם. לגבי ייבוא הריקודים. במקרה יצא השנה שכמה ריקודים שמאד הצליחו יצאו מחו"ל אך איני רואה בכך תופעה. וגם לי יש בעיה עם ריקודים ש"הומצאו" ע"י יוצר לא יהודי, שאינו מישראל למוסיקה שאינה ישראלית - ואני לא מלמדת אותם בחוגים שלי.אך כן מקובלים עלי פה ושם ריקודים לשירים ישראלים גם אם יובאו - הרי בכל מקרה הסיכוי שיילמדו או ישרדו בארץ הוא קלוש מאד, ורק הריקודים הטובים באמת שיובאו מחו"ל יקלטו בחוגים. ריקודים גרועים ש"הומצאו" בארץ ע"י ישראלים, ילמדו ואף ישרדו מספר חודשים... עבורינו בודאי שריקודי העם אינם רק בידור, ועבורי הריקודים וכל מה שסביבם (כולל הפורום הזה כמובן) מהווים חבל טבור שקושר אותי לאמי, ישראל, ומהם אני ניזונה עד שנחזור ונוולד מחדש בארץ.

 

[אודרי טוטו]

תגובה..

לדעתי, אם העניין מפריע למישהו אפשר לעשות סדר. כל מדריך שיוצא לחו"ל יודע לכמה זמן הוא נוסע ומה יהיה אורך הסדנאות שהוא יעביר. ההצעה היא שכל מדריך יתן רשימה של הריקודים שהוא הולך להעביר בסדנא. כמה ריקודי זוגות וכמה מעגלים, כמה שורות, הוא יפרסם אותה לכל המעוניין. אם זה מוצא חן בעייני המזמינים לסדנא- יופי. אם לא. גם יופי. פשוט וקל לא?

 

[ניצנץ1]

תשובתי בתור אחת שהייתה במחנה

כזה ולא ממש מזמן וממש בתור רוקדת.. לא נלמדו ריקודים שלא נרקדים בשום הרקדה, להוציא את " אני מת" בזוגות של גדי, שלא נקלט בארץ וכנראה גם לא יקלט בחו"ל.. יתר היוצרים, כולל גדי עצמו, לימדו את מה שכבר רוקדים פה או מלמדים כעת : " אישה לבדה במדבר", " יש בי אהבה", " חי למענך".. ואלה שלא היו יוצרים, כמו בוני פיהה, לימדו גם חדש וגם ישן של מחברים אחרים, שחלקו אולי נרקד ("אני באה אליכם", " מיס מיוזיק") וחלקו במחוזינו לא ממש מוכר, כמו " חתן בר מצווה" של ירון מליחי.. בכל מקרה רק יוצרי חו"ל לימדו והדגימו ריקודים שלא שמעתי עליהם מעולם.. וגם לא אשמע.. וככה לדעתי גם צריך להיות.. וגם חזרות על ריקודים ישנים היו רובם על ריקודים שנרקדים או נרקדו פה , כמו " אל החופש", "גן נעול", " חופשי ומאושר" " חלום".. ודווקא אותם מאד נהנתי לרקוד פעם אחרי פעם, כי אצלנו זה כמעט ולא נרקד.. בכל מקרה גם אנשי החו"ל כבר לא מוכנים להיות שפני הנסיון של יוצרים והם מצביעים ברגליים בריקודים שלא שמעו אפילו את שמם.. וריקודים שלא נקלטו פה גם לא נקלטים בחו"ל.. לא לעשות ממרקידי חו"ל ורקדנים אהבלים.. הם " שולטים בחומר", כלומר יודעים מה טוב, מה רע ומה בערך.. דווקא יוצרי חו"ל מביאים כל מיני אב"מים למחנות אלה, כולל חברינו שמוליק גוב ארי ואחרים.. אז באופן מעשי מה שאתה חולם עליו- בעצם מבוצע.. לא במאות האחוזים, אבל די..

 

[אילת בוקאי]

אני שמחה לראות שינוי במחנה שהיית בו

אך אני מדברת על נסיון של כמעט 8 שנים, בכ-20 מחנות, 2-3 מחנות בכל שנה!! אנחנו כמובן לא רוצים להיות שפני נסיונות, אך מוכנים לנסות ריקודים שאולי הם לא התחבבו על הקהל בארץ, אך מתאימים לנו כאן. מנסיוני (ואני מרקידה פחות מ-3 שנים, אז גם אני "ממש רוקדת", ומי שמכיר אותי יודע שגם היום אני "ממש רוקדת" - הרוקדים מנסים ללמוד הכל - ואח"כ מחווים דעה,לא מוכרת לי התופעה של "מצביעים ברגליים אם לא מכירים את השם". המרקידים כמובן ברובם שולטים בחומר, אך הרוקדים מכירים את מה שהמריקדים שלהם לימדו ותו לא. אני מקווה שגדי ילמד את 'חלום' גם כאן, בעוד שבועיים - בתור מרקידה ברצוני לציין שריקודים מיוחדים קשה למדריך מן השורה כמוני להחדיר, אך כשהיוצר מלמד אותם במחנה,(ועשרות מהרוקדים שלנו משתתפים במחנה ריקוד) קל יותר לקחת הביתה ולאמץ. בשנה שעברה דודו חזר על "דבקה הילית" והריקוד נרקד לא מעט מאז. אילת