יש שלוש בעיות גדולות
בדיסק הזה. הראשונה היא - איפה ההיפ הופ? כמו שכתוב בחוברות, שירה: גיא מר. השניה - הנוכחות של שאנן כל כך כל כך חסרה. מבחינתי הוא הנשמה של הלהקה הזאת, מבלי להמעיט בערך של כל אחד אחר מהם, אבל מה זה הדג נחש בלי שאנן? הוא ממש חסר לי. מה שמוביל אותי לאנמיות של האלבום. אם המכונה של הגרוב הציג לנו את הדג נחש כלהקה גרובית, סוג של מחתרתית ומגניבה, לזוז הביאו לנו את הצד ההזוי, וחומר מקומי הביא את הבעיטות והמלודיות המדהימות, לבעזרת הג'אם אין כלום. פשוט שיר אחרי שיר אחרי שיר, עם יותר מדי נגיעות אלקטרוניות. ומכאן לדעתי על השירים: לוטוס: הו, שאנן. שיר מדהים. קליפורניה: אין לי מילים. מה שבא בא: על הפנים. הנה אני בא: שיר ממש טוב, אני יכולה לשמוע אותו המון. גיא עושה עבודה טובה. כל הצ'וצ'ות: הלחשושיות הזאת קצת מטרידה את האוזן, אבל בסך הכל זה שיר די טוב, לדעתי. להתחלק בעיר: שיר בינוני. אפשר לשמוע אותו, אבל חסר לו איזשהו ייחוד, פיק. סטטיסטיקה: יותר מדי מנסה, יותר מדי וואנאבי. לא מתאים להם. סאגה: אין לי מילים על כל השיר הזה טוב וכמה חברות שלי מתחרפנות ממני כשאני מצטרפת בטירוף ל"סאגה," "ראגה" ו"חגה"
מהבמה להפציץ: גם אני שמעתי אותו בבארבי בכפרסבא, וזה היה ממש טוב. הכוונה היא שבדיסק, לדעתי, זה שיר גרוע, אבל בהופעה בכפרסבא זה היה שיר אדיר. היה בועט והיפהופי ופאנקי, ובדיסק זה אלקטרוני ואנמי. תירגע: חלק מהליריקס אדיר, חלק על הפנים, אבל סך הכל קונספט טוב ושיר טוב. אני מתמוגגת על כל חצי מילה שיש שם לשאנן. איזה כיף: גיליתי את האיכותיות שבו רק בימים האחרונים, אחרי שנטיתי להתעלם ממנו מהרגע שקניתי את הדיסק. שיר מעולה מעולה מעולה, ואני, בניגוד למי שכתב את זה, חושבת ש"איזה כיף יש זכות בחירה אישית, נתנו לנו לבחור בין..." זה קטע אדיר. בכלל, המוזיקה טובה, ה"נה נה נה" נתפס והמילים ממש טובות. כיף. להביא את המכה: השיר הכי טוב בדיסק, לצערי הדג לא שרים שם. אני מתנחמת בעובדה ששאנן צועק שם.. שבחי ירושלים: מיותר. לא זוכרת איפה שמעתי אותם אומרים את זה, אבל הם אמרו שבזמן ההקלטות של האלבום לא היה להם מספיק חומר לדיסק שלם. הם היו יוצאים ליערות וחוזרים עם חומר להלקטה. תכלס, ככה זה נראה, המצאנו ודחפנו חומר שטותי ולא איכותי כמו שאנחנו יודעים רק כדי להוציא עוד דיסק. היה שווה לחכות עוד קצת ולקבל דיסק עם חומר לפנים
תודה על ההקשבה