לנועם שלום רב
אני כותב את המכתב הזה במטרה לשנות אותך. לא לשנות את הדיעות הפוליטיות שלך, כי אין לי כח להמשיך ולשכנע אנשים, אלא לשכנע אותך שלהיות בן אדם אפשר להיות גם בימין. אני לא יודע כמה ניסיון יש לך במחסומים, אבל את הסיפורים של התעללות מגב כולנו שמענו. אני יודע שכשאני הייתי במחסום היחס שלי לאנשים היה שונה מאד ממה שאתה מציג, והייתי מתייחס לכל אדם בכבוד. שמירה במחסום, הישארות שבת וטחינת שמירות משמעותן לאו דווקא איבוד צלם אנוש או שכיחת הערכים שלשמם התגייסת, אלא הבנה שבתוך כל הטירוף הזה צריך לשמור על שפיות, ושמחסום בשטחים הוא מונע את מכוינת התופת הבאה שנוסעת לדיסקוטק בירושלים. כן, זה לא נעים. זה א נעים לעשות בדיקות לערבים, ועד היום כשאני רואה שבודקים ערבים בתחנות אוטובוס או רכבות, אני מרגיש קצת אי נוחות, אבל באותה נשימה של אי נוחות אני גם מבין את הצורך של הבדיקות האלה, ואני לא מתבייש להעיר לשוטר שממלא את תפקידו אבל מועל ביחס אנושי כלפי האחרים. ידידי, אתה לא הראשון ולא האחרון ששירת בשטחים. גם אחרים טחנו שמירות, וגם אחרים עשו מחסומים. אני לא יודע איזו תרבות התנהגות יש בסביבה שלך ושל הפלוגה שלך, אבל אני יודע שאפשר גם אחרת. אפשר להתנהג אל האוכלוסיה כמו אל בני אדם בכבוד מקסימלי, ואפשר למרות כל העצבות שבלהישאר שבת להבין שההורים שלך בגבעתיים, חיפה או כל מקום אחר, יושנים בטוח הלילה. בזכותך. אז ידידי, תשמור על צלם אנוש, תתנהג יפה לאוכלוסיה, תיתן כבוד למבוגרים ממך גם אם הם ערבים, והכי חשוב אלתאבד את האמונה שבצידקת הדרך, כי היום מוותרים על עופרה, ומחר אי לא צריחך לספר לך מה יקרה כשהם ישלטו על גב ההר, וכשטילי הקסאם שלהם לא יפלו על שדרות אלא על בן-גוריון.