מתוך ספרו של ד"ר לרמן מחלה עם תקווה
דנטואין תרופה זו היא בשימוש רחב מאז 1938. יתרונה הגדול שאין היא מרדימה, היא נספגת טוב במעי, מתפרקת בכבד ומסולקת בשתן. מחצית אורך החיים שלה הוא 24 שעות ורצוי לקחתה בשתי מנות יומיות, אם כי מנה אחת אחת ליום גם אפשרית. לתרופה זו הרבה תופעות לוואי. השכיחה ביותר היא התעבות בשר החניכיים ושאר הרקמות הרכות. פחות שכיחה היא שעירות יתר. התופעות הללו הן קוסמטיות בלבד ואינן מזיקות לבריאות אבל הן עלולות להיות מאד לא נעימות אצל נערות ונשים. יש לצין שנפיחות החניכיים נסוגה לאחר הפסקת הטיפול, אבל אין הדבר כן לגבי שעירות יתר. במקרים נדירים עלולות להיות תופעות אלרגיות, כמו פריחה מגרדת ואפילו חום. אלרגיה כזו מחייבת הפסקה מיידית של התרופה והחלפתה באחרת. גם אנמיה עלולה להיגרם וכן דילדול הסידן בעצמות. מינון יתר עלול לגרום לפגיעה בתפקודי המוח הקטן; הפרעה בשיווי משקל, חוסר יציבות, ראייה כפולה, קשיים בדיבור וסחרחורת. במינון גבוה מאוד מופיעים גם מצב בלבולי וירידה במצב ההכרה, התקפי פרכוסים עלולים אז להתגבר. תוספת פנוברביטל לטיפול גורמת להחשת פירוק הפניטואין בכבד וכתוצאה מכך - לירידה ברמתו בדם.
