אהה...!!
טוב אז הנה הוא הסיפור שחיכת לו כל כך (טוב זה לא כל כך מותח ואין פה דרמה...). אז דבר ראשון אני ש-ו-נ-א-ת את בית ספר, מי לא? ניסיתי לחשוב על סיבות הגיוניות למה אני כל כך שונאת את המוסד הזה, ואז בזמן האחרון הבנתי שמלבד הבעיות שיש לי איתו (על זה אני אפרט בהמשך) זה גם מוסד מושחט! אז מאיפה אתה רוצה שאני אתחיל? אני מניחה שמההתחלה למרות שזה נראה לי קצת משעמם תמיד להתחיל סיפורים מההתחלה, אז נתחיל עם הקשר בין בית ספר למאטריקס. מה הקשר, אתה שואל? יש הרבה קשר. הקשר הראשון הוא שבית הספר גורם לך לראות מציאות שונה וכופה עליך דברים (או לפחות מנסה.. חה חהחהחה.. עד שהם הבנו עם מי יש להם עסק..), בית ספר סותר את עצמו מבחינת כל כך הרבה דברים ובכלל היחס- זה לדעתי כל כך מגעיל! נתחיל מזה שאני לא סובלת את המסגרת הזו, ואני לא מוכנה לראות את החומה הזו נבנית לי מול העיניים. כנראה זו הסיבה ששנה שעברה גרמתי למערכת בעצמה להציע לי לעבור בית ספר

(בקיצור: זה היה בית ספר חדש, ומהסיבה הזו הם התחילו עם החוקים המפגרים שלהם מול העיניים שלנו, והחמירו עוד יותר. הם המציאו דברים מטומטמים וחסרי בסיס כדי "לשלוט" בנו יותר (אוופס.. הם שכחו שבי אף אחד לא שולט חוץ ממני..), טוב בקיצור התווכחתי עם המחנכת, אמרתי לה שהבית ספר דפוק שהמנהלת סתומה, בשיעור אחד עם הרכזת שכבה אמרתי לה את אותו דבר, עשיתי לה פרצופים, כל השבועות האלה שהייתי שם לא הפסקתי להתלונן, ובשיעורים לא עשיתי כלום, וגם בהפסקות. בסופו של דבר יום אחד מורה אחת עצבנה אותי ממש לגמרי. זה היה הקש, ארזתי את הספרים בתיק שלי אמרתי שאני הולכת הביתה וזה מה שעשיתי. עוד באותו יום היועצת התקשרה אלי ושאלה אותי אם אני רוצה לעבור בית ספר.. אמרתי לה שניסיתי לעבור עוד ברגע ששמעתי שאני אלמד שם ולא נתנו לי, היא הבטיחה שהיא תטפל בהכל ולמחרת אני אלך לדבר איתה, ואז היא תדבר עם המנהלת של הבית ספר שאליו אני אעבור ובלה בלה.. הבטחתי שאני לא "אברח" מבית ספר יותר בלי להגיד לאף אחד (למרות שכן אמרתי.. אמרתי למורה שאני הולכת הביתה..). טוב כבר באותו יום אחרי פחות משעה היא אמרה שהכל כבר מסודר ושלמחרת אני כבר יכולה ללכת להירדם. סבבה

אחרי שנרשמתי הלכתי לבית ספר ההוא הישן להגיד בייביי לכל החברים שקינאו ולספר למי שלא היה מה קרה, וזהו..). טוב רגע למה סיפרתי את זה? אה כן! אז שנה ראשונה בבית ספר שאליו נרשמתי נראתה לי כממש חופש, זה בית ספר גדול ויש מלא דשאים וכל כך נחמד לשבת עם כל הח´ברה בהפסקה. ככל שעבר הזמן זה נראה לי מקום הרבה פחות חופשי ופתוח. אני חושבת על המורים בתור סוכנים, הם כל כך מקובעים שהתמונה הראשונהשעולה בראש בהקשר למחנך שלי זה קיר חזק, יציב של לבנים, ובפנים הוא תקוע. אני לא סובלת מערכת כזו.. המערכת הזו כל כך אנוכית.. תחשוב על זה.. מביאים לך יועצת לבית ספר שאם חס וחלילה יהיה לך בעיות תוכל לדבר איתה ואז הציונים שלך לא ייפגעו.. חח.. אתמול היתה לי שיחה בקשר ליחידות במתמטיקה, וסגנית מנהלת אמרה לי- בסך הכל ההצלחה שלך זו ההצלחה שלנו.. כן, כן.. כמה שהיא לכאורה צודקת.. למה לכאורה? כי ההגדרה של הצלחה שלנו שונה. היא עדיין לא הבינה שהמספרים לא מעניינים אותי והצלחה בעיני תהיה להפיל את המוסד הזה. תקרא לי מופרעת, אבל המערכת גרמה לזה. ילד אחד מהכיתה שלי נפגע בתאונת דרכים, בהתחלה לא ידעו מה המצב שלו ובאו המחנך והיועצת ואמרו שיקלו עלינו בלימודים, יעזרו לנו, ציונים זה לא הכל.. העיקר כשמגיעות התעודות הוא לא מפסיק להתלהב מציונים ותעודות "יפות". מה זה לעזעזל תעודה יפה? מי הוא שיגיד לי איזה ציונים אני אוציא? מי אמר שכל הציונים צריכים להיות אותו דבר? ואם אני לא סובלת את הורה לתנך ובא לי להיכשל כי השנה אני פתאום במקרה לא סובלת את המקצוע? מי אמר שאני חייבת ציון טוב במתמטיקה כדי להצליח בפיזיקה? למה אני בכלל לומדת איך להשתמש במה שאחרים גילו במקום לחקור את מה שהם גילו ולגלות דברים חדשים בעצמי? למה בית ספר קובע לי עובדות עד שאני מראה שאני יודעת בע"פ את כל הזכויות שלי ופתאום בית ספר יודע להתגמש? יודע מה.. יש אלף דוגמאות (יותר מאלף..) אבל לא בא לי לדבר על זה. שאלת אותי על פרישה מהמערכת ואלו היו חלק מהגורמים. בוא נעבור לגורם הישיר.. טוב אז זה יוביל לסיפור של מתמטיקה אבל היו לי ציונים לא הכי טובים השנה.. החל מ65 במבחן (45 מתוך 50 באלגברה כי לא הספקתי תרגיל אחד, ובגאומטריה עשיתי תרגיל אחד והשני לא עשיתי עקרונית כי הם לא עברו איתנו על הוכחה של משפטים), 80 בבוחן (זה היה בתחילת השנה והמורה המפלה הזו מצאה יפה יפה על מה להוריד לכל מי שהיא לא לימדה שנה שעברה), 91 בבוחן ונכשל במבחן, גם במועד ב´ נכשלתי, ויודע מה זה ממש לא קשור לידע, כי לפני המבחן עשיתי כמעט את כל התרגילים בםרקים שלמדנו מהספר והכל עשיתי טוב. אז הם שמו אותי על 4 בתנאי ואמרתי להם שלא נראה לי כי אני הולכת ל5. ("אל תאיימי"- זו היתה התגובה של הרכזת למתמטיקה כשאמרתי לה שאני מודעת לזכויות שלי.. חחח.. מפגרת!) בקיצור, היתה שיחה.. בלה בלה זה לא מה שחשוב כרגע. המבחן ההוא במתמטיקה היה קצת מוזר מבחינתי, אני יודעת את החומר ולא הצלחתי.. ואם זה יקרה בפיזיקה? עכשיו פיזיקה יותר חשוב לי ממתמטיקה ככה שלפיזיקה אני יותר דואגת. היה לי את המבחן ובשעה הראשונה עשיתי תרגיל אחד! (תמיד במבחנים אני מתחילה לאט לאט..) הסתכלתי על התרגילים האחרים ולא הבנתי שם כלום.. עברתי 5 פעמים על כל התרגילים.. ואין.. איך זה כל כך לא הגיוני? ידעתי שאין סיכוי שאני מסיימת את המבחן, ואם לא הייתי מסיימת אותו, זה היה המבחן האחרון השנה שהייתי ניגשת אליו. פשוט נמאס לי מהקטע הזה. טוב עד שנגמרה סוף השעה השניה הצלחתי עוד 2 תרגילים, ישבתי בהפסקה, המורה נתנה לנו הערכת זמן של עוד קצת, רציתי כבר להגיש לה (למה כמה זמן אני אשב עם המבחן?) אבל לא מצאתי אותה, אז המשכתי לנסות, היא באה.. דיברה איתה והיא אמרה לי, אז תשבי, תמשיכי לעשות את המבחן עד שתסיימי.. עברה כבר שעה ל שיעור אחר, עוד חצי שיעור וכבר לא יכולתי.. אין לי אף כוונה לשבת שם כשאני יודעת שלילדים אחרים לא היה את כל הזמן הזה.. אז למרות שעשיתי רק 4 שאלות מתוך 5 הלכתי להגיש את המבחן, ואני בכלל לא בטוחה שמה שעשיתי כשנשארתי לשבת שם היה נכון.. לא כי אני לא יודעת את החומר אלא כי כבר השתגעתי מלשבת שם.. זהו.. עכשיו אני סתם מרגישה אשמה שישבתי שם כמעט פי שתיים מהזמן המוקצב של המבחן. היה היתה ממש בסדר כלפי אבל לא נוח לי עם זה. אני מקווה שייצא בסדר.. בכל מקרה שאלת רק על הפרישה, וחירבשתי על המוח לגמרי.. עשיתי פסקאות שיהיה יותר נוח לקרוא.. זת אומרת אם תקרא עד הסוף. אבל בכל מקרה, הדעה שלי על המערכת לא תשתנה. אל תתן למערכת לקבע אותך, תגמיש אותה ותקבע אותה לפי הנוחיות שלך. ויותר חשוב מזה- "FREE YOUR MIND", כי אחרי גיל מסויים המוח לא יסכים להשתחרר. ואפילו יותר חשוב- תמיד תשאיר מקום לספק. הגמדונת המשוחררת, דנה^^.