דמעות...

[upanddown]

דמעות...

אני הולכת לעבודה והן זולגות מעצמן..נוסעת האותו וצריכה להדליק וישרים..יושבת וצופה בטלויזה ושום דבר לא נכנס..הן זולגות.. עובר עלי שבוע חרא..שבוע של דמעות..חשבתי שכבר נגמרו..שבכיתי מספיק..שעכשיו נישרא רק הכאב היבש...מזמן כבר לא בכיתי...רק בלבועכישו הן באות בלי אזהרה בלי הודעה מראש ואי אפשר לפסיק..כל כך כואב בפנים.... רויטל אני כל כך מנסה להמשיך..כן להמשיך הלאב כמו שאמרת לחיות עם הזיכרונות..אז למה זה ככה מציף אותי פתאום ..לא רוצה שאשכח, כועס שאולי אני מנסה לשכוח..אבל אני לא מנסה לשכוח..רק רוצה להמשיך הלאה ...

 

[בנדט]

זמן..

את ממשיכה הלאה.. מבלי לשים לב.. עובדה את פה.. איתנו.. הכאב לא נגמר והזיכרונות מציפים.. ואין מה לעשות.. חיים.. אמנם הזמם לא מרפא את הפצע אלא רק קצת מגליד אותו, מז"א מגליד.. מתרגלים לזה שמישהו חסר.. איכשהו עם כל הצער שבאובדן.. וחיים.. אין ברירה אחרת!

 

[LostInTheSky]

רק עכשיו... אחרי שנתיים..

רק עכשיו אחרי שנתיים, אני מצליחה להפסיק לבכות. איבדתי אח שהיה בגיל צעיר מאוד. לא הספיק לחיות. תמיד הדמעות היו זולגות מעצמן, לא יכולתי להפסיק. הייתי יושבת ומדברת עם אנשים ופתאום דמעה זולגת לה. בלי אזהרה מוקדמת, פשוט זולגת... חשוב לדבר על זה, עם משפחה, חברים, מה שאני לא יכולתי לעשות... בסופו של דבר הלכתי לפסיכולוגית,בכיתי לה כל כך הרבה. דיברתי, הוצאתי הכל! וגם בפורומים כתבתי, זה היה כל כך קשה, לכתוב ולבכות... לאכול ולבכות, לראות טלויזיה ולבכות, לשמוע מוזיקה ולבכות, ללכת ברחוב ולבכות, לשבת בבסיס... ולבכות, להתחבא מכולם, שלא יראו אותי בוכה. עכשיו, שנתיים ושלושה חודשים אחרי המוות הפתאומי הזה, אני מצליחה קצת לחייך, קצת לחזור לעצמי. עדיין בוכה, אבל פחות, בוכה בלב, הדמעות כבר לא זולגות כמו פעם... את תמצאי את הכוח ... לא צריך לעצור את הדמעות, חשוב לבכות, חשוב לדבר על מה שעובר עלייך... חשוב להוציא הכל! ואת תראי שבסופו של דבר... הדמעות ייפסקו מעצמן.... שולחת לך המון כח!!! ו

גדול וחזק!!!! אם תרצי לדבר אני במסרים או באייסיקיו: 49733740 ממני, LOST IN THE SKY

 

[sovlanit]

LOSTINTHESKY-../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[נאחזת בתקווה]

יקירתי

מבינה אותך כל כך זה פשוט מצער כל כך ולא נתפס האובדן הזה... אבל את צריכה לחשוב שעכשיו אין הרבה ברירות את חייבת להמשיך .... הכאב והזכרונות ישארו שם תמיד פשוט את צריכה ללמוד לחיות לצידם להעלם הם לא יעלמו והגעגוע רק מתחזק עבל לצד זה צריך לנסות לקיים חיים , כי זה מה שהם רוצים שהם רואים אותנו מלמעלה...שיהיה לנו טוב... רק בריאות וחוזק ליטל