תולעת הגשם
New member
דמעות יתר
מזה שנים אני דומעת רוב שעות היו בכל פעילות כמעט : קריאה, ספורט, שיחה עם אנשים, צפיה בטלויזיה , שיחת טלפון, נסיעה ברכב. עיני מתכסות דמעות והן רטובות גם אחרי ניגוב. יש לי גם שעות או ימים "יבשים" אבל לא מצאתי קשר בין סוג הפעילות להפוגה זמנית בדמיעה, או לדמיעת היתר. אני חייבת לציין שהדמעות לא תמיד זולגות כמו דמעות של בכי, מהזווית הפנימית של העין. על פי רוב, הן מציפות את העין וזולגות מכל מקום, בעיקר בזויות החיצונית של העין או מהאמצע. אני כבר מותשת מן המצב הזה. העניים הרטובות תמידית מתקררות וזה ממש לא נעים. אנשים שרואים אותי או משוחחים איתי, חושבים שאני בוכה וזה קצת מבייש. הדמעות מטשטשות לי את הראיה לפעמים, והניגוב התמידי בטישיו, כבר מזיק לי לעור העפעפים ואולי גרם לי בין השאר להפרדות הזגוגית בשתי העיינים. (כי בעבר נהגתי לשפשף קצת יותר חזק, היום אני מוחה אותן ב טישייו, יותר בעדינות ולכן הניגוב לוקח זמן וזה מביך ) . התלוננתי לא אחת לפני כמה וכמה רופאי עינים. והם - שותקים ואינם מציעים לי שום פתרון. נראה לי שהם לא רואים בכך בעיה. נבדקתי למצב צינור הדמעות והוא נמצא תקין ואינו סתום. בקרוב אני הולכת לרופא לבדיקה שגרתית, אשמח לקבל מכם עצה או רעיון בקשר לטיפול בבעית הדמיעה, ואוכל להתעייץ איתו. אולי הפעם הוא ייקח את העניין הזה ברצינות.
בנוסף עם הגיל, 61, יש לי צניחת עפעפיים שמפריעה לי למדי . בקופת חולים לא אישרו לי ניתוח כי בדיקות שדה הראיה היו תקינות, אבל מנתח פלסטי שבדק אותי, אישר שאכן הצניחה היא רבה וראויה לניתוח בעפעפיים העליונים והתחתונים. לדעתי , צניחת העפעפיים הגבירה עם השנים את בעיית הדמיעה ( שהיתה לי מנעורי, אבל לאין שיעור פחות חמורה). אשתקד, קבעתי תור לניתוח פרטי אבל התור נדחה תחילה על ידי הרופא ואחר כך אני ביטלתי אותו מסיבות אישיות. אני רוצה לבצע אותו בקיץ הבא. הניתוח זה יקל עלי מאוד גם פיזית וגם קוסמטית והוא בשבילי הגשמת חלום של שנים . אחד מרופאי העינים אמר שניתוח כזה יגביר את הדמיעה שלי. המנתח אמר לי שזה לא נכון. אשמח לדעתכם בנידון.
תודה!
מזה שנים אני דומעת רוב שעות היו בכל פעילות כמעט : קריאה, ספורט, שיחה עם אנשים, צפיה בטלויזיה , שיחת טלפון, נסיעה ברכב. עיני מתכסות דמעות והן רטובות גם אחרי ניגוב. יש לי גם שעות או ימים "יבשים" אבל לא מצאתי קשר בין סוג הפעילות להפוגה זמנית בדמיעה, או לדמיעת היתר. אני חייבת לציין שהדמעות לא תמיד זולגות כמו דמעות של בכי, מהזווית הפנימית של העין. על פי רוב, הן מציפות את העין וזולגות מכל מקום, בעיקר בזויות החיצונית של העין או מהאמצע. אני כבר מותשת מן המצב הזה. העניים הרטובות תמידית מתקררות וזה ממש לא נעים. אנשים שרואים אותי או משוחחים איתי, חושבים שאני בוכה וזה קצת מבייש. הדמעות מטשטשות לי את הראיה לפעמים, והניגוב התמידי בטישיו, כבר מזיק לי לעור העפעפים ואולי גרם לי בין השאר להפרדות הזגוגית בשתי העיינים. (כי בעבר נהגתי לשפשף קצת יותר חזק, היום אני מוחה אותן ב טישייו, יותר בעדינות ולכן הניגוב לוקח זמן וזה מביך ) . התלוננתי לא אחת לפני כמה וכמה רופאי עינים. והם - שותקים ואינם מציעים לי שום פתרון. נראה לי שהם לא רואים בכך בעיה. נבדקתי למצב צינור הדמעות והוא נמצא תקין ואינו סתום. בקרוב אני הולכת לרופא לבדיקה שגרתית, אשמח לקבל מכם עצה או רעיון בקשר לטיפול בבעית הדמיעה, ואוכל להתעייץ איתו. אולי הפעם הוא ייקח את העניין הזה ברצינות.
בנוסף עם הגיל, 61, יש לי צניחת עפעפיים שמפריעה לי למדי . בקופת חולים לא אישרו לי ניתוח כי בדיקות שדה הראיה היו תקינות, אבל מנתח פלסטי שבדק אותי, אישר שאכן הצניחה היא רבה וראויה לניתוח בעפעפיים העליונים והתחתונים. לדעתי , צניחת העפעפיים הגבירה עם השנים את בעיית הדמיעה ( שהיתה לי מנעורי, אבל לאין שיעור פחות חמורה). אשתקד, קבעתי תור לניתוח פרטי אבל התור נדחה תחילה על ידי הרופא ואחר כך אני ביטלתי אותו מסיבות אישיות. אני רוצה לבצע אותו בקיץ הבא. הניתוח זה יקל עלי מאוד גם פיזית וגם קוסמטית והוא בשבילי הגשמת חלום של שנים . אחד מרופאי העינים אמר שניתוח כזה יגביר את הדמיעה שלי. המנתח אמר לי שזה לא נכון. אשמח לדעתכם בנידון.
תודה!