דמעות בגן עדן

freesia

New member
דמעות בגן עדן

אישה אחת ואיש חיים המון שנים ביחד כמו חוט ומחט תופרים בשיתוף פעולה באהבה גדולה משפחה הכל טוב בחיים שלהם ולא שלא ידעו משברים ומריבות אבל סבלנות והקשבה תמיד יש להם רצון לוותר כדי לרצות את האחר אהבה כזו כמעט חונקת בקר אחד האישה קמה וגילתה שיש עוד חוטים , בצבעים אחרים בחשש גדול ובפחד יצאה החוצה גילתה חוט אדום ארגמני ורצתה לבדוק אם יתאים לה , לא כדי לתפור משפחה נוספת רק כדי להכניס צבע לחייה כי החוט שלה שכל כך אהבה צבעו דהה שאלה, בדקה, ואמרו לה מחט יקרה - קוראים לזה שחיקה. התעשתה האישה , רצה לחוט שלה הדהוי סיפרה , בכתה, הצטערה והאיש שלה, החוט הדהוי, קרב אליה ברוך ואמר: מה הבעיה? שום דבר לא קרה, את שחוקה נעשה לך מחר ציפוי חדש וגם אני אעבור צביעה. ככה פשוט, בלי יומרות. והאישה - המחט, לא מפסיקה לבכות אם כל כך טוב- למה לה כל כך רע?
 
אולי הבעייה איננה בחוט הדהוי

אלא בזה שהמחט רוצה לחוות טעמו של חוט אחר המושחל בקוף המחט. צריכה המחט רק להזהר שלא לדקור את מי שנוגע בה ברוך, ולהיזהר שצבעו הזר של החוט האחר לא יקלקל את הרקמה שנתפרה בעמל רב ובמשך שנים. לפעמים פרימה של החוט הזר יכולה להסתיים בפרימה של הרקמה כולה.
 

system 1

New member
דמעות בגן עדן ל "רוח חופשיה"

אישה - מחט איש - חוט חיים המון שנים תופרים יחד משפחה באהבה גדולה - "כמעט" חונקת ואז כשהתפירה נסתיימה מתבוננת המחט ורואה "חליפה\שמלה" מעשה ידי אומן אבל מה עכשיו? מה נתפור? הרי אני מחט ... ולתפירה נועדתי ... החוט כבר דהה ... ולתפירה חדשה ... ??? והחוט - אין בעיה, ציפוי - צביעה וחזרה למלאכת התפירה המחט בוכיה ... חוט יקר, ציפוי-צביעה, מה זה? זה רק חומר גלם!!! מה אני גיליתי: צבע חדש - צבע ארגמן "נגעתי רק בקצה המחט" וגיליתי: מה זאת "אהבה אחרת" זאת לא שחיקה, זאת "מהות" אחרת, מחט יקרה אל תחפשי את עצמך בערימה של שחת, עזרי אומץ, ואל תמשיכי להיות מחט, המחט את עבודתה עשתה עכשיו הזמן ללבוש את החליפה\השימלה לצאת לרקוד, להנות מהתפירה הרי היא נעשתה בידי אומן לתפארת בהצלחה
 

israelaa

New member
יקירתי התאומה

מקסים וכל כך משקף את הרגשתי כאילו אני כתבתי שורות אלו !!! בדיוק השאלה שהעליתי היום הפורום נשואים נשואות החזיקי מעמד ...........זה מה שאני עושה ......ממש בשיניים! ממש תאומה שלי !!אם אפשר לשאול כמה שנים את נשואה?
 

freesia

New member
תאומתי הוירטואלית

הבעיה בלהחזיק מעמד היא ההרגשה שאני לא בסדר למרות שהכל "לכאורה " נפלא. אין על מה להתלונן החברות שלי מקנאות בי על האוצר שזכיתי בו בעיני רובן אני מקבלת הכל כמובן מאליו גם חיזורים של 30 שנים. ואני מודה כל יום על בעלי שמקבל אותי כמו שאני בלי לנסות לחנך ולשנות. ואם משהו קשה לי , הוא לוקח על עצמו תמיד פה בשבילי אז איזה תחושה יש פה? אהבה או הכרת תודה? הרגל או שגרה? ואם חוט אחר מצליח לסובב לי את הראש אז אני לא בסדר? או שזה גיל כזה, שאחרי שהילדים יוצאים מן הבית את מרגישה פתאום ריקנות ושממון. לא יודעת.
 

system 1

New member
כשהקרוסלה מסתובבת

בסוף גם היא עוצרת, ואז הריקנות והשממון ממש כמו מדבר של כפור (סיביר) זה לא שאת לא בסדר זה הוא החוט שאותך הוא מבלבל ולקרוסלה אותך הוא צירף רק שכאשר זה יסתיים קראי מהתחלה את ההסבר
 

israelaa

New member
ושוב יקירה כאילו קראת את מחשבותי!

הוא כל כך בסדר ! ואני שוב מרגישה מכשפה!! הוא כל כך משתדל ואני חשה שעומדת אני להתפוצץ! הוא כל כך אוהב ואני כה פושרת! מתחילה להשען בנוסטלגיה על זכרונות עבר שספק עם אפשר לשחזר. מצוקה ! מצוקה אמיתית , תסכול שלעיתים קרובות מופנה לילדים . והוא הגבר שלי , אוהב אותי יותר מתמיד , אוהב את גופי, נשמתי . מה עושים ???? מתה בפנים
 
למעלה