דמעה קפואה... - אתנה

[gilaam1]

דמעה קפואה... - אתנה

שולחו עגול בפינת רחוב חשוך, פנס רחוב ישן עם אבק בפינות ומתכת ישנה שהעלתה חלודה נושקים באור חלש אל מולי.. הכסא שמולי ריק, ורק תקתוקי השעון מזכירים את הזמן הפועם.. מביטה אל תוך החושך בשאלה, כאלו שתשובות תלויות שם ליד החלונות יחד עם הכביסה הכאילו נקיה. דמעה מתגלגלת מתוך זוית העין, ונעצרת קפואה לנוכח השתיקה.. אתנה.

 

[אפרת.א]

השתיקה...מעיקה וקשה...

חיוך מלא תקווה ששכן על שפתיה דקה קודם לכן, נמוג באחת. המחשבות... כתפיים זקופות מלאות חן, נשמטות. נשימות רפות, נעימות - הופכות קצרות, מדודות. המחשבות... מביטה אל תוך החשכה - בוהה. מכונית ישנה זינקה ממקומה... המחשבות..

 

[אתנה]

ושוב שתיקה ושוב...

המחשבות החלו לרקד את המחול השבטי האחרון, הותירו את הזכרונות כשובל ארוך ארוך של פעם. המכונית הישנה השמיעה קול חריקת בלמים, הציפורים הישנות על העץ החלו לעופף בעצבנות יתרה, מהמכונית הישנה יצא איש בעל משקפי שמש שחורות, לילה, השמש כבר כבתה.. הוא הסתובב והביט לעברה.. כמו חוטי אריג ישן שנמתחו, הצטלבו מבטיהם.. הדמעה שקפאה על הלחייה נצנצה לאור הפנס החלוש.. בצעדי חרש הוא ניגש..

 

[אפרת.א]

בצעדי חרש הוא ניגש...

לעברה...חתול יללה בכניסה לבית ישן שקירותיו איבדו את צבעם מזה זמן רב.. יללותיה פלחו את דממת הלילה החשוך. דמותו הנעה לעברה נראתה לה מוכרת. בצעדים קלילים נע לעברה, מבטו טרם סר מעיניה. ראתה מבעד למשקפי השמש ניצוץ שובבי, או שמא דמיונה החל משטה בה? מהופנטת הביטה ניכוחה. ידה שפרכה קודם לכן את שערה הארוך ירדה לאיטה לצידי גופה החטוב. לבושה במכנסי ג`ינס מהוהים ובחולצת טריקו צמודה...עקבה בדריכות...

 

[אתנה]

עקבה בדריכות אחר גופו...

שמעה את קצב נשימתו כיצד מעלה את בית החזה, ומוריד את גופו המתרפק לעבר הגו הזקור. קצב נשימתו החל לסחוף את דימיונה לזכרונות של הלילה ההוא. הגינס ההדוק לירכיה החל להצמד ולהתחכך בגופה שהחל לנוע בחוסר שקט מרגש, ככול שצעדיו הואטו.. תחושת יובש החלה מסתמנת בפיה, מנסה לדלות את שאריות הרוק לבלוע את הנוכחות שלו אל מולה. הוא נעמד קרוב מספיק כדי שתוכל להריח את ריח הבושם, הוא עדיין משתמש בו.. חייכה לעצמה, הוא גחן אליה כמבקש לנשקה על הלחי..

 

[אפרת.א]

הסבה ראשה...

שפתותיהם נפגשו. הוא נשק לה. ליטף את פניה, משך אותה אליו. שפתיה נפשקו. גופה הורם אל על. לרגע לא נשמע דבר מלבד נשימתם שנעשתה מהירה יותר ויותר. באויר עמד ריח של פרחים מתוקים ותבלינים. היא שלחה את ידה לחבקו. זכרון אותו לילה טישטש את חושיה.. העביר אצבעות ידו האחת בשערה. ידו השניה מונחת מתחת לסנטרה. הוא הרים את ראשה והביט בעיניה. כתפיה רעדו. רגליה, ניטש כוחם... ריחו עירפל את חושיה... היתה שתיקה, שבה לא נשמע דבר מלבד לחש אצבעותיו על עורה ונשימתם המתנשפת. כלב נבח. קולות רחוקים צחקו , דיברו. ליטפה את כתפיו, את חזהו... פנסי מכונית מתקרבת האירו קירות לבנים. סהר הירח לא הפיץ שום אור...צעדים התקרבו...

 

[אתנה]

הצעדים התקרבו..

קול הצעדים החל להתחזק, שש פעימות רגליים, שקרעו את צליל הלילה בסכין חדה, נשימתה נאתקה, היא עדיין היתה חבוקה בין זרועותיו אשר עטפו אותה כשמיכה אהובה, היא קפאה. הצעדים המהירים התגברו, הרעש הניס את החתולי הפח, ותחושת הפחד החלה למלא את החלל, הוא הביט בא נרעש כולו, מביט בגוש הקפוא שבין ידיו, שלפני דקה היתה להבת אהבתו, וכעת.. ``הם כאן`` לחשה בפחד.. ``אני חייבת ללכת..`` החלה מתנוענעת בחוסר שקט כמו מנסה להעלים עדויות של תחושותיה אליו.. ``לא!`` הוא זעק אליה, ``אל תעלמי לי שוב..`` כמן יד נעלמה אחזה בה ותלשה אותה בקריעה מגופו.. שלושה הם היו.. היא החלה לנוס במעלה הרחוב.. מעיפה את כל עלי השלכת לצידי התעלות המריחות.. את השקט המוזר קרע קולו מרחוק... ``לאאאאאאאאאאאאאאאא....... חיזרי.......`` הוא הביט אליה המתרחקת וכל גופו חורר חיצים הסב ראשו לאחור וראה..