דמיון בכתב היד הוא נושא רחב ומורכב
ומאד קשה לדון בכך במנותק מדוגמאות קונקרטיות. מצד אחד, אותיות עשירות בעיצוב ומראה עשויות ללמד על כשרי תיאור ודמיון, נטיה להגזים, להמציא ולהוסיף פריטים וויזואליים, אסתיטיים. מצד שני, הגזמה וסבוך יתר יכולים לשקף הסתבכות עם דיון, גוזמות, תוספות ושאר דברים שנועדו להוסיף ולשפר, אך בפועל סיבכו, גרעו ובילבלו, ובדרך אבד העיקר. מצד שלישי גם צורות מישוריות, מתוחות נוקשות, כגון קו אופקי מתוח ימינה, שביר, בראשי ה' ר', ל' ועוד, שמחסיר קשות וקמר, עשוי לשקף דרגות שונות של התקבעות על דברים שהיו ונחרטו לעומק, ולכן הפכו מוחשיים ושרירים בתודעתו של הכותב גם כיום. כגון, אדם שעבר אירוע קשה, תאונה, שבי וכד', עוצמת הדברים השתלטה ונותרה קבועה למרות שהתאונה היא נחלת ההיסטוריה. הפחדים שהוא חווה, האיומים והסכונים שהוא חש ברגע שהוא, נניח, עומד לחצות כביש, להכנס למעלית, להיפגש לבד עם גבר וכד', הם כבר על גבול הפנטסיה ותחושה מדומה, ללא תלות בהתרחשות האמיתית. אותיות עגולות ולולאות מלאות עשויות לשקף ייחולים פנימיים חסומים מביטוי ומימוש חצוני, ואת מה שלא מממשים לפעמים מדמיינים. כאן מוצאים מלאי אשליות על הערצה כלפיהם, מבטים, התקנאות בהם, דימויי יחסים אסורים. אלה מדמיינים מצב שהיו רוצים בו ( התעשרות ) או פוחדים שזה יקרה ( יפוטרו, יאבד עמדה משפיעה וכד' ) . במקרה זה האחרון רגישות היתר מפני תרחיש מפחיד העצימה את הדמיון והאיש פינטז שכבר 'עלו עליו', הוא בתור להיזרק וכד'. בעלי אותיות חוטיות מקוריות מדגימים כשרונות חידוש ויצירתיות ומכח האינטואיציה מדמיינים את העתיד להתרחש כאילו כבר קרם עור וגידים אל מול עיניהם. לכן הם עשויים להקדים אחרים, אך גם ללכת שולל אחר תעתועי האינטואיציה, שבוחרת להתעלם ממגבלות הריאליזם והמצב במציאות.
