דמות או תדמית?
בקטע שנכתב ע"י ד"ר אילה גליקסברג, ולינק אליו מצורף, מדובר על חשיבות הדמות , שאדם יוצר לעצמו, מול חשיבות התדמית, אותה הוא מציג כלפי חוץ. כלומר מהות מול חיצוניות. לעיתים קרובות, אנו נתקלים בהשמת דגש על התדמית החיצונית אותה אנו מציגים, במקום על הדמות, המהות. האם זה אכן רק לאחרונה ? האם דור ההורים והסבים שלנו לא יחס חשיבות עליונה ל"מה יגידו השכנים"? ואם התופעה הוגברה בשנים האחרונות, האם ניתן להאשים בכך את התקורת (מאד פופולרי
) , השמה דגש על החיצוניות הזוהרת, או שגם לנו ההורים חלק נכבד בזה (ובואו נודה על האמת: מי מאיתנו לא העביר אי פעם לצאצאיו , בפרוש או בעקיפין, את הצורך להציג חזות אחידה ומכובדת
?) ? מוזמנים לחוות דעתכם
בקטע שנכתב ע"י ד"ר אילה גליקסברג, ולינק אליו מצורף, מדובר על חשיבות הדמות , שאדם יוצר לעצמו, מול חשיבות התדמית, אותה הוא מציג כלפי חוץ. כלומר מהות מול חיצוניות. לעיתים קרובות, אנו נתקלים בהשמת דגש על התדמית החיצונית אותה אנו מציגים, במקום על הדמות, המהות. האם זה אכן רק לאחרונה ? האם דור ההורים והסבים שלנו לא יחס חשיבות עליונה ל"מה יגידו השכנים"? ואם התופעה הוגברה בשנים האחרונות, האם ניתן להאשים בכך את התקורת (מאד פופולרי