מכיר את הגישה הזו
אפשר, אם רוצים, לנקוט גם בגישה אחרת - לפתור בעיות כאשר הן קורות.
מדבריו של מודטחדש, לא נראה שנתקל עדיין בבעיה שהמ"ט לא פתרה עבורו.
בכל פעם שהוא נתקל בבעיה, הוא משתמש בטכניקה שלו, והבעיה נעלמת.
לא מצאתי בדבריו שום דבר ש"הולך ונדפק מיום ליום".
לא צריך להיות כל כך "דרמטיים". אם יבוא יום ו"הבועה תתפוצץ", הוא ימשיך הלאה.
זה לא שהוא יושב בבוץ ומזריק הרואין, הוא רק חושב על מנטרה וזה עושה אותו מאושר.
אנחנו לא חיים באיזה עתיד "אפשרי" - המציאות שאנחנו חווים היא מה שיש עכשיו.
אם עכשיו טוב לו, שימשיך במה שהוא עושה.
כשלא יהיה לו טוב, הוא מן הסתם יעשה משהו אחר.
זה אמיתי עבורו בדיוק כמו שעבורך "שליחות" היא אמיתית.
אתה מאושר כשאתה "שליח", הוא מאושר כשהוא "במוחלט".
מה ההבדל בדיוק? במה הדרך שלך "אמיתית" יותר משלו?
אפשר, אם רוצים, לנקוט גם בגישה אחרת - לפתור בעיות כאשר הן קורות.
מדבריו של מודטחדש, לא נראה שנתקל עדיין בבעיה שהמ"ט לא פתרה עבורו.
בכל פעם שהוא נתקל בבעיה, הוא משתמש בטכניקה שלו, והבעיה נעלמת.
לא מצאתי בדבריו שום דבר ש"הולך ונדפק מיום ליום".
לא צריך להיות כל כך "דרמטיים". אם יבוא יום ו"הבועה תתפוצץ", הוא ימשיך הלאה.
זה לא שהוא יושב בבוץ ומזריק הרואין, הוא רק חושב על מנטרה וזה עושה אותו מאושר.
אנחנו לא חיים באיזה עתיד "אפשרי" - המציאות שאנחנו חווים היא מה שיש עכשיו.
אם עכשיו טוב לו, שימשיך במה שהוא עושה.
כשלא יהיה לו טוב, הוא מן הסתם יעשה משהו אחר.
זה אמיתי עבורו בדיוק כמו שעבורך "שליחות" היא אמיתית.
אתה מאושר כשאתה "שליח", הוא מאושר כשהוא "במוחלט".
מה ההבדל בדיוק? במה הדרך שלך "אמיתית" יותר משלו?
