די נמאס !!

[מרימה ידיים]

די נמאס !!

לאחר 16 שנות נישואין - פעם טובים ופעם טובים פחות החלטתי שמגיע לי יותר. בעלי הוא אב נפלא, בעל טוב, אבל אני זקוקה ליותר....אני זקוקה לשותף לחיים שיחווה איתי את כל הטוב ואת כל הרע, שיעמוד אחריי כפי שאני עומדת אחריו בכל צעד ושעל ובכל החלטה שהוא מחליט. כתפיי קטנות מלסחוב את כל המשא הכבר הזה, בעלייה התלולה של החיים אלו - לבד. לא סתם קראתי לעצמי פה בניק כזה "מרימה ידיים", הגעתי לשלב שאני יותר לא מאמינה להבטחות שיהיה בסדר...כדי שיהיה בסדר צריך לעשות משהו, לא להבטיח ולא לעמוד מאחורי ההבטחות רק כדי שיהיה "שקט תעשייתי" למשך כמה חודשים. עם כל הצער ועם כל הכאב - אני רוצה דרך חדשה, איתו או בלעדיו עם כל המשתמע מכך. אני אישה עצמאית, עובדת, מפרנסת את בני ביתי בכבוד, לא זקוקה ולא חייבת מאף אחד ולאף אחד שום דבר. בעלי - מסתמך על אחרים. אין כסף לאוכל לילדים - יש את אמא שלו. אין כסף לשלם חשבונות - יש את אחותו, אין עבודה - יש אותי.... כבר מזה כמעט שנה שהוא מובטל - ולא זו הבעיה שהביאה אותי להחליט את ההחלטה הגורלית הזו, כי אני יודעת שזהו המצב בכל הארץ. הצעתי לו ללכת ללמוד משהו שיהיה לו עוד תחום התעסקות שיכול לפתוח לו דלתות חדשות - והוא כרגיל - יהיה בסדר החבר ההוא דואג לי למקום עבודה. השאלה שהכי הכי מטרידה אותי - מה אומרים לילדים? יש לנו 2 בנות מתבגרות בנות 14 וילדה בת 8. מה אומרים? איך אומרים? הרי הוא האבא הכי נפלא בעולם, אז למה מחליטה יום אחד אמא שהיא כבר לא רוצה אותו???

 

[חונה לרגע]

מק../images/Emo78.gif

לא יודעת איך מעבירים לילדים את כוונת הפירוד. בפורום יש חברים שעברו את התהליך, רוצה להסב את תשומת ליבם לשאלתך. מחזקת את ידייך בכל החלטה שתעשי - לכאן או לכאן. נראה לי שאת כבר בשלה עם ההחלטה על השינוי.

 

[seeyou]

זקוקה ליותר?../images/Emo47.gif

לכול בעיה יש 3 צלעות: -שלך -שלו -האמת ברור שמה שעברת במשך השנה האחרונה מחק את יתר 15 שנה! בדרך כלל "מקובל" בחברה שהבעל "מפרנס" את המשפחה... לא מקובל שהאישה היא המפרנסת! זכותך לחלום על מצב שונה האם הבעיה שלך שהוא לא לצידך או בגלל שהוא בסביבה שלו הקודמת-אימו,אחותו... הוא שבר כלי,את כאישתו לא יכולה להבין...אימו ואחותו..כן! במיקרה של גירושים ברור שהנפגעים הם הילדים ישנם אסכולות שאומרות-לא להפסיד את החיים בגלל הילדים ויש כאלו שאומרים,ברגע שיש ילדים,חיים לרוב עבורם-עבור עתידם הילדים גודלים-אנחנו מזדקנים... מה להגיד לילדים? את האמת! "הוא האבא הכי נפלא בעולם"....אבל את צריכה מעבר לזה!

 

[מרימה ידיים]

כן זקוקה ליותר - ולא מתביישת לבקש..

אישית אין לי בעיה עם משפחתו - משפחה תומכת, חמה ואוהבת...ניהלתי איתם שיחות גלויות בעבר וביקשתי שלא יעזרו יותר. אימו אלמנה מטופלת בעוד 5 אחים ואחיות והיא לא בדיוק צריכה גם אותנו על ראשה. נכון שכסבתא וכאישה מופלאה שאין כדוגמתא (אני מאחלת לכל בנות ישראל חמות כזו - עם יד על הלב) היא אמרה לי שהיא לא יכולה לישון כשהיא יודעת שאולי לנכדות שלה חסר משהו. עצם הנתינה הגדולה הזו שלה - הפכה אותו למה שהוא - אדם תלוי, לא עצמאי. מעבר לכך - אני לא מחפשת צידוקים במעשיי, ולא מחפשת פה להכפיש את שמו. הגעתי למסקנה שמאוד יכול להיות ששנינו עם כל האהבה הגדולה שיש לכל אחד מאיתנו בלב ייתכן מאוד ואנו חוסמים אחד את השני בהתפתחות האישית שלנו. יכול להיות שאם הוא יהיה במסגרת כזו - הוא יוכל להתקדם בחיים האישיים שלו ולנסות את מזלו במקום אחר. פה במקום מגורינו בטוח לא ימצא את מה שהוא מחפש, ואני לא מוכנה לעזוב את מקום מגוריי לטובת העיר הגדולה. הועלתה אופציה שייסע לעבוד במרכז ויגיע הביתה בסופי שבוע - אבל כמו שכבר אמרתי בעיית התעסוקה היא חלק זעיר ממכלול גדול מאוד.

 

[מ ת ל ב ט ת]

ואני מנסה להבין

את כל ה"חסימות" האלו של ההתפתחות האישית וגם את כל השאר מה"מכלול הגדול מאד"- גילית רק בשנה האחרונה????? בשנה הזו שהוא מובטל?????

 

[מרימה ידיים]

לא ממש לא !

אבל עכשיו אני רואה יותר בברור שאני נושאת בכל לבדי....זה רק חיזק את ומחזק יותר את מה שאמרתי בתחילת דבריי : "אין לי כוח לסחוב את העגלה הזו לבדי"... דוגמא: במילא אתה כבר בבית - למה לישון כל היום? למה לא למשל לעזור קצת בסידורי הבית השוטפים? למה לא לדאוג לשלם חשבונות בזמן? לפני כן - המטלות היו מתחלקות מכיוון ששנינו עבדנו. היום אני נמצאת רוב שעות היום בעבודה מכיוון שצריך איכשהו לדאוג להשלמת הכנסה, אבל אחרי יום עבודה ארוך, אין לי כוח לדאוג לניקיון הבית, לבישולים ובכלל לשאר הסידורים. הפכתי להיות מאישה מלאת שמחת חיים ואופטימית לאישה מרירה, עצבנית. זה הגיע למצב שאני לא ישנה בלילות, ובימים אני מסתובבת כמו זומבי, מתחילה את הבוקר עם צחצוח השיניים בהקאת כל הלחצים שלי החוצה בצורה פיזית, אני ממש אבל ממש מקיאה את עצמי החוצה... סלחי לי יקירתי - אל תישפטי אותי. את לא חיה את חיי. ואני רק יודעת שאם אני הייתי במקומו - הייתי עושה הכל, אבל הכל על מנת להביא אוכל לילדיי הביתה....לא הייתי בוחלת בשום עבודה ואפילו המשפילה ביותר...בן אדם צריך לדעת מתי לומר לגאווה ולאגו שלו "די. עד פה !" ואת זה כנראה אני לא אמצא אצלו לעולם.

 

[הפרח הירוק]

את האמת אבל...

בצורה פשוטה, כמה שפחות דרמטיזציות, לא יותר מדי פרטים שאינם נחוצים, ובלי להאשים אף אחד, בלי לגנות אף אחד, את האמת - החלטתם להתגרש, יש לכם בעיות מסוימות שבגללן אתם לא תחיו יותר יחד, ולכן, אתם לא יכולים להמשיך לחיות יחד באותו הבית וזה בלתי נמנע, אבל...החשוב הוא שאמא תישאר אמא ואבא ישאר אבא, אבא הוא נפלא וימשיך להיות נפלא...הוא ימשיך להיות אבא שלכם...הוא יעבור לגור במקום אחר אבל ימשיך להיפגש איתכם ולדאוג לכם ולהיות איתכם ולאהוב אתכם..(בתקווה כמובן שתדאגו לסידורים הולמים של מפגש האב עם הילדים)...זה יעזור להם להתגבר על פחד הנטישה, ושיחושו את תמיכתכם המלאה, הבנתכם, חום ואהבה מצידכם, כי הילדים באמת עוברים חווית נטישה ובנוסף זהו ערעור ושינוי של תמונת עולמם, (שהיה עד כה אבא+אמא+ילדים) אז לעזור להם להרגיש שזה שינוי אבל זה לא צריך להיות סוף העולם, אני לא מתכוונת שצריך להסתיר או להכחיש את הכאב (יתכן שגם כעס) שהם יחוו על עצם הנטישה, אלא לתת להם כתף ותמיכה, אתם עצמכם ככל שתהיו חזקים, כמה שפחות תשדרו סבל ופחות תהיו מרוכזים בסבל של עצמכם, וכמה שיותר תשדרו רגיעה ונורמליות וקבלה של שינוי בלתי נמנע זה יעזור להם לעבור את זה קל יותר, אני כותבת את כל זה משום שהייתי בת 8 כשהורי התגרשו, ואני מנסה לחשוב מהי הדרך הטובה ביותר להעביר דברים אלו, בכל אופן אני לא לגמרי בטוחה במה שאני כותבת ומקווה שאולי עוד משתתפים יאמרו את דעתם, טלי

 

[רוקמת האשליה]

כל כך מבינה אותך, מרימת הידיים....

זו בדיוק השאלה שמטרידה אותי עכשיו, איך לומר לילדים שלנו שאנחנו עומדים להיפרד. לגדולה שלי בת ה-15 לא תהיה בעיה לומר, היא אפילו תשמח לדעתי לצעד הזה שלנו, כי חיי הנישואים שלנו מאד מבלבלים אותה. הבעיה לגבי הקטנים , מה לומר להם - בני ה-11.5 וה- 8. והיום ביקרתי אצל הפסיכולוגית, של הבת שלי, והיא המליצה לי פשוט מאד להתחיל לטפטף להם, לאט לאט, שאבא ואמא מאד אוהבים אותם, את הילדים, אבל, לא מסתדרים זה עם זה, רבים, מתווכחים, ולא כל כך אוהבים, ולכן החלטנו להיפרד ולחיות בנפרד, כל אחד בבית משלו, ולילדים תהיה פינה חמה גם אצלי, וגם אצלו, וששנינו נמשיך להיות ההורים האוהבים שלהם כל הזמן. מקווה שכל התהליך הזה יעבור עליהם בקלות יחסית.

 

[adam33]

הקש ששבר את האנקה

בעצם מה שאת מתארת זה במילה אחת או בעצם שתים נ י מ א ס ל י מ מ ך את שומעת יהיה בסדר ובפועל את רואה איך אתם מתדרדרים תני לו לנהל את הכל תראי לו שהוא שוקע ושוקע לאחר מכן תציעי לו עזרה לפי דעתי הוא בעל גאווה עצמית ולא מקבל את זה שאת רוצה לחיות לא רוצה להיות עשירה אלא רק להרים את הראש לראות שהוא מנסה ושהוא יוזם ובעיקר לפחות תומך במילה שלך ואת בעצם מקבלת הכל בפנים ולכן אוליי צריך לגרום לו שאת רוצה שהוא ירגיש מה זה כיס ריק שהוא ילך ויביבא כסף מאנשי שלומו ברגע שהוא רואה שאת עושה הכל זה לא מפריע לו ואז הוא לא מתאמץ ולכן אזרי אומץ הראי לו את הצד השני שלך.