the saiyan prince
New member
די נמאס לי להדחיק...
נמאס לי להדחיק שרע לי , שנמאס לי ... וזהו רע לי בצבא ברמות שלא יאמנו, יש לי את הבסיס הכי כיף בעולם הוא קטן ויש שם מלא דברים ויש לי תפקיד שבחלומות שלי לא חשבתי שיהיה לי וממש כיף לי ואני לומד דברים ונהנה אבל הסגל שלי בזמן האחרון פשוט לא זורק עלי בכלל, הם כל כך שקועים בשטיות שלהם שהם שכחו שאני קיים הם לא נותנים לי לעשות כלום סתם אומרים לי לדאוג למשהו שכבר דאגתי לו ומחרטטים לזה תרוצים נמאס לי מהצבא פשוט, ואין לי עם מי לדבר הייתה לנו לדוגמא תוכנה שהידע שלנו היה בה אפסי ידענו להשתמש ב10 אחוז מהיכולת שלה ישבתי לבד לקחתי חומר ממישהו אחר מהצבא מהאינטרנט חרשתי והידע שלי בתוכנה עומד על 80 אחוז-70 אחוז ממנה ולאף אחד לא אכפת מזה! ואז לדוגמא אני מגיע ואומר להם הנה תראו , אתם כל כך לא מתיחסים ליכולת שלי , בבקשה בלי שביקשתם משהו שישפר את העבודה שלנו וכל מה שהם אומרים לי זה תרשום על זה הוראה איך לעשות את זה גם כדי שאחרים יעשו את זה בעתיד וזהו כאילו הם חיים באופוריה מוחלטת... אוף ואיך זה שאני לא מוכן להתלונן ולספר מה רע לי לאנשים שבאמת אכפת להם והיו מקשיבים לי ועוזרים לי ואני רוצה רק לספר לכאלה שאני בכלל לא מכיר ולא יודעים עלי כלום ומן הסתם מה הם מבינים ויכולים לעזור הם זורקים תגובות שלא עוזרות ואיך זה שאני לא מסוגל להחליט על שום דבר אחר בחיים שלי מבחינה אישית, ובוחר להדחיק כל רגש אפשרי שיש לי כי אני לא רוצה להרגיש, ולא זה לא נובע מפחד להפסיד משהו, כי הביטחון שלי מספיק גבוהה שנניח כישלון של קשר אישי עם מישהי לא יפריע לי ברמות של התרסקות... אני פשוט לא מוצא את עצמי, ברצון או בחשק להביא את עצמי לכדי מימוש של רגשות כלפי מישהי, רק בחצי שנה האחרונה היו לי 3 קראשים שלחלקם אפילו היה סיכוי גדול אם הייתי הולך איתם, ופשוט בחרתי להדחיק ולהתעלם מהם. ואני רק מחפש להרגיש סבל וכאב, ואני לא חובה שום סבל וכאב שאני באמת רוצה... אין לי את זה וזהו בלע עכשיו נרגעתי,ואתם לא צריכים להגיב כי אז אני אתחיל להתעצבן שמנתחים אותי בלאט
נמאס לי להדחיק שרע לי , שנמאס לי ... וזהו רע לי בצבא ברמות שלא יאמנו, יש לי את הבסיס הכי כיף בעולם הוא קטן ויש שם מלא דברים ויש לי תפקיד שבחלומות שלי לא חשבתי שיהיה לי וממש כיף לי ואני לומד דברים ונהנה אבל הסגל שלי בזמן האחרון פשוט לא זורק עלי בכלל, הם כל כך שקועים בשטיות שלהם שהם שכחו שאני קיים הם לא נותנים לי לעשות כלום סתם אומרים לי לדאוג למשהו שכבר דאגתי לו ומחרטטים לזה תרוצים נמאס לי מהצבא פשוט, ואין לי עם מי לדבר הייתה לנו לדוגמא תוכנה שהידע שלנו היה בה אפסי ידענו להשתמש ב10 אחוז מהיכולת שלה ישבתי לבד לקחתי חומר ממישהו אחר מהצבא מהאינטרנט חרשתי והידע שלי בתוכנה עומד על 80 אחוז-70 אחוז ממנה ולאף אחד לא אכפת מזה! ואז לדוגמא אני מגיע ואומר להם הנה תראו , אתם כל כך לא מתיחסים ליכולת שלי , בבקשה בלי שביקשתם משהו שישפר את העבודה שלנו וכל מה שהם אומרים לי זה תרשום על זה הוראה איך לעשות את זה גם כדי שאחרים יעשו את זה בעתיד וזהו כאילו הם חיים באופוריה מוחלטת... אוף ואיך זה שאני לא מוכן להתלונן ולספר מה רע לי לאנשים שבאמת אכפת להם והיו מקשיבים לי ועוזרים לי ואני רוצה רק לספר לכאלה שאני בכלל לא מכיר ולא יודעים עלי כלום ומן הסתם מה הם מבינים ויכולים לעזור הם זורקים תגובות שלא עוזרות ואיך זה שאני לא מסוגל להחליט על שום דבר אחר בחיים שלי מבחינה אישית, ובוחר להדחיק כל רגש אפשרי שיש לי כי אני לא רוצה להרגיש, ולא זה לא נובע מפחד להפסיד משהו, כי הביטחון שלי מספיק גבוהה שנניח כישלון של קשר אישי עם מישהי לא יפריע לי ברמות של התרסקות... אני פשוט לא מוצא את עצמי, ברצון או בחשק להביא את עצמי לכדי מימוש של רגשות כלפי מישהי, רק בחצי שנה האחרונה היו לי 3 קראשים שלחלקם אפילו היה סיכוי גדול אם הייתי הולך איתם, ופשוט בחרתי להדחיק ולהתעלם מהם. ואני רק מחפש להרגיש סבל וכאב, ואני לא חובה שום סבל וכאב שאני באמת רוצה... אין לי את זה וזהו בלע עכשיו נרגעתי,ואתם לא צריכים להגיב כי אז אני אתחיל להתעצבן שמנתחים אותי בלאט
