די נמאס לי כבר

[אודי04]

די נמאס לי כבר

עשיתי חושבים עם עצמי והגעתי למסקנה שעל אף מצבי הכלכלי הקשה,לא אוכל להמשיך לעבוד או לנסות לעבוד במקצוע שלמדתי (ראיית חשבון) מרגיש מחנק פיזי ונפשי אפרוריות ויובש ,כל כך הרבה חברים אמרו לי שהמקצוע שלמדתי היה "הורג אותם" ו"איך אתה יכול כל היום לשבת במשרד ולהתעסק עם מספרים" ואני המשכתי הייתי במן בטראנס של לימודים קשים ולא שמתי לב לכלום . לא פעם אמרו לי שאני יותר מתאים לעסוק ברמה הרוחנית/רגשית במקום להיקבר בתוך משרד .ואני בכלל לא הקשבתי הייתי אטום ,היום אני ממש עצוב כי הכול מתפוצץ לי בפרצוף .בגיל 30 הסבה מקצועית ז"א להתחיל הכל מחדש . איזה באסה של החיים. אודי.

 

[אמירדרור]

להתאבל

הכול מתפוצץ בפרצוף. בגיל 30 להתחיל הכל מחדש. אני שומע את המצוקה ומתאר לעצמי שאתה עוד אומר את זה בעדינות, בטח בינך לבין עצמך יש לך הר של טענות כלפי עצמך. זה בוודאי לא קל ואין מה לחשוב כרגע על כלום. אז אם מתאים לך, יתכן שתמצא את זה מועיל, השתדל למצוא הקשבה מתאימה. גם כאן אבל לא רק - זה כמו להתאבל, אי אפשר בלי לדבר על זה. קח את הזמן. אמיר דרור

 

[kassie]

לדעתי אף פעם לא מאוחר

אולי זוהי תשובה פשטנית למדיי, ונראה לי שחזרתי עליה בפורום בכל מיני גרסאות: לדעתי, הכי חשוב שתהיה מאושר ותרגיש שאתה ממצה את עצמך, את הפוטנציאל שלך. ניתן לשאוף לעבודה שתרצה לעסוק בה ולהגיע אליה כל בוקר. זה לא משנה בן כמה אתה. יש אנשים שעושים תואר ראשון בגיל שאחרים יוצאים בו לפנסיה, אני מכירה גם אנשים שעברו את גיל ה-40 והם כעת מתמחים בעריכת דין, אז מה? להיפך, בהיבטים מסויימים, הגיל והניסיון רק נותנים ייתרון לאדם. מצד שני, כדאי לחשוב על הדברים הללו, לגשש, לבדוק וכד' במקביל לעיסוק הנוכחי שלך בראיית חשבון, כי עדיין - צריך להתפרנס. בשעות הפנאי שלך תבדוק עם עצמך, עם אחרים, באינטרנט וכו'. בכל מקרה - בהצלחה!!!

 

[אודי04]

תודה .רציתי להיעזר בכם לגבי

יעוץ תעסוקתי רציני שיבהיר לי,איזה עיסוק מתאים לי.קיים בי חשש להחליט באופן עצמאי ,כבר נפלתי שם. חשוב שיהיה מקום רציני ואובייקטיבי, בעבר כבר הלכתי ליעוץ והתברר שהיועצת הייתה בעלת אינטרס מטעם המוסד אליו היא שייכת ,ואע"פ ששמעתי מימנה דברים הגיוניים לגבי היכולות שלי,הרתיע אותי הרצון שלה לדחוף אותי ללמוד מקצוע שקשור לאותו מוסד בו היא עובדת למרות שיש סיכוי לא קטן שדעתה נכונה,הייתי רגוע יותר עם היעוץ היה אובייקטיבי ללא אנטרסים וכמובן לא הכי יקר . בתודה אודי.

 

[יעל ארבל]

אני רוצה לספר לך משהו

אחרי שהבנתי בגיל 28 בערך שמה שלמדתי באוניברסיטה, זה משהו שאני לא רוצה לעסוק בו, החלטתי לעשות הסבה ללימודי מחשב. השקעתי שנתיים אינטנסיביות בלימודים, נהניתי מכל רגע, עבדתי קשה בשביל לממן את הלימודים היקרים, ואחר כך השתלבתי בענף. עד כאן אני מספרת לך את הדברים כדי להגיד שבגיל שלך זה בכלל לא מאוחר לעשות הסבה ועוד להנות ממנה. אצלי, לסיפור יש המשך. אחרי שנה שעבדתי במחשבים ונהניתי מכל רגע - פיטרו אותי כרעם ביום בהיר, בשל מצוקה כלכלית בחברה שעבדתי בה (שנסגרה במועד מאוחר יותר). הכל התפוצץ לי בפנים, הייתי ממש בדכאון, זאת היתה תקופה נוראה. בעיקר בגלל שהבנתי שכשמצב השוק ישתפר בעוד שנה-שנתיים, לי כבר לא יהיה מה להציע כי מחשבים זה כמו שפה, אם לא מדברים אותה - שוכחים אותה. ההכרה בכך ששנתיים קשות של לימודים ירדו לטמיון, שלא אוכל לעסוק במה שאני אוהבת, ושאני עכשיו מובטלת שהמקצוע שלה לא נדרש יותר בשוק, היתה קשה וכואבת מאוד. אבל לסיפור שלי יש גם סוף שמח. בסופו של דבר מצאתי עבודה שאהבתי מאוד מאוד, בכלל לא קשורה לתחום. ובעצם, שילבתי בעבודה שלי גם מהלימודים הראשונים וגם קצת מהשניים. עשיתי תפקיד מקסים במשך שלוש שנים ונהניתי מכל רגע. גם בעבודה הנוכחית שלי אני נעזרת בידע שרכשתי. בין לבין, למדתי, שהידע שלי תמיד יהיה בעל ערך עבורי, גם אם לא אעסוק בכך באופן מעשי. ידע שרוכשים, זה תמיד נכס ולעולם יישאר שלך, אם תבחר להשתמש בו וגם אם לא. ועכשיו, כשאני בת 34 אני חושבת על לימודי המשך, שגם הם בתחום קצת שונה לכיוון התמקצעות בתפקיד שעסקתי בו בשנים האחרונות. אני רואה בכך חלק מההתפתחות שלי ומחכה לאפשרות שתהיה לי לחזור אל הלימודים. לימודים זה משהו מפרה, מגוון, מעניין, ושווה לדעתי לחשוב עליהם בכל שלב בהתפתחות המקצועית. עוד מילה אחת בקשר ליעוץ תעסוקתי. אני מאמינה ששום יעוץ תעסוקתי לא יכול להחליט בשבילך מה אתה אוהב לעשות. רק אצלך בתוכו יש תשובות נכונות בשבילך. אז תעשה לעצמך טובה, ותעזוב ייעוצים מקצועיים. תשב עם עצמך ותחשוב בשקט - מה אתה אוהב לעשות באמת. הידע, הנסיון והכלים שתזקק, אלו דברים שניתן לרכוש. לעומת זאת האהבה למה שעושים, זה משהו שאו שיש אותו או שאין אותו.