לא רק הצרפתים - גם הגרמנים
וההולנדים. יש ארכיונים שלמים באירופה, שחלקם כבר מוינו וקוטלגו ונמצאים ברשות הרבים. במקביל, יש גם ארכיונים שלמים שלא. דהיינו, הקלטות שוכבות איפשהו במחסן, ללא שלמישהו יהיה הכסף/מניע לעבור עליהן ולמיין.
לאירופים היו שני מקורות לתוכניות טלוויזיה עם אמנים בריטיים/אמריקאיים, או שלושה. האחד היה צילומים שהם עצמם עשו, באולפנים שלהם (כגון bouton rouge, beat club), כאשר הלהקות באו להופיע באירופה. המקור השני היה צילומים של ה-BBC מ-TOTP. ה-BBC נהגו לשלוח באופן שגרתי לתחנות זרות עותקים של תוכניות הדגל שלהם בתחום הפופ, וזה למעשה המקור העיקרי כיום להקלטות ה-TOTP עד 1976, כי ה-BBC עצמם מחקו כמעט את הכל. כך גם תוכניות פופ אחרות משנות השישים ותחילת שנות השבעים, של ה-BBC, שעותקים שלהן התגלו באירופה. התוכניות האירופיות עשו שימוש באלו, כאשר האמנים לא היו זמינים להקלטות במקום.
המקור השלישי היה קליפים שהאמנים צילמו בעצמם, בדומה לקליפים שנעשים היום, לצורכי קידום מכירות. היו מעטים כאלו, אבל היו. חלק מהדברים, כאמור, שוחזרו וניתנים לצפיה. בהולנד יש אפילו תחנת טלוויזיה שמוקדשת לקליפים הנוסטלגיים האלו. אבל כמות בלתי ידועה של חומר אבד או נעלם במחשכי הארכיונים, במיוחד תוכניות אירופיות שהופקו באופן עצמאי, או תוכניות שלא היו מרכזיות. יש אתרים שלמים שמוקדשים לחיפוש אחר החומר האבוד הזה. במדינות כמו שבדיה או דנמרק, שהיו בהן תוכניות פופ מרכזיות, עד היום לא ידוע בדיוק מה צולם, והיכן הצילומים.
ישנם גם ארכיונים שלמים שבעליהם אינו מתיר הפצתם. דייב קלארק (ההוא מהדייב קלארק פייב) הוא בעלים של פילמים רבים משנות השישים. לא רק שהוא לא מתיר הפצתם, הוא אף מסרב לתת רשימה מלאה של מה שיש ברשותו. כנ"ל יורשיו של אלן קליין - ואתם יכולים לתאר לעצמכם על אלו אוצרות הם "יושבים".
אבל אובדן פילמים או "קבירתם" הוא לא הבעיה היחידה. למיטב הבנתי, יש בעיות משפטיות קשות בהוצאת החומרים לציבור, גם אם הם שוחזרו ושופצו לצפיה. בגלל ענייני זכויות יוצרים, יש רשימה ארוכה של גורמים שצריכים לתת הסכמתם להוצאת החומר לאור - החל מבעלי הזכויות בפילמים, כאמור, אך גם בעלי הזכויות בהקלטה (בד"כ, חברות התקליטים) ביצירה (בד"כ הכותבים), בהפצה ועוד.
בחלק מהמקרים יש סירוב מלכתחילה, או בעיה כספית - הגורמים דורשים כסף רב עבור הסכמה זו. במקרים אחרים, לא ניתן לזהות מי בעלי הזכויות המסויימות, ובמקרים אחרים-אחרים - חברי הלהקות עצמם מעלים התנגדות, בשל ברוגזים בתוך הלהקה.
כל הנ"ל נכון גם לגבי הוצאת הקלטות אודיו ישנות של אמנים, רק עם "טוויסט" נוסף. גורם בתעשיה שעוסק בשחזור ארכיונים ישנים כתב באחד הפורומים המוקדשים לנושא, שהוא מתיר כיום רק זכיונות להקרין את הקליפים ששיפץ. בשל הבעייתיות של השגת הסכמת כל הגורמים, לא ניתן להוציא את הארכיונים על גבי DVD, לדבריו, והאופציה הכמעט יחידה היא "השכרת" הקליפים לפרוייקטים כגון סרטים דוקומנטריים. אופציה נוספת היא כאשר אמנים בעצמם מפיקים פרוייקט גדול (כגון קופסאות וכד') ואז פועלים להשגת הזכויות. אבל גם אז, מדובר בפרוייקטים שלוקח שנים להזיז.
