די למילים - זמן למעשים
אני מניחה שמי שנכנס לפורום הזה, הוא מלכתחילה בעל דעה המתנגדת לאלימות. שהרי כל המיליטנטים למינהם והאגרסיביים, עסוקים בפעילות פיזית אלימה או נמצאים בעיצומו של תכנון פעולה שכזה - לפחות כך זה נראה בזמן האחרון. כשקראתי את הכתבה הראשונה בסדרת הכתבות,הנוגעות לאלימות שהתרחשו לאחרונה, הזדעזתי עד עמקי נשמתי מהקלות בה מניפים סכין או אקדח וקוטלים חיי אדם. פשוט כך - ללא סיבה ממשית, מוצדקת - לוקחים אותו מאביו ומאמו, מאחיו ומילדיו. לא הסתפקתי להתאושש מהמקרה וכבר נחתו עלינו במטח חסר רחמים, בזו אחר זו ובקצב מהיר, כתבות נוספות שכותרתן זועקות: "רצח- רצח - רצח". הרצף המאיים החל ליצור סחרור ותחושה של חוסר שליטה במתרחש מתחת לביתנו, מתחת לאפנו. בעקבות מקרים אלו החלו לחלחל בי ואני בטוחה שגם ברבים אחרים תחושות של חרדה ופחד מהתפתחות מקרי רצח מזן חדש הנושאים אופי של רציחות בסגנון "התפוז המכני" או "טד בנדי" ושכמותו. לדעתי מקרים אלו אמורים לגרום לאנשים הבכירים במערכת המטחון במדינה, לחשוב שאולי העונשים הניתנים הם לא מספיק חמורים/מרתעים/ מפחדים. אני יודעת ששנים התנגדה מדינת-ישראל לגזר דין מוות. אולם כיום אין מניעה מלתת עונש כזה. הגענו למבוי סתום. הזן שהזכרתי לעיל הצליח לפתח עור עבה במיוחד שגורם לו לכהות חושים המביאה אותו לבצע מעשים מחרידים ולא להטרד בגין כך. הנוער של היום מחקה בהתנגותו את הנוער באמריקה. אז אם כך צריך לחקות את אמריקה הנאורה גם בסוג העונשים שהיא נותנת. עונש שמקבל אפקט של הרתעה גם אם לא מוחק לגמרי את התופעה. לאור האמור טוב יהיה אם יהרהרו בשנית המחוקקים בדבר גזר דין מוות לרוצחים כהי החושים/ חסרי הלב / והרפש האנושי. אין לי ספק שאחוז הרציחות הן הספונטיות והן המתוכננות ירד פלאים. המצב הפך להיות מפחיד ברחובות. וכך אי אפשר להמשיך ולחיות. נקודה
אני מניחה שמי שנכנס לפורום הזה, הוא מלכתחילה בעל דעה המתנגדת לאלימות. שהרי כל המיליטנטים למינהם והאגרסיביים, עסוקים בפעילות פיזית אלימה או נמצאים בעיצומו של תכנון פעולה שכזה - לפחות כך זה נראה בזמן האחרון. כשקראתי את הכתבה הראשונה בסדרת הכתבות,הנוגעות לאלימות שהתרחשו לאחרונה, הזדעזתי עד עמקי נשמתי מהקלות בה מניפים סכין או אקדח וקוטלים חיי אדם. פשוט כך - ללא סיבה ממשית, מוצדקת - לוקחים אותו מאביו ומאמו, מאחיו ומילדיו. לא הסתפקתי להתאושש מהמקרה וכבר נחתו עלינו במטח חסר רחמים, בזו אחר זו ובקצב מהיר, כתבות נוספות שכותרתן זועקות: "רצח- רצח - רצח". הרצף המאיים החל ליצור סחרור ותחושה של חוסר שליטה במתרחש מתחת לביתנו, מתחת לאפנו. בעקבות מקרים אלו החלו לחלחל בי ואני בטוחה שגם ברבים אחרים תחושות של חרדה ופחד מהתפתחות מקרי רצח מזן חדש הנושאים אופי של רציחות בסגנון "התפוז המכני" או "טד בנדי" ושכמותו. לדעתי מקרים אלו אמורים לגרום לאנשים הבכירים במערכת המטחון במדינה, לחשוב שאולי העונשים הניתנים הם לא מספיק חמורים/מרתעים/ מפחדים. אני יודעת ששנים התנגדה מדינת-ישראל לגזר דין מוות. אולם כיום אין מניעה מלתת עונש כזה. הגענו למבוי סתום. הזן שהזכרתי לעיל הצליח לפתח עור עבה במיוחד שגורם לו לכהות חושים המביאה אותו לבצע מעשים מחרידים ולא להטרד בגין כך. הנוער של היום מחקה בהתנגותו את הנוער באמריקה. אז אם כך צריך לחקות את אמריקה הנאורה גם בסוג העונשים שהיא נותנת. עונש שמקבל אפקט של הרתעה גם אם לא מוחק לגמרי את התופעה. לאור האמור טוב יהיה אם יהרהרו בשנית המחוקקים בדבר גזר דין מוות לרוצחים כהי החושים/ חסרי הלב / והרפש האנושי. אין לי ספק שאחוז הרציחות הן הספונטיות והן המתוכננות ירד פלאים. המצב הפך להיות מפחיד ברחובות. וכך אי אפשר להמשיך ולחיות. נקודה