די לא רוצה...

[חנה גונן]

די לא רוצה...../images/Emo2.gif

הקריאה הזאת הופכת לנפוצה בחלל הגן בזמן האחרון בידי אחד הילדים בן שנתים,אחד מצמד תאומים,הוא מאוד נימרץ,פעיל,שובב אפילו,כזה שצריך חצר ומרחב ישר על הבוקר(ומקבל שאפשר),אני אישית לוקחת אותו לעזור לי באיסוף מישחקים ובצהרים הוא מקבל את תפקיד המטאטא הראשי(והבלעדי)אבל הדי לא רוצה בתוספת ניפנופי אגרוף עושים את השהיה בחברתו לקשה ואפילו בלתי ניסבלת. שלכם חנה גונן

 

[ziva44]

איזו הודעה מוזרה (בלשון המעטה...)

 

[רוני של יובל ומאיה]

../images/Emo12.gif מה בדיוק מוזר בה?

 

[לאה_מ]

למה בעצם?

זו התנהגות כל כך אופיינית לגיל שנתיים, שהתמיהה ממנה משונה בעיני. אין אצלכם עוד בני שנתיים שמסרבים לדברים?

 

[חנה גונן]

אין לי בעיה עם הסירוב

בודאי שמותר לו לסרב,לא זאת הבעיה אלא הדרך שבה הוא עושה זאת,נפנופי אגרוף פלוס צעקות. שלכם חנה גונן

 

[יעל11כהן]

לא רוצה? לא צריך...

גם הבת שלי בת שנתיים וגם היא לפעמים צועקת: "ד...י!" או "תפסיקי!" וכדומה (ואין לי מושג מהיכן היא למדה. כי היא לא בגן ואנחנו בבית לא צועקים. אז זה כנראה משהו מולד וטבעי.). אמנם בלי נפנופי אגרופים אבל לפעמים צורחת. אז קודם הייתי ממליצה לא להתייחס לצעקות ולהפוך אותם לנושא. אם זה לא משהו עקרוני אנחנו עונים לה בנחת ובשקט "לא רוצה? אז לא צריך" ובדרך כלל זה מרגיע אותה. לפעמים אנחנו מתעקשים למרות ה"לא רוצה" (למשל : עכשיו הולכים לישון גם אם את לא רוצה) - אבל תמיד עונים בנחת. כשהיא מבקשת משהו בצרחות (וגם זה קורה לפעמים) אנחנו מבקשים ממנה לבקש בלי לצעוק, כי לא צועקים, כי לא מבינים אותה בצעקות, כי לא נעים לנו לשמוע צעקות וכדומה. בדרך כלל זה עובד. בקיצור, הייתי ממליצה לא להתייחס לצעקות ולאגרופים. לענות בשקט, אפילו יותר בשקט מהרגיל ובנחת, ועם המון אהבה. עם הזמן זה יעבור.

 

[חנה גונן]

../images/Emo51.gifבהחלט אאמץ את הפיתרון הזה