די כבר.....

די כבר.....

עכשיו גיליתי שהתומך שלי פה באתר נמצא במילואים..
לא יכולה עם הדאגה הזו. עוד ועוד אנשים נקשרים במלחמה הארורה הזו.
המלחמה הזו שלוקחת כל כך הרבה קורבנות. ביניהם את אחד מחברי הילדות הכי טובים של אחי.
לא מצליחה להוציא מהראש את הקול השבור של אמא שלי שנאלצה לספר בטלפון לאח שלי, רגע אחרי שיצא מעזה, שהחבר שלו נהרג.
לא יכולה לדמיין את התגובה שלו באותו רגע. לא רוצה לדמיין.
כבר הרבה זמן שלא נכנסתי לצ'אט כי כעסתי על התומך שהוא לא היה שם כשהייתי הכי זקוקה לו. ברגע ממש קריטי שלי.
עכשיו זה נראה לי כל כך טיפשי.
רק שיחזור. הוא וכולם. ושהכל יירגע כבר
 
מציאות כואבת

&nbsp
אחת יקרה,
חודש קשה וכואב עובר על עם ישראל. כל חייל או אזרח תמים שנהרג מרגישים כמו אח או חבר ילדות שנקטף מאיתנו בטרם עת.
אני מצטרפת לבקשה שלך שרק יחזור. הוא וכולם. ושהכל ירגע...
אני בטוחה שהכעס שלך על התומך כבר התגמד ואולי אף נעלם, ושבקרוב מאוד כשהוא יחזור לשיחות איתך בצ'ט תוכלו לדבר על התחושות הללו וללבן אותם.
הרבה פעמים חוויות שכאלה גורמות לנו פתאום להעריך את נקודות האור הקטנות שבחיינו.
&nbsp
&nbsp

נויה
&nbsp
 
הוא עוד לא חזר

אני לא יודעת מה זה אומר.. אני ממש מפחדת.
מתי המצב האבסורדי הזה יגמר?
מתי לא נצטרך יותר לחיות בפחד שכל יום יכולים להרוס לנו את הבית?
אני אמנם לא גרה בדרום, אפילו לא במרכז.. אבל המצב הזה פשוט לא פייר ולא הגיוני.
כשהמלחמה הייתה ב"עיצומה" אירחנו משפחה מהדרום והדבר הראשון שהילדה בת ה3 אמרה אחרי שהם יצאו מהאוטו זה "פה אין פיצוצים נכון?"
למה ילדה בת 3 צריכה לחוות את הדברים האלה? למה הילדה הזו צריכה לפחד על החיים שלה? למה ילדים צעירים ממני, בגילי, גדולים יותר צריכים להתמודד עם הפחד הבלתי פוסק הזה שייקחו להם את הבית? שאולי מחר לא יהיה להם מקום לחזור אליו?
כנראה שהאבסורד הזה לא ייגמר אף פעם.
שונאת את המסקנה שיצאה לי מכל המצב הזה, אבל נראה כאילו לא משנה מה תמיד יהיה מישהו שירצה להרע לנו. "אם אין אני לי, מי לי?" נשמע מתאים בצורה מחרידה למציאות בה העם שלנו חי.

רק שיחזור משם. הוא וכולם.
לא מפסיקה לבקש את זה בימים האחרונים. אבל לא נראה שאקבל מענה לבקשה הזו בזמן הקרוב...
 
למעלה