די! כבר אן כוח!
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם ההורים שלי! אין לי כוחות להתמודד איתם יותר. כמה שאני מנסה לרצות אותם ולגרום להם להבין ולקבל אותי לא עוזר שום דבר. שלחתי להם מכתבים(להורים ולאחים בניפרד) שמבהירים היטב מה אני מרגישה ואת העמדות שלי אבל לא היתה שום התייחסות מצידם. שום דבר. אבל אני בשיא טיפשוטי הגעתי אליהם שבת רק כי סבא וסבתא הגיעו וצריך להראות נוכחות כדי שלא יחשדו. כמו מטומטמת אני משתפת פעולה עם השקרים וההסתרות שלהם. היום אמרתי לאמא שלי שאין לי כוח יותר לשקרים ולהסתרות, שנימאס לי. שאני לא צריכה להתייצב לשבת רק בגלל שסבתא מגיעה וכי הם מבקשים או רוצים. יש לי חיים וזוגיות אבל הם מתעלמים ממנה, מתכחשים לה ובזים לה. היא המשיכה להגיד לי שהחיים שלי לא שווים שום דבר, שאני אסבול מהחיים האלה, שאין מה להתגאות בחיים אלה ואנשים רק יתרחקו ממני. אמרה שכל מה שהיא מבקשת זה שאני אגיע לשבת כדי לא להתנתק מהמשפחה. אמרתי שלא אני זו שמתנתקת אלא הם מנתקים אותי. אבל היא לא מבינה! כמו לדבר לקיר! אמרתי לה שזה לא עובד ככה שאני אבוא מתי שבא להם. אני מדברת ומדברת אבל לא באמת מקשיבים לי. אני מנסה למצוא דרכים שהם יבינו. חשבתי לשלוח ספר בנושא, לבקש מאחד ההורים בתהל"ה להתקשר לאימי ולדבר איתה אבל למה לנסות בכלל?? שום דבר לא יעזור. הם לא מבינים וגם לא יבינו. כלכך חשוב להם מה יגידו אחרים, מה תגיד המשפחה. חשוב להם יותר ממני. שוב האיומים שהם ימותו או יקרה להם משהו. הדיבורים על זה שאבא בוכה כמו תינוק ומיואש מהחיים. ואני מרגישה אשמה! ניראה לכם הגיוני?? למה מה לעזאזל עשיתי?? די!! אין לי כוחות אליהם! שיניחו לי לחיות את חיי בשקט!
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם ההורים שלי! אין לי כוחות להתמודד איתם יותר. כמה שאני מנסה לרצות אותם ולגרום להם להבין ולקבל אותי לא עוזר שום דבר. שלחתי להם מכתבים(להורים ולאחים בניפרד) שמבהירים היטב מה אני מרגישה ואת העמדות שלי אבל לא היתה שום התייחסות מצידם. שום דבר. אבל אני בשיא טיפשוטי הגעתי אליהם שבת רק כי סבא וסבתא הגיעו וצריך להראות נוכחות כדי שלא יחשדו. כמו מטומטמת אני משתפת פעולה עם השקרים וההסתרות שלהם. היום אמרתי לאמא שלי שאין לי כוח יותר לשקרים ולהסתרות, שנימאס לי. שאני לא צריכה להתייצב לשבת רק בגלל שסבתא מגיעה וכי הם מבקשים או רוצים. יש לי חיים וזוגיות אבל הם מתעלמים ממנה, מתכחשים לה ובזים לה. היא המשיכה להגיד לי שהחיים שלי לא שווים שום דבר, שאני אסבול מהחיים האלה, שאין מה להתגאות בחיים אלה ואנשים רק יתרחקו ממני. אמרה שכל מה שהיא מבקשת זה שאני אגיע לשבת כדי לא להתנתק מהמשפחה. אמרתי שלא אני זו שמתנתקת אלא הם מנתקים אותי. אבל היא לא מבינה! כמו לדבר לקיר! אמרתי לה שזה לא עובד ככה שאני אבוא מתי שבא להם. אני מדברת ומדברת אבל לא באמת מקשיבים לי. אני מנסה למצוא דרכים שהם יבינו. חשבתי לשלוח ספר בנושא, לבקש מאחד ההורים בתהל"ה להתקשר לאימי ולדבר איתה אבל למה לנסות בכלל?? שום דבר לא יעזור. הם לא מבינים וגם לא יבינו. כלכך חשוב להם מה יגידו אחרים, מה תגיד המשפחה. חשוב להם יותר ממני. שוב האיומים שהם ימותו או יקרה להם משהו. הדיבורים על זה שאבא בוכה כמו תינוק ומיואש מהחיים. ואני מרגישה אשמה! ניראה לכם הגיוני?? למה מה לעזאזל עשיתי?? די!! אין לי כוחות אליהם! שיניחו לי לחיות את חיי בשקט!