די, די, די!

[Elsewhere]

די, די, די!

לא יכול יותר. לא יכול יותר להסתובב כאן במערכת ולראות אותו בכל מקום. לא יכול שהחברים שלי מדברים איתו. לא יכול לא-לפתוח הודעות שלו. לא רוצה אותו כחלק מהחיים שלי. ואני פוחד שהדרך היחידה להשיג את זה היא לצאת מהמערכת.

 

[Looking4CoolName]

אולי עצה קצת... ניסיונית.

בהתחלה גמאני לא יכלתי שחברים שלי נמצאים לידו. מדברים איתו. צוחקים איתו. אבל סלחתי לו שוב ושוב אחרי כל פעם שהוא הצליח לפגוע בי בלי כוונה. תמיד סלחתי. זה האופי שלי. אבל אחרי 'הקש ששבר את גב הגמל', ואחרי עצות חוזרות ונשנות מצד החברים הכי טובים שלו - החלטתי באמת לקחת את הנושא לידיים, ולנתק קשר. עברו כבר חמישה חודשים, ו"רחוק מהעין - רחוק מהלב" עשה בהחלט את שלו. ושני הצדדים מרוצים, אבל זה עלה במחיר כלשהו. כדי לנתק קשר איתו - ניתקתי קשר עם המשפחה שלו, ניתקתי קשר עם החברים שלו, הפסקתי לבוא למסיבה שידעתי מראש שהוא יהיה שם, הקרצתי לעצמי את החברים שלי מהעבר, שקעתי בלימודים [דבר שאני כ"כ אוהב] ושכחתי ממנו. אין מה להגיד - ההתחלה הייתה הכי קשה, אבל ההמשך [ועכשיו] - ההנאה מעולה, אתה מרגיש חופשי פתאום. אתה לא צריך לחשוב עליו, לא צריך לבדוק ולברר אם הוא נמצא מעבר לפינה שכל פעם שאתה עובר ברחוב. פשוט שיהיה שם, אבל שלא יפריע לך להתקיים חופשי. עצה שלי, אולי היא נשמעת מוזרה ולא ידידותית, אבל היא בהחלט עובדת: נתק קשר עם כל דבר שיכול לקשר אותך אליו. המשפחה. החברים המשותפים. הארגונים המשותפים. ממש. כל דבר. עם הזמן זה יעשה את שלו - ויתן ללב שלך להשתחרר, בלי לפגוע בך או בו. ההרגשה של החופש היא אדירה. לך על זה.

 

[Elsewhere]

תפוז?

 

[Looking4CoolName]

מה תפוז?

 

[Looking4CoolName]

הא,

אם לעזוב את תפוז בשביל להפסיק להיתקל בו בכל פורום? אל תחשוב על עזיבה של הפורום כעל דבר רע - אלא תחשוב שזה אמצעי ועוד דרך כדי להגיע לחופש ממנו.

תן לעזיבה פן שונה מאשר עצב ו... 'פחד' מעזיבת המערכת. העונה השישית מלאה במשפט הזה: It's for the greater good, קבל אותו.

 

[lollapalooza]

חולקת על הדוס החביב...

רז, אל תוותר על דברים שעושים לך טוב, אם זה חברים משותפים או תפוז. אתה לא צריך לאבד יותר ממה שאיבדת ואתה לא צריך להפגע יותר ממה שנפגעת. לנתק קשר כן, אבל איתו. רק איתו. לא עם חברים ולא עם דברים אחרים שטובים לך. זה יתחיל בלהצליח לא לפתוח הודעות שלו, להתעלם, להגיד לעצמך שטוב לא ייצא מזה. הרי לנתק הכל מהכל זו לא התמודדות, זו התעלמות. לקבל את זה שהחברים שלך מדברים איתו, אבל זה לא קשור בשום דרך לעובדה שהם מדברים גם איתך (וכמובן אם הם מדברים איתך עליו, תמיד אפשר לבקש מהם שלא). יותר מהכל אתה צריך לא לוותר ולהתנתק לגמרי, אלא להבין. להבין את המצב, להבין מה יעשה לך טוב ומה יזיק לך (הודעות שלו, למשל), להבין ש(קלישאתי ככל שיישמע) בסופו של דבר, הזמן הוא מה שירפא אותך. וזה כבר יהיה הרבה פחות משנה מי מדבר איתו ועל מה ומה הוא כותב בהודעות שלו. אני חושבת שאם זה מרגיז אותך וקשה לך, זה פשוט אומר שאכפת לך. וזה הגיוני שיהיה אכפת לך, כי רגש לא מנתקים בשניה אחת. צריך זמן וסבלנות. גם אם זה הכי מתסכל והכי מרגיז והכי מעצבן לשמוע (ואני יודעת כמה זה מעצבן). זה לא הגיוני שבגלל אדם אחד, תקופה שתחלוף, תנתק קשרים עם אנשים שאתה אוהב ועם מקום שטוב לך בו (בדרך כלל). הכאב והעצבים זה חלק מתהליך, והוא לא ייעצר פה.

 

[ToryMaster]

../images/Emo45.gif

אמרתי לך, אם אני הצלחתי, גם אתה יכול.

 

[netaK]

../images/Emo45.gif אמרת את כל מה שרציתי לאמר.

רז, לצערי שנינו יודעים שבריחה היא הדרך הקלה אבל לא הדרך שכדאי ללכת בה.

 

[Looking4CoolName]

זה תמיד ירדוף אותו.

האפשרות הזאת של המפגש ביניהם, האפשרות הזאת שהאהבה תחזור ותצרוב שוב ותפצע שוב. העדיפות של ניתוק עם כל הקשרים - נותן פתרון [אולי בריחה], אבל בהחלט פתרון נוח לשני הצדדים. הוא סובל עכשיו - הוא סובל עם הקשרים של החברים משותפים, הסביבה המשותפת. הדרך היחידה זה לנתק קשר. כמובן שיש לי קשר רופף עם חברים משותפים של האהבה מהעבר שלי, אבל הוא בגדר חברים משניים - תמיד אפשר למצוא אהבה וקשר טוב [שלא מזיק] גם במקום אחר. הטוב לא יכול להימצא רק במקום אחד ספיציפי. =]

 

[lollapalooza]

שוב לא מסכימה.

אני מכירה את ההרגשה, לא ממש צריך להסביר לי איך זה. ועדיין, אני חושבת שלנתק קשר עם חברים משותפים זו בריחה רעה. למה שמישהו, כל אחד, יוותר על חברים שלו רק כי הם בקשר עם מישהו שעושה לו רע? למה? מה ההגיון בזה? הוא יתמודד עם זה בצורה טובה ובריאה, הזמן יעשה את שלו (הקלישאה הכי נכונה שיש) ובעיקר התהליך שהוא יעבור בזמן הזה, יגרמו לו שגם אם יהיה מפגש ביניהם, גם אם השיחות ילכו לכיוון של לדבר עליו, זה לא יעשה לו הרבה מעבר לאיזה זכרון רחוק. אם הוא ידחיק כל דבר שעושה לו רע ויתנתק ממנו, הוא ימצא את עצמו לבד. יש דרכים בריאות להתמודד ויש דרכים חולות. ניתוק טוטאלי מכל מה ומי שמזכיר, זה מאוד חולה.

 

[Looking4CoolName]

אם בקלישאות נכונות עסקינן...

"רחוק מהעין - רחוק מהלב."

 

[דללה]

../images/Emo45.gif מסכימה עם הדס..

רזי, כבר דיברנו על זה המון פעמים ואמרתי לך שאסור לך לתת לזה להשתלט על החיים שלך. אני מבינה כמה זה כואב וגם אני עברתי מקרה דומה, ואני יודעת כמה זה קשה לראות אותו בכל מקום שאתה נמצא ולדעת שאין לך ממש את האפשרות להוציא אותו מהחיים שלך. זה יעבור ברגע שתגיד לעצמך שהמשכת הלאה. אני אוהבת אותך ואני פה בשבילך תמיד.

 

[יעל ניסן]

רק זכור

שהנוכחות שלו מפריעה לך כי אתה נותן לה להפריע לך. כלומר, שאתה עדיין מחשיב כל מיני דברים שקשורים אליו, והוא - מה כ'פת לו מדברים שאתה מחשיב? זה הרי ממש בלתי אפשרי לבקש שאנשים ייעלמו לך מהעיניים וימחקו מעל פני האדמה רק כי אתה לא יכול להתעלם מהם. הם לא אשמים שאתה לא מצליח להפסיק להיות אובססיבי כלפיהם.

 

[Elsewhere]

רציתי להגיב לזה בצורה זועמת.

ואז הבנתי שזה יהיה ילדותי ומטופש. לא יהפוך את התגובה הזו לפחות נכונה, אבל למה בכזה מצב? מדובר כאן במישהו ש, בלשון המעטה, פגע בי. ביקשתי ממנו שיצא לי מהחיים והוא הגיב ב"ברור". ועכשיו הוא חוזר וכותב בפורומים שאני נמצא בהם. כאילו כלום. לא מפריע לי שהוא שם. לא כואב לי לקרוא את זה. אבל מעיק לי ומציק לי שהוא דוחף את עצמו חזרה לחיים שלי, נכנס בכוח לטריטוריה שלי, ואם אני לא רוצה אותו שם אז אני זה שצריך לסגת. זה זלזול בי, בכמה שהוא פגע בי, באיך שזה יגרום לי להרגיש. מכעיס אותי שהוא מעז בכלל להגיב להודעות שלי כאילו כלום. ובאשר לבקשה עצמה - כן, זה בלתי אפשרי לבקש שאנשים יילעמו לי מהעיניים ומהחיים רק כי ביקשתי. אבל, את יודעת מה? אני חושב שכשאתה פוגע בבנאדם, וכל העולם כולו יודע שזה אתה שאשם, אם הוא מבקש ממך לצאת לו מהחיים אל תעשה כל מה שביכולתך כדי להידחף חזרה אליהם. [לא הבנתי את העניין של "אובססיבי כלפיהם". כלומר, בתור מישהו שחי את המצב. לא בתור מישהו שקרא את "לא יכול שלא לפתוח הודעות שלו".]

 

[יעל ניסן]

קבל ח"ח על ההתאפקות

אני מודעת לכך שהייתי פרובוקטיבית בתגובה שלי - אבל לפעמים ככה אני. הבט - אם אתה נפגע וממשיך לסחוב את הפגיעות שלך ככה מקדימה, באמת כל הזמן זה יפריע לך. אבל אם תחליט יום אחד ש-חלאס, די, נפגעת, נגמר ממשיכים לחיות - ובו זמנית להעניק לאותו אדם פוגע דרגה של אוויר, זה יאפשר לך לזוז משם. מה שאתה לא שם לב הוא שככל שאתה ממשיך לטפח את העלבונות שלך, הם יהיו שם ואפילו יתפסו יותר מקום. כל עוד אתה מתעקש להחזיק בתחושת העלבון ההיא, היא תקנן בך ולא תזוז מאיפה שנתת לה מקום לתפוח. ועכשיו סיפור זן שנקרא מתנת העלבון פעם אחת חי לוחם גדול. למרות שהיה זקן למדי, הוא עדיין הצליח להכניע את כל הקורא עליו תגר. המוניטין שלו יצא למרחוק ותלמידים רבים התקבצו כדי ללמוד ממנו. פעם אחת לוחם צעיר וידוע לשמצה הגיע לכפר. הוא היה נחוש בדעתו להיות האדם הראשון שיביס את המאסטר הגדול. בנוסף לכוחו, היתה לו יכולת על-טבעית לזהות ולנצל כל חולשה של יריבו. הוא היה מחכה עד שיריבו יעשה את הצעד הראשון, וכך חושף חולשה כלשהי, ואז מכה ללא רחמים ובמהירות רבה. אף אחד מעולם לא החזיק מעמד מולו מעבר לצעד הראשון. למרות עצתם של תלמידיו המודאגים, המאסטר הזקן הסכים בשמחה לאתגר שהציב בפניו הלוחם הצעיר. בעוד השניים מתכוננים לקרב, הלוחם הצעיר התחיל להטיח קללות בפני המאסטר הזקן. הוא השליך עליו עפר וירק בפניו. במשך שעות הוא תקף אותו מילולית באמצעות כל קללה והעלבה הידועה לאנושות. אך הלוחם הזקן פשוט עמד שם ללא תנועה, רגוע. לבסוף, הלוחם הצעיר התיש את עצמו. ביודעו כי הובס, הוא עזב בבושה. מאוכזבים במקצת על כך שלא נלחם בצעיר המעליב, התלמידים נאספו מסביב למאסטר הזקן ושאלו אותו שאלות. "איך יכולת לסבול השפלה כזו? איך שכנעת אותו לעזוב?" "אם מישהו בא ומביא לי מתנה אך אינני מקבל אותה," ענה המאסטר, "למי המתנה שייכת?"