נמרה צהובה
New member
דירת שירות.. ../images/Emo99.gif
הי בננות תתחדשנה על הפורום.. אני שנה שנייה של שירות, בהתחלה בכלל לא רציתי לעשות, והנה עכשו אני כבר בשנה שנייה.. טוב, אז מכיוון שהתחילו לדבר פה על דירות שירות טוב או רע (ודי נטו פה לכייון ה..רע) אני חייבת לאזן את זה, אז כבר שיהיה שרשור חדש. ובכן.. דירת שירות: שנה ראשונה היתי בדירת שירות (היום, שנה שניה אני כבר עושה קרוב לבית), וזה, ואני אומרת ממש מכל הלב, יהיה הזכרון הכי הכי טוב שנשאר לי מהשירות של אותה שנה, ובכלל אחת החויות המהממות שהיו לי בחיים. נתחיל עם זה שהגענו 4 בנות לאיזה קרוון לוהט ומסריח שדחפו אותנו.. בת אחת מהצפון (אבל ממש מהצפון), בת אחת מהדרום (אבל ממש מהדרום), אני מהמרכז ועוד בת שנעזוב אותה בינתיים כי היא התחתנה לה די בתחילת שנה ועזבה אותנו לאנחות, אוקי, אז ככה נחתנו.. לקרוון שכאמור היה במצב מזעזע, לא מכירות אחת את השנייה, וגם שונות בצורה מדימה: הצפונית גבוהה כמו שחקנית כדורסל, הדרומית בגובה של ילדה בכיתה ה' - ו', ושוב, אנוכי אי שם באמצע.. לאט לאט התבררו גם ההבדלים המשמעותיים באופי: הדרומית שקטה ומסודרת, כזאת טיפוס ממושקף ויעיל להפליא, מהסוג הזה שמטאטא כל בוקר את החדר ומאורר את השמיכה.. והצפונית.. אבוי. בחיים לא ראיתן כזאתי בחורה מפוזרת. כדי להגיע למיטה שלה היה צריך לרחף מעל ערימות בגדים, ספרים, דפים, קורנפלקס ששומעים אותו נמעך מתחת לנעליים.. ספונג'ה בשבילה זה דבר שעושים רק לכבוד פסח, לכסף אין שום משמעות בעיניה, מצידה שנאכל בכלים חד פעמיים כדי לחסוך את שטיפת הכלים, (פעם היא אפילו הציעה שבמקום למלא את התורנות שלה בניקיון הדירה היא פשוט תשלם על מנקה..) ואני, שוב, משהו באמצע.. (אם כי נוטה לבלגן [לפחות בעיניים של הדרומית..]). אוקי, לא אלאה אתכן יותר מידי.. בהתחלה לא היה קל. היו הרבה ויכוחים בכל נושא שרק תעלו על דעתכן: איזה אוכל לקנות וענייני קופה, איזה מוזיקה לשים, (עברית מימי הפלמ"ח/מייקל ג'קסון ושות'), בלילה חלון סגור/פתוח, כיבוי אורות כן או לא, תורות למקלחת, שטיפת כלים וכ"ו וכ"ו.. המזל של שלושתינו היה שאנחנו בנות לא עקשניות. אז בהתחלה היה קשה.. אבל לאט לאט פשוט נהיה כיף.. לאט לאט כבר לא עשינו חשבונות על שום דבר..כל פעם מישי אחרת היתה קונה אוכל והינו מביאות גם הרבה מהבית אז זה התחלק די שווה בשווה.. מוזיקה פשוט התרגלנו לאהוב את הסיגנון אחת של השנייה, ומקסימום תמיד היה את שלמה ארצי שאיחד בינינו.. לקראת סוף שנה כבר בכלל הינו אחיות. הינו כולנו באותו ארון בגדים לובשות אחת את התחתונים של השנייה (סתם.. לא עד כדי כך, אבל כמעט. היו גם הפרשים של אורך ורוחב בינינו, לא לשכוח), לא היו לנו מיטות קבועות, כל פעם איפה שכל אחת היתה נרדמת אז שם היא ישנה לאותו לילה.. או שפשוט הינו ישנות כולנו על ה"ספות" ב"סלון". אוכל בקושי בישלנו והינו חיות על קרקרים, ממרחים, קורנפלקסים למיניהם וכאלה.. נהינו פשוט אחיות. היה לנו בדירה מסרק אחד שכולנו השתמשנו בו, מגבת אחת שכולנו התנגבנו בה, שמפויים וסבונים בכלל לא היה לנו מושג מה של מי ופשוט השתמשנו כולן בשל כולן.. גם לקנות מסטיק בקיוסק שממול הינו הולכות כולנו יחד.. והכי היה מצחיק המצב של הדירה, שבמילה אחת אפשר לקרוא לה: מזבלה. (גם תלינו שלט על הדלת "ברוכים הבאים לחיריה"). אין לי מושג איך התדרדרנו ככה.. אבל אי שם בסוף דצמבר לכולנו נשבר מהקרוון המסריח שלא משנה כמה נקרצף תמיד נשאר מגעיל ומלוכלך.. אז פשוט חיינו בתוך הג'יפה, והיה קצת באסה וחטפנו נזיפות מכל מי שהיה בסביבה.. אבל, היה חוויה. וכשהמצב כבר ממש התדרדר, ולא נשארו כלים נקיים והכיור היה כזה מטונף שלאף אחד כבר לא התחשק להתקרב אליו ולשטוף צלחות, אז תנחשו מה עשינו?.. - פשוט אכלנו מסירים.. ותוך כדי אכילה רק הינו מרחמות על עצמינו בחצי צחוק חצי בכי על הדירה המסריחה, ומקללות את מי שהביא לנו אותה.. נשמע מזעזע, אני יודעת, אבל בסך הכל היה לנו פשוט כיף חיים. לקראת סוף השנה, כשכבר לא היה עומס בעבודה וכבר האחראים עליך בעצמם מחפפים ומשחררים אותך מלא, הינו נוסעות המון לבלות. טיולים, מסעדות, מסעות קניות מטורפים.. ותמיד כל הזמן ביחד. החברות המשולשת הזאת היתה פשוט מדהימה. כתבתי הרבה, אני יודעת, אבל שתדעו שכל מה שאמרתי כאן זה אפילו לא ממחיש טיפה מההוואי והכיף שהיה לנו. גם כיום אחרי שסיימנו ת השנה וכל אחת פנתה לה לדרכה.. עדיין החבירות חזקה מאוד, נפגשות הרבה למרות המרחקים, מבלות שעות בטלפון ובעיקר.. מתגעגעות. כולנו מודות שאין, פשוט אין כמו הדירת שירות. אם הינו יכולות הינו חוזרות לעוד שנה. ממ.. וחסר לכן שאחרי כל מה שכתבתי תגידו לי שלא השתכנעתן..
הי בננות תתחדשנה על הפורום.. אני שנה שנייה של שירות, בהתחלה בכלל לא רציתי לעשות, והנה עכשו אני כבר בשנה שנייה.. טוב, אז מכיוון שהתחילו לדבר פה על דירות שירות טוב או רע (ודי נטו פה לכייון ה..רע) אני חייבת לאזן את זה, אז כבר שיהיה שרשור חדש. ובכן.. דירת שירות: שנה ראשונה היתי בדירת שירות (היום, שנה שניה אני כבר עושה קרוב לבית), וזה, ואני אומרת ממש מכל הלב, יהיה הזכרון הכי הכי טוב שנשאר לי מהשירות של אותה שנה, ובכלל אחת החויות המהממות שהיו לי בחיים. נתחיל עם זה שהגענו 4 בנות לאיזה קרוון לוהט ומסריח שדחפו אותנו.. בת אחת מהצפון (אבל ממש מהצפון), בת אחת מהדרום (אבל ממש מהדרום), אני מהמרכז ועוד בת שנעזוב אותה בינתיים כי היא התחתנה לה די בתחילת שנה ועזבה אותנו לאנחות, אוקי, אז ככה נחתנו.. לקרוון שכאמור היה במצב מזעזע, לא מכירות אחת את השנייה, וגם שונות בצורה מדימה: הצפונית גבוהה כמו שחקנית כדורסל, הדרומית בגובה של ילדה בכיתה ה' - ו', ושוב, אנוכי אי שם באמצע.. לאט לאט התבררו גם ההבדלים המשמעותיים באופי: הדרומית שקטה ומסודרת, כזאת טיפוס ממושקף ויעיל להפליא, מהסוג הזה שמטאטא כל בוקר את החדר ומאורר את השמיכה.. והצפונית.. אבוי. בחיים לא ראיתן כזאתי בחורה מפוזרת. כדי להגיע למיטה שלה היה צריך לרחף מעל ערימות בגדים, ספרים, דפים, קורנפלקס ששומעים אותו נמעך מתחת לנעליים.. ספונג'ה בשבילה זה דבר שעושים רק לכבוד פסח, לכסף אין שום משמעות בעיניה, מצידה שנאכל בכלים חד פעמיים כדי לחסוך את שטיפת הכלים, (פעם היא אפילו הציעה שבמקום למלא את התורנות שלה בניקיון הדירה היא פשוט תשלם על מנקה..) ואני, שוב, משהו באמצע.. (אם כי נוטה לבלגן [לפחות בעיניים של הדרומית..]). אוקי, לא אלאה אתכן יותר מידי.. בהתחלה לא היה קל. היו הרבה ויכוחים בכל נושא שרק תעלו על דעתכן: איזה אוכל לקנות וענייני קופה, איזה מוזיקה לשים, (עברית מימי הפלמ"ח/מייקל ג'קסון ושות'), בלילה חלון סגור/פתוח, כיבוי אורות כן או לא, תורות למקלחת, שטיפת כלים וכ"ו וכ"ו.. המזל של שלושתינו היה שאנחנו בנות לא עקשניות. אז בהתחלה היה קשה.. אבל לאט לאט פשוט נהיה כיף.. לאט לאט כבר לא עשינו חשבונות על שום דבר..כל פעם מישי אחרת היתה קונה אוכל והינו מביאות גם הרבה מהבית אז זה התחלק די שווה בשווה.. מוזיקה פשוט התרגלנו לאהוב את הסיגנון אחת של השנייה, ומקסימום תמיד היה את שלמה ארצי שאיחד בינינו.. לקראת סוף שנה כבר בכלל הינו אחיות. הינו כולנו באותו ארון בגדים לובשות אחת את התחתונים של השנייה (סתם.. לא עד כדי כך, אבל כמעט. היו גם הפרשים של אורך ורוחב בינינו, לא לשכוח), לא היו לנו מיטות קבועות, כל פעם איפה שכל אחת היתה נרדמת אז שם היא ישנה לאותו לילה.. או שפשוט הינו ישנות כולנו על ה"ספות" ב"סלון". אוכל בקושי בישלנו והינו חיות על קרקרים, ממרחים, קורנפלקסים למיניהם וכאלה.. נהינו פשוט אחיות. היה לנו בדירה מסרק אחד שכולנו השתמשנו בו, מגבת אחת שכולנו התנגבנו בה, שמפויים וסבונים בכלל לא היה לנו מושג מה של מי ופשוט השתמשנו כולן בשל כולן.. גם לקנות מסטיק בקיוסק שממול הינו הולכות כולנו יחד.. והכי היה מצחיק המצב של הדירה, שבמילה אחת אפשר לקרוא לה: מזבלה. (גם תלינו שלט על הדלת "ברוכים הבאים לחיריה"). אין לי מושג איך התדרדרנו ככה.. אבל אי שם בסוף דצמבר לכולנו נשבר מהקרוון המסריח שלא משנה כמה נקרצף תמיד נשאר מגעיל ומלוכלך.. אז פשוט חיינו בתוך הג'יפה, והיה קצת באסה וחטפנו נזיפות מכל מי שהיה בסביבה.. אבל, היה חוויה. וכשהמצב כבר ממש התדרדר, ולא נשארו כלים נקיים והכיור היה כזה מטונף שלאף אחד כבר לא התחשק להתקרב אליו ולשטוף צלחות, אז תנחשו מה עשינו?.. - פשוט אכלנו מסירים.. ותוך כדי אכילה רק הינו מרחמות על עצמינו בחצי צחוק חצי בכי על הדירה המסריחה, ומקללות את מי שהביא לנו אותה.. נשמע מזעזע, אני יודעת, אבל בסך הכל היה לנו פשוט כיף חיים. לקראת סוף השנה, כשכבר לא היה עומס בעבודה וכבר האחראים עליך בעצמם מחפפים ומשחררים אותך מלא, הינו נוסעות המון לבלות. טיולים, מסעדות, מסעות קניות מטורפים.. ותמיד כל הזמן ביחד. החברות המשולשת הזאת היתה פשוט מדהימה. כתבתי הרבה, אני יודעת, אבל שתדעו שכל מה שאמרתי כאן זה אפילו לא ממחיש טיפה מההוואי והכיף שהיה לנו. גם כיום אחרי שסיימנו ת השנה וכל אחת פנתה לה לדרכה.. עדיין החבירות חזקה מאוד, נפגשות הרבה למרות המרחקים, מבלות שעות בטלפון ובעיקר.. מתגעגעות. כולנו מודות שאין, פשוט אין כמו הדירת שירות. אם הינו יכולות הינו חוזרות לעוד שנה. ממ.. וחסר לכן שאחרי כל מה שכתבתי תגידו לי שלא השתכנעתן..
))))) ולמרות המקום הנוראי שגרתן בו......הצלחתן להפוך את החוויה למדהימה!!! זה נהדר שהצלחתן לגשר על כל הפערים בינכן ולמצוא מכנה משותף....אבל לצערי זה לא קורה אצל כולם........ אני מכירה בנות שירות שעזבו את הדירות שלהן (טוב, אולי חלקן לא נתנו מספיק צ'אנסים) אבל הן ממש סבלו. הפערים החברתיים לפעמים כל כך עצומים שזה בלתי נסבל! יש אנשים פשוט לא מסתדרים, וסדר העדיפויות של כל אחת שונה...
