דירוג הפורום: מקומות 11-13
- פותח הנושא Rapgamer
- פורסם בתאריך
שלי
====נכנס כאן לטייר חדש של שחקנים מובילים שהם קצת יותר עקביים/איכותיים מהקבוצה הקודמת.
13. דוראנט- יש בו משהו כל כך מבלבל. מצד אחד הוא הפינישר המושלם ופלוס רציני בהגנה וגמיש בעמדה ויש לו הכל. ומצד שני נגמרת עוד סדרת פלייאוף שהוא פשוט לא הורגש בה מספיק. אני חושב שKD בשלב הזה של הקריירה תלוי בכך שיפעילו אותו יותר ממה שנדמה, לפחות מול הגנות פלייאוף. במובן הזה הוא יוצר ראשוני מהפחות טובים שנותרו.
12. בוקר- בואו נדבר על הפיל שבחדר- זו השפלת הפלייאוף השנייה שבוקר חוטף ב3 שנים האחרונות (גם דוראנט אגב). הנסיבות שונות אבל התחושה דומה. ומצד שני בפלייאוף שעבר הוא היה כל כך טוב שהצליח לבלבל אותי (מודה שחשבתי שהוא עושה קפיצת מדרגה נוספת שלא קרתה בפועל). אז אם נסתכל עליו בצורה רחבה- בשנים האחרונות זה שחקן שקולע 27 למשחק, גם בפלייאוף, באחוזים שנושקים ל50-40-90. הוא מתעצב לכדי אחד הגארדים האלה שלא מאבדים אף פעם (יחס אסט'/איבוד של 2.7 נמצא בטריטוריה של שיי, באטלר, ברנסון).
11. לברון- קשה לדירוג השנה, אולי בגלל שנראה טוב באולימפיאדה וקשה להתעלם. הפלייאוף שלו קצת אכזב אותי במבחן העין למרות שהמספרים stout. בהשוואה מול דיוויס זו השנה השנייה ברציפות שאני מרגיש שהוא קצת פחות מרשים בפלייאוף ולכן בחרתי לתת את האדג' לAD (לא אחשוף מה יהיה הפער ביניהם). הלייקרס היו ונותרו קבוצה שמתבססת על ההגנה שלה. העדפתי את לברון על פני הצמד מפיניקס בזכות מגוון הדרכים בהן הוא משפיע על המשחק- מסירה, ריבאונד, הגנה, מנהיגות.
====נכנס כאן לטייר חדש של שחקנים מובילים שהם קצת יותר עקביים/איכותיים מהקבוצה הקודמת.
13. דוראנט- יש בו משהו כל כך מבלבל. מצד אחד הוא הפינישר המושלם ופלוס רציני בהגנה וגמיש בעמדה ויש לו הכל. ומצד שני נגמרת עוד סדרת פלייאוף שהוא פשוט לא הורגש בה מספיק. אני חושב שKD בשלב הזה של הקריירה תלוי בכך שיפעילו אותו יותר ממה שנדמה, לפחות מול הגנות פלייאוף. במובן הזה הוא יוצר ראשוני מהפחות טובים שנותרו.
12. בוקר- בואו נדבר על הפיל שבחדר- זו השפלת הפלייאוף השנייה שבוקר חוטף ב3 שנים האחרונות (גם דוראנט אגב). הנסיבות שונות אבל התחושה דומה. ומצד שני בפלייאוף שעבר הוא היה כל כך טוב שהצליח לבלבל אותי (מודה שחשבתי שהוא עושה קפיצת מדרגה נוספת שלא קרתה בפועל). אז אם נסתכל עליו בצורה רחבה- בשנים האחרונות זה שחקן שקולע 27 למשחק, גם בפלייאוף, באחוזים שנושקים ל50-40-90. הוא מתעצב לכדי אחד הגארדים האלה שלא מאבדים אף פעם (יחס אסט'/איבוד של 2.7 נמצא בטריטוריה של שיי, באטלר, ברנסון).
11. לברון- קשה לדירוג השנה, אולי בגלל שנראה טוב באולימפיאדה וקשה להתעלם. הפלייאוף שלו קצת אכזב אותי במבחן העין למרות שהמספרים stout. בהשוואה מול דיוויס זו השנה השנייה ברציפות שאני מרגיש שהוא קצת פחות מרשים בפלייאוף ולכן בחרתי לתת את האדג' לAD (לא אחשוף מה יהיה הפער ביניהם). הלייקרס היו ונותרו קבוצה שמתבססת על ההגנה שלה. העדפתי את לברון על פני הצמד מפיניקס בזכות מגוון הדרכים בהן הוא משפיע על המשחק- מסירה, ריבאונד, הגנה, מנהיגות.
13. דוראנט
אשכרה עושה לעצמו בושות בגלל היכולת שמציג בעונה הרגילה בגילו המופלג, עדיף היה לו לשחק בהילוך שתואם את המיילג' ולהתעלות על הציפיות בפלייאוף במקום להיפך. הרס את מפעל חייו (סופר טימס) על הדרך? אני כל כך רוצה לפרגן לו ולהיות בעדו ויש על מה, הוא פשוט לא מאפשר.
12. באטלר
דירגתי את ג'ימי הכי גבוה ואפילו אצלי הוא ירד הרבה בדירוג לאחר ששידרגתי אותו לטופ 5 ב22-23. ירידה חדה ולטעמי מוצדקת כי בכל זאת מדובר בשחקן לא צעיר, שהקנטרנות כלפיו סובבה בכל מקרה סביב היכולת לסחוב לאורך עונה שלמה בשביל להימנע מבראקט קשוח. לא חושב שירידה נוספת תהפוך את הדירוג הנוכחי וזה של ריצת הפיינלס להגזמה, כי כאמור הוא פציע ומעבר לשיא באופן טבעי.
11. לברון
לראשונה אצלי איידי עוקף אותו, נרחיב למה בהמשך. בגיל בו היו מכריחים אותו לפרוש מריצה לנשיאות לברון רשם שיא קריירה באחוזים לשלוש (41% ב5 ניסיונות) והוביל את הפלייאוף באסיסטים וחטיפות בממוצע. הוא גם מיעט לפספס משחקים ושותף ל35 דקות בממוצע (גבוה משיאי הקריירה של טייריס/זאיון). הספיק לזכות במדליה אולימפית בנוסף לכך ואם היא הייתה נכללת בדירוג הייתה משדרגת אותו.
אשכרה עושה לעצמו בושות בגלל היכולת שמציג בעונה הרגילה בגילו המופלג, עדיף היה לו לשחק בהילוך שתואם את המיילג' ולהתעלות על הציפיות בפלייאוף במקום להיפך. הרס את מפעל חייו (סופר טימס) על הדרך? אני כל כך רוצה לפרגן לו ולהיות בעדו ויש על מה, הוא פשוט לא מאפשר.
12. באטלר
דירגתי את ג'ימי הכי גבוה ואפילו אצלי הוא ירד הרבה בדירוג לאחר ששידרגתי אותו לטופ 5 ב22-23. ירידה חדה ולטעמי מוצדקת כי בכל זאת מדובר בשחקן לא צעיר, שהקנטרנות כלפיו סובבה בכל מקרה סביב היכולת לסחוב לאורך עונה שלמה בשביל להימנע מבראקט קשוח. לא חושב שירידה נוספת תהפוך את הדירוג הנוכחי וזה של ריצת הפיינלס להגזמה, כי כאמור הוא פציע ומעבר לשיא באופן טבעי.
11. לברון
לראשונה אצלי איידי עוקף אותו, נרחיב למה בהמשך. בגיל בו היו מכריחים אותו לפרוש מריצה לנשיאות לברון רשם שיא קריירה באחוזים לשלוש (41% ב5 ניסיונות) והוביל את הפלייאוף באסיסטים וחטיפות בממוצע. הוא גם מיעט לפספס משחקים ושותף ל35 דקות בממוצע (גבוה משיאי הקריירה של טייריס/זאיון). הספיק לזכות במדליה אולימפית בנוסף לכך ואם היא הייתה נכללת בדירוג הייתה משדרגת אותו.
13. בוקר. אוברייטד כבר אמרתי? גם המקום הזה גדול עליו.
12. לברון. אפשר להרים גבה ואפשר להגיד, פאק הבן אדם הזה בן 40 ובכל זאת מדורג 12!
כל מה שנכתוב רק יבזה את השחקן ההיסטורי הזה.
11.דוראנט.
אמרתי בעבר ואומר שוב, גנראה שמדובר בכישרון הגדול ביותר בליגה אי פעם.
אבל כאלפא הוא נכשל פעם אחר פעם אחר פעם ואף פעם לא באמת הצליח להוביל קבוצה לאליפות בכוחות עצמו.
הוא גם ברבע האחרון של הקריירה וזה כבר מורגש גם ביכולת בפועל.
12. לברון. אפשר להרים גבה ואפשר להגיד, פאק הבן אדם הזה בן 40 ובכל זאת מדורג 12!
כל מה שנכתוב רק יבזה את השחקן ההיסטורי הזה.
11.דוראנט.
אמרתי בעבר ואומר שוב, גנראה שמדובר בכישרון הגדול ביותר בליגה אי פעם.
אבל כאלפא הוא נכשל פעם אחר פעם אחר פעם ואף פעם לא באמת הצליח להוביל קבוצה לאליפות בכוחות עצמו.
הוא גם ברבע האחרון של הקריירה וזה כבר מורגש גם ביכולת בפועל.
טעיתי פעמיים לגבי דיוויס. ראשית חשבתי אחרי עונת הפוסט באבל שהוא פשוט לא יצליח להשלים עונה, הוא היה פציע בקטע אחר. שנית חשבתי שבאופן טבעי תהיה לפחות סטגנציה ביכולת ולא נראה שיפור.
בפועל העונה רשם שיא קריירה באס'-ריב', אהבתי את הפליימייקינג בעיקר. ישנן שאלות פתוחות לגבי כל שחקן, אחת שהייתה לי לגבי דיוויס היא האפקטיביות בתור 5 במשרה מלאה. נציין שאת עונת האליפות הוא עשה לא מעט ב4 וגם עונת השיא בפליקנס התאפיינה בשיתוף פעולה עם קאזינס עד לפציעה. בקיצור אחרי עונות הבועה תהיתי אם הוא מסוגל להתמודד עם הפיזיות בריבאונד, לשמור על סנטרים כמו יוק לאורך זמן, כמה סקורינג הוא יכל לספק בידיעה שהג'אמפר פחות שם וכו'. ובכן בשתי העונות האחרונות הוא סגר את הפינה בתור 5 אקסקלוסיבי, ריצה לגמר איזורי ובהמשך טורניר אמצע עונה נהדר כולל גמר מפלצתי (הציטוט של לברון Y'ALL CAN'T GUARD THIS MAN היה חזק) ושיפור בהגנה האישית על יוק (ובעצם בשני צידי המגרש).
את זה אפשר להוסיף שהוא מהווה את הקלף הכי נחשק בענף כרגע, גבוה שמשבש הרכבים נמוכים ומסוגל לכפות סייז על היריבה בתור 4 (דיברנו בהקשר של מובלי, צ'ט ואחרים).
ממול לברון לא הצליח להוביל לסיד גבוה למרות ששותף מרבית העונה. נכון מן הסתם גם לדיוויס אך במקרה של לברון אין ערך מוסף כלשהו, ולמרות שהוא משפיע על המשחק בשלל דרכים, האימפקט של דיוויס מורגש טיפה יותר. אם לברון לא מסוגל לסחוב קבוצה לסיד גבוה, דיוויס הוא פלאג אנד פליי עדיף וזה מעניק לו יתרון קל, הכי קל שיש.
רציתי להוסיף שאלה, למה אתה מעדיף האוברייטד האחד בפיניקס על חשבון השני?
בפועל העונה רשם שיא קריירה באס'-ריב', אהבתי את הפליימייקינג בעיקר. ישנן שאלות פתוחות לגבי כל שחקן, אחת שהייתה לי לגבי דיוויס היא האפקטיביות בתור 5 במשרה מלאה. נציין שאת עונת האליפות הוא עשה לא מעט ב4 וגם עונת השיא בפליקנס התאפיינה בשיתוף פעולה עם קאזינס עד לפציעה. בקיצור אחרי עונות הבועה תהיתי אם הוא מסוגל להתמודד עם הפיזיות בריבאונד, לשמור על סנטרים כמו יוק לאורך זמן, כמה סקורינג הוא יכל לספק בידיעה שהג'אמפר פחות שם וכו'. ובכן בשתי העונות האחרונות הוא סגר את הפינה בתור 5 אקסקלוסיבי, ריצה לגמר איזורי ובהמשך טורניר אמצע עונה נהדר כולל גמר מפלצתי (הציטוט של לברון Y'ALL CAN'T GUARD THIS MAN היה חזק) ושיפור בהגנה האישית על יוק (ובעצם בשני צידי המגרש).
את זה אפשר להוסיף שהוא מהווה את הקלף הכי נחשק בענף כרגע, גבוה שמשבש הרכבים נמוכים ומסוגל לכפות סייז על היריבה בתור 4 (דיברנו בהקשר של מובלי, צ'ט ואחרים).
ממול לברון לא הצליח להוביל לסיד גבוה למרות ששותף מרבית העונה. נכון מן הסתם גם לדיוויס אך במקרה של לברון אין ערך מוסף כלשהו, ולמרות שהוא משפיע על המשחק בשלל דרכים, האימפקט של דיוויס מורגש טיפה יותר. אם לברון לא מסוגל לסחוב קבוצה לסיד גבוה, דיוויס הוא פלאג אנד פליי עדיף וזה מעניק לו יתרון קל, הכי קל שיש.
רציתי להוסיף שאלה, למה אתה מעדיף האוברייטד האחד בפיניקס על חשבון השני?
מסכים עם רוב מה שכתבת על דיוויס. נתן פייט ממש יפה ליוקיץ' השנה.
לא מתחבר עם זה שכביכול האפשרות התיאורטית לשחק עם דיוויס בעמדה 4 היא קלף כזה מבוקש. השמות שציינת (דיוויס, מובלי, וצ'ט שבכלל לא שיחק ב4) בעיני אפקטיביים יותר בעמדה 5.
לגבי בוקר vs דוראנט אני חושב שזה צמוד. האלמנט העיקרי שגרם לי לתת את האדג' לבוקר זה יכולת הכדרור שלו. אצל דוראנט ראינו בשנים האחרונות שאתה יכול להיות פיזי מולו, למנוע ממנו את הכדור, לכפות עליו איבודים. צריך לומר שמבחינת סקורינג הם היו ממש צמודים השנה עם ממוצע סקורינג זהה (רובנו היינו מניחים כנראה שkd מוביל בקטגוריה). בוקר יוצר יותר לאחרים, עושה את זה ביעילות גבוהה וכאמור אתה לא יכול להוציא לו את הכדור מהיד באותה צורה. הוא קרא יפה שמירות כפולות השנה ושחרר את הכדור כשצריך.
הגנתית דוראנט לבל מעליו ואני חושב שזה היתרון העיקרי שלו. בכל זאת הדגש בשלבים האלה בדירוג הוא למי תתן את המפתחות להוביל התקפה.
עוד יש ברקע טיעונים כמו הנטייה של דוראנט לפציעות או האופי האנטי מנהיגותי שלו אבל האמת שזה לא מה שהכריע את הכף עבורי.
לא מתחבר עם זה שכביכול האפשרות התיאורטית לשחק עם דיוויס בעמדה 4 היא קלף כזה מבוקש. השמות שציינת (דיוויס, מובלי, וצ'ט שבכלל לא שיחק ב4) בעיני אפקטיביים יותר בעמדה 5.
לגבי בוקר vs דוראנט אני חושב שזה צמוד. האלמנט העיקרי שגרם לי לתת את האדג' לבוקר זה יכולת הכדרור שלו. אצל דוראנט ראינו בשנים האחרונות שאתה יכול להיות פיזי מולו, למנוע ממנו את הכדור, לכפות עליו איבודים. צריך לומר שמבחינת סקורינג הם היו ממש צמודים השנה עם ממוצע סקורינג זהה (רובנו היינו מניחים כנראה שkd מוביל בקטגוריה). בוקר יוצר יותר לאחרים, עושה את זה ביעילות גבוהה וכאמור אתה לא יכול להוציא לו את הכדור מהיד באותה צורה. הוא קרא יפה שמירות כפולות השנה ושחרר את הכדור כשצריך.
הגנתית דוראנט לבל מעליו ואני חושב שזה היתרון העיקרי שלו. בכל זאת הדגש בשלבים האלה בדירוג הוא למי תתן את המפתחות להוביל התקפה.
עוד יש ברקע טיעונים כמו הנטייה של דוראנט לפציעות או האופי האנטי מנהיגותי שלו אבל האמת שזה לא מה שהכריע את הכף עבורי.
אם אתה לא חושב שזה קלף כזה מבוקש או אפילו נותן לו אדג' אז מעניין לשמוע את הקייס שלך בעדו. הם הרי זכו באליפות כשחילק את הכוחות בין ה4 ל5. כמובן שהכוונה היא ליכולת שלו לשחק 4 חלק מהזמן ולא זה שהוא עדיף שם או משהו, הוא וכל האחרים שצוינו עדיפים ב5. זה שהבנאדם יכל לשחק אפילו לצד יוקיץ היא חלק בלתי נפרד ממה שעושה אותו סופרסטאר.
עריכה: מוסיף לגבי קיידי, דווקא אצלי ההבדל בהגנה נתן לו יתרון קל, בגלל שעל שניהם אני פחות סומך כאופציה ראשונה, בידיעה שבוק בכל זאת עדיף עליו שם.
עריכה: מוסיף לגבי קיידי, דווקא אצלי ההבדל בהגנה נתן לו יתרון קל, בגלל שעל שניהם אני פחות סומך כאופציה ראשונה, בידיעה שבוק בכל זאת עדיף עליו שם.
אני חושב שלברון יותר מוכח מדוויס בתור שחקן עונה רגילה שצריך להוביל קבוצה לפלייאוף. בפלייאוף אני התרשמתי שבשנתיים האחרונות דיוויס יותר impactful. אמנם בפלייאוף 2023 הוא לא היה מספיק יציב מבחינה התקפית (ולברון נעלם שם ברבעי 4 וספק סחב פציעה) אבל האימפקט ההגנתי היה הdriver העיקרי לדעתי להצלחה של הלייקרס. בפלייאוף 2024 דיוויס פשוט היה מעולה בשני צדי המגרש, התעלה על הציפיות שלי, נתן מצ'אפ ראוי לג'וקר. לברון הגיע לסטט' הרגיל שלו אבל לטעמי לא הבריק ולא עשה מספיק בקלאץ' (היכן שהלייקרס הפסידו את הסדרה למעשה).
התחלנו מהעונה הרגילה אז נחזור אליה- AD הראה בשבילי *מספיק* בשנתיים האחרונות כדי לחשוב שהפער בינו ללברון לא כזה גדול. הלייקרס שמרו על מאזן חצוי במשחקים בלי לברון בשנתיים האחרונות. אני לא בטוח שאפשר להשליך את ה30 משחקים האלה על פני עונה שלמה אבל מלכתחילה הלייקרס בלי לברון זו לא קבוצה שיש לה הרבה מה למכור. זכורה לי גם הריצה לקראת סוף 22/23 בהובלתו של AD שלמעשה הצילה להם את העונה.
האפשרות לשחק בעמדה 4 לא ממש ישימה בעיני. גם ב2020 זה לא היה מומלץ אבל התאפשר כל עוד הלייקרס יכלו להרשות לעצמם לחסוך לו מהפיזיות. לדיוויס אין את הrange בהתקפה כדי להיות יעיל מעמדה 4, הוא צריך את הצבע פנוי. הגנתית הוא מפלצת אבל באיזו סכמה הגנתית שלא תבחר אתה מעדיף אותו באיזור הטבעת, בין אם בתור השומר הראשי על כוכב היריבה או כהלפ דפנדר. זה גם הופך אותו לסנטר הגנתי בלי קשר לשאלה האם הוא שומר על הסנטר היריב (כמו שמינסוטה למשל שמה את KAT על יוקיץ' ואת גובר בסוג של איזורית).
התחלנו מהעונה הרגילה אז נחזור אליה- AD הראה בשבילי *מספיק* בשנתיים האחרונות כדי לחשוב שהפער בינו ללברון לא כזה גדול. הלייקרס שמרו על מאזן חצוי במשחקים בלי לברון בשנתיים האחרונות. אני לא בטוח שאפשר להשליך את ה30 משחקים האלה על פני עונה שלמה אבל מלכתחילה הלייקרס בלי לברון זו לא קבוצה שיש לה הרבה מה למכור. זכורה לי גם הריצה לקראת סוף 22/23 בהובלתו של AD שלמעשה הצילה להם את העונה.
האפשרות לשחק בעמדה 4 לא ממש ישימה בעיני. גם ב2020 זה לא היה מומלץ אבל התאפשר כל עוד הלייקרס יכלו להרשות לעצמם לחסוך לו מהפיזיות. לדיוויס אין את הrange בהתקפה כדי להיות יעיל מעמדה 4, הוא צריך את הצבע פנוי. הגנתית הוא מפלצת אבל באיזו סכמה הגנתית שלא תבחר אתה מעדיף אותו באיזור הטבעת, בין אם בתור השומר הראשי על כוכב היריבה או כהלפ דפנדר. זה גם הופך אותו לסנטר הגנתי בלי קשר לשאלה האם הוא שומר על הסנטר היריב (כמו שמינסוטה למשל שמה את KAT על יוקיץ' ואת גובר בסוג של איזורית).
העדפתי את דיוויס כי אני חושב שהוא יתאים וישפר יותר קבוצות בליגה, דווקא בגלל היכולת לשחק 4, אחרת לברון וסרגל הכלים שלו היה מקבל את האדג'. כאילו אם הייתי צריך לפסול קבוצות כמו דנבר או פילי בשביל דיוויס, ללא הערך המוסף הזה שהיה מאפשר לו סגנונית להתחבר לקבוצה אפילו לקבוצה כמו מיני ולקחת אותה עד הסוף, הייתי ממשיך עם לברון בידיעה שהוא יוצר עדיף ולמרות שאני מחזיק מאיידי שחקן ההגנה הטוב בליגה, באופן מוזר האימפקט שלו לא תמיד מהדהד קבוצתית.
ב4 הוא לא תמיד חייב לתפקד כסטופר ולרדוף אחרי שחקנים. הוא ישדרג כל קבוצה ללא קשר למבנה שלה בצד ההוא.
בהתקפה בשביל למצות את הפוטנציאל הוא חייב ספייס, אם כי יש לו מספיק סקיל בשביל להסתדר בידיעה שההגנה תהיה מפחידה.
ב4 הוא לא תמיד חייב לתפקד כסטופר ולרדוף אחרי שחקנים. הוא ישדרג כל קבוצה ללא קשר למבנה שלה בצד ההוא.
בהתקפה בשביל למצות את הפוטנציאל הוא חייב ספייס, אם כי יש לו מספיק סקיל בשביל להסתדר בידיעה שההגנה תהיה מפחידה.
טוב היה לי דירוג כתוב ועשיתי שינויים כי לא רציתי שתחטפו עליי את הג׳ננה אבל כשחשבתי לעומק על הדברים באמת לשחקנים האלה לא מגיע לרדת בדירוג בגלל קפריזה רגעית שלי 
בכל אופן, בגלל שהיה לי קשה לדרג בגלל שכל השחקנים מכאן והלאה תותחי על, אז הלכתי על דברים אחרים כפי שאפרט.
13. דווין בוקר
שוטינג גארד מושלם. כשנדרש לרכז בעיניי הוא גם עשריון עליון מהעילית פוינט גארדס. באולימפיאדה הוא גם נכנס למן רול פלייר מוד והיה עילית. שומר מצויין, בפלייאוף היו רגעים שהזכירו לי את קובי או ווייד שהם החליטו לנעול שחקנים.
עכשיו בעוד שאני כן מחזיק ממנו כשחקן עם ביצים ואופי, שמגיע במאני טיים אפילו, אני עדיין חושב שחסרה מנהיגות. קצת להרים אחרים, לקחת אחריות, לשים את הקבוצה על הגב. בעצם כל מה שג׳יילן בראנסון הוכיח בפלייאוף האחרון. כשכריס פול היה הם עשו גמר בהנהגתו, ועכשיו כשדוראנט הגיע (הסופרסטאר הכי מאפשר לאחרים לקחת מנהיגות בתולדות הליגה אולי - מניח שאדבר על זה בפסקה שלו), ובוקר פשוט לא לקח.
12. אנטוני דייויס
הגבוה המושלם? החבילה השלמה אך השברירית הזו נתן עונה מצויינת, גם מבחינת מספרים ובעיקר מבחינת הימנעות מפציעות. מהרגע שזמינות אצלו זה לא אישיו, הערך שלו עולה עשרות מונים. אני מחזיק מאנטוני דייויס מאוד, והשנה גם ראינו התקדמות אצלו בתחום החשוב אך הנשכח בקרב הסנטרים של ״להיות ביג בוי״. לכל גבוה, מוכשר או לא, מגיעה הנקודה בקריירה שהוא מרגיש גם יותר גדול וגם יותר חזק מהסנטרים הצעירים והאתלטיים שנכנסים לליגה, ודייויס התחיל להעניש עם הסייז שלו. הוא באמת נתן עונת דאנקן/גארנט כזו, הרי אף פעם הסקילסט שלו לא פחת משל הנ״ל, ובאמת שבשנים האחרונות זה מתכנס לאיזורים האלה. המנהיגות פשוט עדיין לא שם. נכון שהוא משחק עם לברון ואין מקום לעוד מנהיג, אבל לתפיסתי נוח לו ב-passenger seat. מבחינת תרומה על המגרש זה מרגיש שדייויס עבר את לברון ממזמן, אבל הוא לא ממש רוצה או מעוניין בלהיות האלפא. עזבו אלפא, פשוט תעמיס על הגב כשלברון חסר. תשחק כמו דרים-טים כשהכל מונח על הכף. אני הרגשתי השנה שזה פחות קרה בפלייאוף (אבל לזכותו - כן בטורניר ה-ist ובעיקר בגמר).
אז אם הוא מראה ניצוצות למה רק 12?
אני חושב שבתור ביג קשה להעמיס את המשחק עליך כשצריך מצד אחד. מה שכן יש לך, הוא לדרוס מיסמאצ׳ים וכשאתה חם להיראות בלתי עציר. איכשהו AD הוא לא זה ולא זה. אין משחקי 50-70 נק׳ כמו אמבייד, אין העמסת המשחק עליך כמו שאר השחקנים. פשוט מרגיש לי notch below.
11. קווין דוראנט
היה מדורג אצלי 9 לפני הרי-שאפל. בגדול זה השחקן שאני הכי אוהב בליגה (אולי את לוקה/יוקיץ קצת יותר), והכי רוצה בהצלחתו, לכן קשה לי להיות אובייקטיבי. הוא ככוכב ממש לא מנהיג - לא מרים את הקבוצה והאחרים כל כך, במיוחד לא במנהיגות ווקלית. מה כן, בהחלט מסוגל להשתלט על משחקים, גם בגילו. עושה רושם שהוא איבד חצי צעד בעונה האחרונה, ועדיין סיים אותה עם כמעט 42% לשלוש, 53% מה-2 אבל רק 85% מהקו, מה שמנע ממנו עונה 90-50-40. כנראה שאכן זו העת להוציא את קיידי מהטופ 10.
בקשר למנהיגות - ה-notion של i just want to play basketball הוא לרוב שלילי כשמגיעים לחבורה הזו, אבל אצלו זה פחות מרגיש כזה ״בא לדפוק כרטיס והולך הביתה״. כל כך הרבה פעמים הוא היה שם בשביל הקבוצות השונות שלו, תמיד מגיע במאני טיים, פשוט לא אוהב להיות שם בפרונט. שאני מסתכל על שחקנים באיזור חיוג שלו במהלך הקריירה כמו קוואי וכמו אמבייד, ועליו שעלה לגמר ההוא בטורונטו פצוע וקרע את האכילס (לא לפני שהספיק לדפוק 3/3 ל-11 נקודות, כדי לשמור על רצף דאבל דיג׳יט בפלייאוף, בדיוק השנה השווה את קובי (שני רק לג׳ורדן) עם 171 משחקי פלייאוף רצופים (דוראנט מעולם לא ירד מדאבל דיג׳יט בפלייאוף)). כי הוא אוהב לשחק כדורסל והוא ישחק כדורסל עם כל אחד בכל סיטואציה, ולא יבלבל את השכל עם מנוחות וחארטות. בקיצור, לא מנהיג אבל האופי שם.
נשאלת השאלה, אז איך אני עדיין מדרג אותו - עדיין - מעל שני שחקנים שהגדרתי כמושלמים בעמדותיהם?
ובכן, כמו שציינתי אישית אני מאוד אוהב אותו, אבל בניגוד אליהם, ולמרות שאיבד חצי צעד, דוראנט הוא עדיין חד קרן. לא אעלה כאן רגעי חד קרן מהקריירה שלו, אבל הוא פשוט לפרקים היה שחקן שאתה מחזיק את הראש ואתה אומר ״אין לי מה לעשות נגד זה בכלל״ - לא בסגנון יאניס ושאק, יותר בסגנון ג׳ורדן וקובי, עם ניחוח סטף. אי אפשר ללמד סייז ודוראנט חולב את זה גם לשליש הפחות יפה בקריירה שלו, עדיין יש רגעים שלא ניתן לעצור אותו. נכון, הוא יותר רגיש לפיזיות מפעם, אבל כל העידן הזה של הסטארים בגיל שלו (לברון, סטף) חווה את העניינים האלה ועדיין מצליח להתמודד ולהיות רלוונטי, וגם דוראנט. שלא ייגמר לעולם.
בכל אופן, בגלל שהיה לי קשה לדרג בגלל שכל השחקנים מכאן והלאה תותחי על, אז הלכתי על דברים אחרים כפי שאפרט.
13. דווין בוקר
שוטינג גארד מושלם. כשנדרש לרכז בעיניי הוא גם עשריון עליון מהעילית פוינט גארדס. באולימפיאדה הוא גם נכנס למן רול פלייר מוד והיה עילית. שומר מצויין, בפלייאוף היו רגעים שהזכירו לי את קובי או ווייד שהם החליטו לנעול שחקנים.
עכשיו בעוד שאני כן מחזיק ממנו כשחקן עם ביצים ואופי, שמגיע במאני טיים אפילו, אני עדיין חושב שחסרה מנהיגות. קצת להרים אחרים, לקחת אחריות, לשים את הקבוצה על הגב. בעצם כל מה שג׳יילן בראנסון הוכיח בפלייאוף האחרון. כשכריס פול היה הם עשו גמר בהנהגתו, ועכשיו כשדוראנט הגיע (הסופרסטאר הכי מאפשר לאחרים לקחת מנהיגות בתולדות הליגה אולי - מניח שאדבר על זה בפסקה שלו), ובוקר פשוט לא לקח.
12. אנטוני דייויס
הגבוה המושלם? החבילה השלמה אך השברירית הזו נתן עונה מצויינת, גם מבחינת מספרים ובעיקר מבחינת הימנעות מפציעות. מהרגע שזמינות אצלו זה לא אישיו, הערך שלו עולה עשרות מונים. אני מחזיק מאנטוני דייויס מאוד, והשנה גם ראינו התקדמות אצלו בתחום החשוב אך הנשכח בקרב הסנטרים של ״להיות ביג בוי״. לכל גבוה, מוכשר או לא, מגיעה הנקודה בקריירה שהוא מרגיש גם יותר גדול וגם יותר חזק מהסנטרים הצעירים והאתלטיים שנכנסים לליגה, ודייויס התחיל להעניש עם הסייז שלו. הוא באמת נתן עונת דאנקן/גארנט כזו, הרי אף פעם הסקילסט שלו לא פחת משל הנ״ל, ובאמת שבשנים האחרונות זה מתכנס לאיזורים האלה. המנהיגות פשוט עדיין לא שם. נכון שהוא משחק עם לברון ואין מקום לעוד מנהיג, אבל לתפיסתי נוח לו ב-passenger seat. מבחינת תרומה על המגרש זה מרגיש שדייויס עבר את לברון ממזמן, אבל הוא לא ממש רוצה או מעוניין בלהיות האלפא. עזבו אלפא, פשוט תעמיס על הגב כשלברון חסר. תשחק כמו דרים-טים כשהכל מונח על הכף. אני הרגשתי השנה שזה פחות קרה בפלייאוף (אבל לזכותו - כן בטורניר ה-ist ובעיקר בגמר).
אז אם הוא מראה ניצוצות למה רק 12?
אני חושב שבתור ביג קשה להעמיס את המשחק עליך כשצריך מצד אחד. מה שכן יש לך, הוא לדרוס מיסמאצ׳ים וכשאתה חם להיראות בלתי עציר. איכשהו AD הוא לא זה ולא זה. אין משחקי 50-70 נק׳ כמו אמבייד, אין העמסת המשחק עליך כמו שאר השחקנים. פשוט מרגיש לי notch below.
11. קווין דוראנט
היה מדורג אצלי 9 לפני הרי-שאפל. בגדול זה השחקן שאני הכי אוהב בליגה (אולי את לוקה/יוקיץ קצת יותר), והכי רוצה בהצלחתו, לכן קשה לי להיות אובייקטיבי. הוא ככוכב ממש לא מנהיג - לא מרים את הקבוצה והאחרים כל כך, במיוחד לא במנהיגות ווקלית. מה כן, בהחלט מסוגל להשתלט על משחקים, גם בגילו. עושה רושם שהוא איבד חצי צעד בעונה האחרונה, ועדיין סיים אותה עם כמעט 42% לשלוש, 53% מה-2 אבל רק 85% מהקו, מה שמנע ממנו עונה 90-50-40. כנראה שאכן זו העת להוציא את קיידי מהטופ 10.
בקשר למנהיגות - ה-notion של i just want to play basketball הוא לרוב שלילי כשמגיעים לחבורה הזו, אבל אצלו זה פחות מרגיש כזה ״בא לדפוק כרטיס והולך הביתה״. כל כך הרבה פעמים הוא היה שם בשביל הקבוצות השונות שלו, תמיד מגיע במאני טיים, פשוט לא אוהב להיות שם בפרונט. שאני מסתכל על שחקנים באיזור חיוג שלו במהלך הקריירה כמו קוואי וכמו אמבייד, ועליו שעלה לגמר ההוא בטורונטו פצוע וקרע את האכילס (לא לפני שהספיק לדפוק 3/3 ל-11 נקודות, כדי לשמור על רצף דאבל דיג׳יט בפלייאוף, בדיוק השנה השווה את קובי (שני רק לג׳ורדן) עם 171 משחקי פלייאוף רצופים (דוראנט מעולם לא ירד מדאבל דיג׳יט בפלייאוף)). כי הוא אוהב לשחק כדורסל והוא ישחק כדורסל עם כל אחד בכל סיטואציה, ולא יבלבל את השכל עם מנוחות וחארטות. בקיצור, לא מנהיג אבל האופי שם.
נשאלת השאלה, אז איך אני עדיין מדרג אותו - עדיין - מעל שני שחקנים שהגדרתי כמושלמים בעמדותיהם?
ובכן, כמו שציינתי אישית אני מאוד אוהב אותו, אבל בניגוד אליהם, ולמרות שאיבד חצי צעד, דוראנט הוא עדיין חד קרן. לא אעלה כאן רגעי חד קרן מהקריירה שלו, אבל הוא פשוט לפרקים היה שחקן שאתה מחזיק את הראש ואתה אומר ״אין לי מה לעשות נגד זה בכלל״ - לא בסגנון יאניס ושאק, יותר בסגנון ג׳ורדן וקובי, עם ניחוח סטף. אי אפשר ללמד סייז ודוראנט חולב את זה גם לשליש הפחות יפה בקריירה שלו, עדיין יש רגעים שלא ניתן לעצור אותו. נכון, הוא יותר רגיש לפיזיות מפעם, אבל כל העידן הזה של הסטארים בגיל שלו (לברון, סטף) חווה את העניינים האלה ועדיין מצליח להתמודד ולהיות רלוונטי, וגם דוראנט. שלא ייגמר לעולם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.