דיספרקסיה =DCD

א רויטל

New member
דיספרקסיה =DCD

האם משהו יוכל להסביר לי את הקשר בין DCD (דיספרקסיה) לבין קשיים שפתיים לא מוטוריים תכנונייםאלא בהבנת הנשמע והבנת הנקרא והבנת מצבים חברתיים?
 
אני רק יכולה לנחש

ולחשוב שמכיוון שתשתית עולם המושגים נבנה מתוך האינטראקציה של הילד עם הסביבה, ילדים דיספרקסיים נמצאים במקום של חוסר. הקשיים המוטוריים והקשיים בתכנון משפיעים על תפיסת והבנת המרחב, כמו גם על הבנת היחסים במרחב. המעבר משם להבנת יחסים בין אישיים והבנת מושגים במישור יותר אבסטרקטי הוא קטן.
 

א רויטל

New member
תשובה מפורום חינוך מיוחד בYNET

ושא : DCD ודיספראקסיה ומה עוד? תאריך : 09/10/04 17:36 מחבר/ת : ד"ר נויה ספקטור דואר אלקטרוני : [email protected] בתגובה ל: DCD דיספרקסיה - א.ר. ================================================ שלום רב וברוכים הבאים, המתארחים והשואלים. מושגים חדשים ומתחדשים לבקרים ולימים - בדרך-כלל כתוצאה ממחקרים, מגילויים חדשים ומעבודות מחקר שמציעות מונחים חדשים. במקרה זה - המושג "חדש" למצבים ידועים ומוכרים. ראשית, המונח: DCD הוא ליקוי בקואורדינאציה (תיאום) בעל מקור התפתחותי: DVELOPMENTAL COORDINATION DISORDER. המונח הזה הוא מתחום הריפוי בעיסוק. סביר להניח כי מי שהגדיר מצב או אבחנה במושג זה הוא מרפא בעיסוק, באבחון ריפוי בעיסוק. (המונח הוצע בעשור הקודם, למצבים מוכרים וידועים בתחום ליקויי-הלמידה). כלומר: מדובר בליקוי-למידה, ליקוי בתיאום. ליקוי כזה יכול להיות מאובחן בגיל רך, בילדות או בבגרות. חשוב לדעת שליקוי כזה יכול לפגוע בהפעלה ובתיכנון התנועה הגסה (מוטוריקה גסה) ובהפעלה ובתיכנון של המוטוריקה העדינה. בפועל, ייתכנו ליקויי-דיבור והפעלת כלי-הדיבור (ולא בהכרח ליקויי-שפה) וליקויי-תנועה ותכנון-תנועה (כגון ליקויי-כתיבה, מה שבמשרד החינוך אוהבים לכנות "ליקויים גראפומוטוריים") שניתן להגדיר כליקויים בקואורדינאציה הנובעים ממקור התפתחותי - כלומר: מקורם הוא מערכת העצבים המרכזית. ליקויים שמקורם מערכת העצבים המרכזית הם ליקויי-למידה. ליקויי למידה - יש שונים: ליקויי שפה וליקויי שפה כתובה, ועל-פי הגדרות שונות: ליקויים מוטוריים, ליקויים גראפומוטוריים, ליקויי-כתיבה, ליקויי-קריאה (עיבוד מידע חזותי, שמיעתי, חזותי-שמיעתי), ליקויי-שפה (שפה דבורה, הבנה, הבעה, קלט ופלט וכיו"ב הגדרות שונות), ליקויים בקריאת מצבים חברתיים, ליקויים בקריאת מפה חברתית, ליקויים בהבנת הנדרש, ליקויים בהבנת חוקי-מערכת, ליקויים בחשיבה חשבונית, ליקויי-קשב וריכוז, ליקויים בזכרון לטווח קצר וארוך, ליקויים בשיחזור רצף, וכיו"ב. מומחים לליקויי-למידה אמורים לבדוק את כל הנושאים הללו במערכת האבחונית שהם מבצעים. הקשר בין הליקויים הוא מקורם - מערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה). יש בעלי מקצוע (בדרך כלל מתחומי הרפואה והפארא-רפואה) הבודקים או מטפלים רק בחלק מן הדברים, וכך בכל שלב של בדיקות או מעקב - מתגלה ליקוי אחר. "דיספראקסיה" הוא ליקוי מוטורי. "דיספאזיה" הוא ליקוי-דיבור. יש המבחינים בין "דיספאזיה סנסורית" ו"דיספאזיה מוטורית". ילד שמאחר בדיבור, שאינו מפתח שפה - הוא במקרים רבים מאוד ילד בעל ליקויי-למידה בתחומי-השפה; כלומר: הוא סובל מדיספאזיה או מאפאזיה התפתחותית. תחומי-השפה אינם רק המוטוריקה הנבדקת בשלב התפתחות מוקדם (ע"י קלינאי תקשורת ומרפאים בעיסוק), אלא גם היכולת להבין מילים ומשפטים ונסיבות ומצבים חברתיים. למרבה הצער, ילדים רבים נבדקים בשלבים מוקדמים ומוגדרים עפ"י מומחיות הבודקים ולא עפ"י מכלול-התיפקוד, הליקויים והשלכותיהם. כך קורה, ש"דיספראקסיה DCD" הוא מושג שהוצע ע"י מרפאים בעיסוק בעקבות קשר שהובן, ככל-הנראה באיחור, בין קשיים בתיאום מוטורי בעלי רקע התפתחותי לבין קשיים אחרים שמקורם - ליקויי-למידה. ובמיוחד חשוב להדגיש: ליקוי למידה ייחודי כמעט ואינו בא "לבד", ולכן חשוב בכל-שלב של הבדיקה לבדוק הכל, ולא-רק את התיפקוד הבולט בשלב ההתפתחות או ההופעה - ובוודאי לא רק את התיפקוד המוגבל במומחיותו של הבודק. (כגון בדיקת ריפוי בעיסוק, בדיקת קלינאי-תקשורת, בדיקת קשב). מכאן: ילד רך (וגם תינוק) שמראה ליקויים תיפקודיים צריך להיבדק ע"י רופא וע"י מומחה לליקויי-למידה ורק אחר-כך להיות מופנה לטיפול למרפאה בעיסוק, מרפאה בדיבור או מטפלים אחרים. לצערי זהו בסיס המאבק (מול משרד החינוך...) על הייחודיות במקצוע אבחון ליקויי-למידה. זוהי מומחיות הדורשת ידע בינתחומי (אינטרדיציפלינארי). מאבחן-מומחה לליקויי-למידה יוכל לתת אבחנה ופרוגנוזה בגיל מוקדם - ולדוגמא, יכול לחזות קשיים בקריאת מפה חברתית וקשיים בלימוד שפה זרה ובהבנת-הנקרא בגיל הבגרות. סליחה על הפירוט, וכמובן בשמחה על כל שאלה בעתיד, אם לא סיפקתי את התשובה שהתבקשה. בברכה ד"ר נויה ספקטור מנהלת פורום חינוך מיוחד
 

א רויטל

New member
לאור התשובה האם אנחנו כ"כ הוליסטים

תמיד התהדרנו בכך שאנו רואים את האדם בכל מערך תפקודיו וחייו , האומנם?
 
הי רויטל וברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

קראתי את שאלתך, קראתי את התשובה מ-YNET ושאלתי את עצמי למה התכוונת בשאלתך ? אני מאמינה שמקצוע הריפוי בעיסוק הוא מקצוע הוליסטי, ודוקא בשנים האחרונים,ההוליזם עושה קאמבק רציני. התיחסות לסביבת הילד, לדמויות משמעותיות שעשויות להקנות הדרכה ותיווך. התערבות בבית הספר, בגן. כבר פחות מדובר על מרכיבים תפקוד , יותר על תחומי תפקוד ומיומנויות בתוכם. לגבי שאלתך הראשונית, היום מדברים על איזשהו מבנה מוחי שאחראי על "ארגון" ... על יצוג מנטלי של התנועה , של השלם, של המרחב, על יצירת רצף ארועים ב"תופעה " ... אני מניחה ש"רעיון" זה מתבסס על העובדה והתצפית בקליניקה, הרואה כל הזמן ילדים בעלי סרבול מוטורי וקשיי ארגון ושליפה שפתית. למזלינו המחקר בנושא עדיין בחיתוליו, אז אנחנו יכולות להשען גם על קצת אינטואיציה ... וברמה הזאת הקשר בהחלט קיים.
 
למעלה