דיסוננס

[צועניה אדומה]

דיסוננס

~
יש רגעים שאני רוצה את העולם. להרגיש איך הוא מתפתח ומשתנה אצל כל פינה בגוף שלי. אני רוצה הרפתקאות בבטן, עיניים בורקות, קיץ, גשמים, תנועת מכוניות, טעמים בפה, נופי עד. לבלוע הכל לתוך תוכי כאילו היה גלולת פלאים שמכניסה אותי לתוך מחילת ארנב.
ויש רגעים שאני רוצה לקרוס לתוך עצמי, להיהפך לנקודה שחורה מזערית שאיש אינו רואה. נדמה לי שיש בי באג, שמערכת ההפעלה שלי כבר לא מתפקדת כראוי. וכמו הרצון לבלוע, כך גם הרצון להיבלע.
אני אוהבת כשאתה מביט עליי פנימה ורואה. שאתה מזהה בי מתי אני הולכת לאיבוד, מתי אני מפוקסת.
אני מבקשת ממך שתשמור עליי, שתתפוס אותי רגע לפני שאני קופצת ממטוס ללא מצנח. שלפעמים קשה לי לזקק את עצמי כמו שאני וצריכה. לו רק יכולתי להרפות.
וכמו שלפעמים אתה נופל עליי, ואני מחזיקה אותך חזק ויציב, למרות שאתה כבד, אתה מתקרב אליי ונושם אותי אליך, מצמיד עור לעור ונפש אל נפש, מבטיח שתעשה כל מה שתוכל.
ברגעים כאלה אני גם מתיישבת ליד הרגליים שלך ומעסה את הירכיים ומטה. אתה מפסיק אותי לסירוגין ודורש שאניח עליך ראש, שארפה. שתעשה לי שק קמח כשהרגליים שלי ירצו מנוחה. אני עוצמת עיניים, זה חופש בשבילי.

~
(סליחה על ההצפה המילולית)

 

[חמה אחרי חצות]

מה סליחה?

תודה לך... על השיתוף בנבכי הנפש והגוף

 

[צועניה אדומה]

יישמע פלצי שמאלצי,

אבל לפעמים יש לי כל כך הרבה לכתוב ואני מתאפקת,
(זה כבר הטקסט השלישי שהעליתי כאן בשבוע וחצי האחרונים)
ומעדיפה שלא 'להעמיס' על עיניים זרות.
&nbsp
בכל מקרה,
תודה.

 

[A לוןA]

ועכשיו ברישמי

לכבוד: הגב' אדומה צועניה
הנדון: כתיבתך בפורום יחסי שליטה BDSM
&nbsp
לגב' אדומה שלום.
הנהלת הפורום ניהלה דיונים מעמיקים בעניינך, ובסופם הוחלט פה אחד כי כתיבתך מעשירה ומפרה את הפורום ואינה מעמיסה עליו כלל וכלל. אי לכך יכולה את להסיר דאגה מליבך בנוגע לנושא הנ"ל.
&nbsp
בכבוד רב
A לון, בשם הנהלת פורום יחסי שליטה BDSM, הוועד והדירקטוריון.
&nbsp
תפוצה:
נוכחים
מח' רכש- יש להיערך לרכישת מקום נוסף בשרתי תפוז עקב הנ"ל.
&nbsp

 

[חמה אחרי חצות]

אני גם רוצה להיות בוועד

 

[DogsPCI]

 

[צועניה אדומה]

ידעתי ששווה לחזור לכתוב כאן.
&nbsp
בחיי, מלא ליטופים אתם עושים!
&nbsp
&nbsp
המון תודה. הפידבקים שאתם נותנים לא פחות חשובים.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[A לוןA]

ששש!

אל'תגלי!
&nbsp
אההמ אהההממ!
צועניה לא התכוונה ליטופים
היא התכוונה מכות כאלה, נו. מרביצים וזה.
&nbsp
<בכל זאת טיפה תדמית אפלה שתישאר... עוד נהפוך לסניף של הפוני הקטן...>

 

[צועניה אדומה]

זה פשוט אפטר קייר

ממש ממש ארוך

חוץ מזה אנחנו מאוד קשוחים ואפלים ויש לנו עוגיות.

 

[חרסינה משורינת]

אמ

התפיסה שלך לחושני שבהכל -בטבע , בשאון רעש המכוניות (וה-ג-ד-ו-ל)
עליך בהחלט שוזר את הקשר בין התשוקה שלך למות , להעלם מעין-כל לרגע.

אין להפרידם , זאת תשוקה של נפש רגישה ומחוננת יותר.
אם כי לציין גם הקטן אין למשול בו וחוקים רבים לו
(בדיוק גיליתי שכתם שמן במים על כל צבעיו המפעמים הוא דוגמא להתאבכות
קרני אור וחלקיקים - שווה להתעמק)

ובמקרה או שלא במקרה בדיוק היום החבר שלי קופץ ממטוס (עם מצנח)

.........

זה טוב בעיני שמצאת אדם שמזקק אותך נפש לנפש
ונגעת במשהו שרבים רוצים בו - התשוקה להראות ולהקלט בעיניו
של אחר- לגעת באהבה
זה נדיר ותו תקן איכות (אם את מודדת)

זה גם מתקשר שאם אין לך יכולת להרפות -
שלכן התשוקה לסוף -מוות- שחור
אז הוא בוטש בך
עד שהאיזון הקדוש מגיע
ואת מדייקת לעצמך ולו .

זה נדיר מאוד
אני עוד לא שם,
כתבת יפה מאוד -
וכרגיל אשמח לראות עוד


*צולל חופשי ללא מצנח,
לכל הכיוונים נפתח,
והתשוקה לכל כיוון אותי הורסת,
כך שבינתיים אני נח,
כך כמו שאני מונח
כשהתאוצה שמעלי שוב ושוב דורסת.

 

[צועניה אדומה]

הייתה לי מרצה שאמרה,

שאפילו אין טעם לשאול על כוונת המשורר,
כי כוונת המשורר לא רלוונטית. מה שכן רלוונטי, לדעתה, הוא מה קרא.ה האישה. שקרא.ה. מה הוא חושב על הדברים ומדוע. בהנחה שהוא לא הופך נניח זמיר לתרנגול או להפך.

יש דברים שכתבת שאני מרגישה שאני יכולה להזדהות עמם ויש שפחות, אבל
אני מזכירה לעצמי בפנים את המרצה הזאת, ואם הפרשנות שלך טובה לך ומתיישבת לך- אני שמחה.

תודה }{

(ואיזה-כיף-לחבר-שלך-בא-לי-גם)

 

[חרסינה משורינת]

אני חושבת

ששני הדברים חשובים וממש ממש חשוב כן לגמרי להבין
מה האדם האחר רואה - כי הוא נותן ויכול לתת שיקוף
ומה האחר רואה - בדיוק מאותה סיבה

בכל טקסט ובכל דבר-
עם מה את רואה שיקוף אליך?
אם מה לא ולמה?

 

[צועניה אדומה]

כוונת המשורר(ת)

דווקא אין כאן, עבורי, שום הקבלה למוות.
כלומר, הרצון הזה להיבלע הוא לא בהכרח שלא להתקיים, אלא פשוט להתכנס פנימה לתוך עצמי.
אני מבינה את הפרשנות שלך לכיוון מוות, כי אני מניחה (?) שהחלק הראשון מסמל עבורך חיים.
זו שאלה קצת גדולה לטקסט שלי, מהם חיים, האם זה שעושה ובולע הוא אדם חי בהכרח?
ואולי זה שנבלע.
&nbsp
באופן כללי תפיסתי בקשרים רומנטיים הן לכך שאראה את האדם מולי.
אני לא רואה טעם להיות עם מישהו שאני לא יודעת מה מסתובב לו עמוק בבטן.
זה באמת נדיר,
היום חברה שלי אמרה שהיא לפעמים מרגישה שאנשים רואים
רק 10% ממי שהיא, כל השאר נמצא מתחת למים, ולפעמים גם צוללנים מומחים מתקשים לראות.
&nbsp
(ותודה רבה)
&nbsp
&nbsp

 

[חרסינה משורינת]

אני לא סתם מפרש(ת)

עצרי אותי בקיו מוסכם כי אני חפרנית ולא שמה לב.

העלית פה משהו שהוא אחת הבעיות הכי מרכזיות בכלל באנשים, בסביבה ובי.
כאדם שתויג לא פעם כשקוע בעולמו וכאדם שעסוק תמידית בסקרנות אינסופית במעטים שבחרתי שיהיו קרובים לי לתחושתי - בעיית הנראות שתארת על חברתך היא אחת הקשות שישנן .

אנשים פשוט לא מתעניינים בדרך בה אני מבינה התעניינות באחר ולא מנגישים את עולמם כך. חשבי על זה רק חשבי על הליכה תמימה שלך - אדם ברחוב כשאת ממתינה לאור שיתחלף ברמזור וכמה מחשבות ותהיות חולפות לך על האדם , יומך , זכרונות מהעבר, ההווה ובכלל כל דבר שחווית.

אני בדיוק קוראת הסבר של מרטין בובר על המפגש האמיתי ולדעתי זו אחת הבעיות שגורמות להכי הרבה בדידות אצל אנשים - הם רוצים להראות דרך כל מיני פנומנות ומנאדות שיכירו ויראו אותם .

אני מאוד מתעסקת באיך אפשר לממש את הסקרנות הזו כלפי מי ובכלל.
הסיבה שקישרתי בין המוות להתכנסות זה שיש הקבלה והתמרה בעולם הרוח שלנו בין תהליכים דומים ושונים והזיכרון שלנו לא לנארי הוא משחזר שאלות ותהיות מהעבר וקומפלקסים .

אנחנו חיים פחות את הרגע אלא הרבה רגעים דחוסים למונדאה הנוכחית שהוא במקרה זה צועניה .

זה לא רוחני או משהו כזה, מאוד יציב ושריר במציאות.

 

[A לוןA]

לפעמים

הרגעים האלו, של החופש
נדמה שהם הרגעים היחידים שאתה נושם בהם באמת.
&nbsp
התחברתי.
תודה.

 

[חמה אחרי חצות]

מדויק

 

[צועניה אדומה]

הפעם דווקא לא

חידשת לי.
&nbsp
(

)
&nbsp
אין על מה. תודה על העיניים הקוראות.

 

[A לוןA]

החידוש הוא לא חיוב

לפעמים אפשר להתרפק גם על הישן, המוכר והטוב.

 

[DogsPCI]

מאוד יפה, רק איפה הדיסאוננס? שבוע טוב

 

[חרסינה משורינת]

לבלוע את העולם- נקודה שחורה