דינמיט!

[פאנתי חסיד]

דינמיט!

Jamiroquai - Dynamite לאחר הפסקה של 4 שנים – הם חזרו! טוב... לא בדיוק הם... נו ההוא... כן... זה עם הכובע... שרוקד כמו מטורף בקליפים שלו ומראה לכולם מאיפה משתין הדיסקו. ג'ייסון קי (להלן "ג'יי קיי") (לא הצנון שכותבת את הארי פוטר), הסולן המוכשר עם קול המשי החלקלק והחצוף תמיד היה המרכז של ההרכב וזה לא הפריע לו להחליף את כל חברי ההרכב המקורי (שפרץ 1992 עם האלבום המופלא "emergency on planet earth") כמו גרביים אחרי מסיבה מיוזעת במיוחד. במרוץ השנים ג'אמירוקוואיי הצליחו לתפוס קהל מאזינים עצום עם הפופ הFאנקי המתקתק שלהם (שבכלל התחיל כ"אסיד-ג'אז"), עם חמישה אלבומים שמכרו מיליונים בכיס, הם מרגישים שהגיע הזמן, כמו בכל אלבום, להמציא את עצמם מחדש... כך קיבלנו את Dynamite, אלבום שהוא אומנם המחוספס ביותר של ההרכב, אך עדין מלא בשמחת חיים ובכיף המאפיין אותם. אמנם קצר (רק 11 שירים) אבל קולע, אם לא מפציץ (הא... כמו דינמיט הבנתם? איזה גדול אני

) 1. Feels Just Like It Should – הסינגל הראשון מהאלבום (עם הקליפ הצבעוני שכדאי מאוד לראות) נותן את הטון עם הרגשת Fאנק-רוק אלקטרוני מגניב שבהחלט אפשר לעמוד איתו ברמזור כשהחלונות ברכב למטה ולהרגיש כמו כלי בזמן שאתה דופק את הראש לגיטרה המכסחת. הקול של ג'יי קיי מחוספס מאי פעם (כי הוסיפו לו אפקט) והתוצאה הכללית היא עוד להיט מנצח כמו שרק הוא יודע לייצר. 2. Dynamite – שיר הנושא של האלבום נפתח בדיוק כמו שאנחנו אוהבים את ג'אמירוקוואיי: קצבי, עם בייס ליין טעים וממכר וגיטרה שמתקתקת באוזן. הפזמון ארוך אבל נדבק טוב טוב לראש וקריאות ה"דינמייט!" של הזמרות יוודאו שזה יקרה. עוד שיר נסיעה נפלא שמראה למה ג'אמירוקוואיי הצליחו אפילו להשפיע על המוסיקאים הכי פחות צפויים (המפיק הצמוד של טופאק – ג'וני J – שאם לא הייתה לי החוברת הייתי בטוח שהוא עזר להפיק את השיר הנ"ל). 3. Seven Days In Sunny June – הבלדה האביבית של האלבום, ג'יי קיי מבואס מהידידה שלו וקשה לו להשלים עם רוע הגזירה שהיא הפילה עליו ("בוא נשאר ידידים" אחח... נשים הן השטן...). המוסיקה לעומת זאת זורמת בבריזה אביבית קלילה שמעלה חיוך על הפנים. שימו לב לקטע הקלידים החמוד בתחילת הבית השני. 4. Electric Mistress - לאחר אחת הפתיחות החזקות של ג'אמירוקוואיי אי פעם, עניינים מתחילים להידרדר מעט, השיר אלקטרוני מדי, נשמע כמו עוד להיט יורו-פופ מעפן. מה שמציל את המצב הוא הפזמון הלא רע בכלל. 5. Starchild – תענוג, פשוט תענוג... ג'יי קיי לוקח אותנו חזרה לשנות ה-70 עם המנון שבעיניי הוא ה"Superfly" של ימינו (כן, זה עד כמה שהשיר טוב). צלילים מענגים גורמים לאושר להישפך מהרמקולים וללב להלום בשמחה לפי הקצב. אחת הפנינים של הלהקה אי פעם וללא ספק גולת הכותרת של האלבום, בשביל כאלה דברים אלוהים נתן לנו את הFאנק. 6. Love Blind – חבל... אחרי אחד מרגעי השיא המוסיקליים שיצא לי לשמוע בחיי מגיעה הזוועה הזו. בדיוק כמו השיר הרביעי באלבום, רק יותר גרוע. בלגן אלקטרוני מעיק וג'יי קיי שנשמע כמו זומבי. בערך 2:20 בתוך השיר נכנס קטע ג'אזי חביב אבל איך אומרים... מעט מדי ומאוחר מדי. אחד השירים הרעים של הלהקה. 7. Talullah – הבלדה השנייה באלבום, גם היא לאהובה שבורחת בין האצבעות. המוסיקאי ניית'ן היינס מתארח על הסקסופון והחליל ומחמם את האווירה הרגועה יחד עם הכינורות הנוגים. שיר קטן, נוגע ורגוע. 8. (Don't) Give Hate A Chance – שערי הקיטש נפתחו וגם אללה לא יעזור לנו עכשיו, רק תסתכלו על הכותרת של השיר... בחיאת ג'יי קיי.. תשאיר את שירי ה"בואו נאהב אחד את השני כי אם זה לא יקרה אז יהיה לכולם רע (בו הו)" לכל הבקסטריט בויז למיניהם (ובל נשכח גם את אזכור ה"יונה" המחייב). למרות הכל, יש לשיר לחן לא רע בכלל... חבל שהקונספט גובל בסלין דיון-יות. 9. World That He Wants – מהדבש (והסוכר והשוקולד וכל הדברים היותר מדי מתוקים) אל העוקץ, ג'יי קיי פוליטי מתמיד נכנס באיש (שלדעתו) אחראי למצבו העגום של עולמנו (קחו שלושה ניחושים...), הפסנתר העגום והכינורות יוצרים תחושה אפוקליפטית ולרגע, רק לרגע השתכנעתי שאולי ג'יי קיי צודק (ואז נזכרתי שמדובר באיש שהפיל את סדאם חוסיין וכמה כל האומנים שהחליטו לבקר אותו הם נאיביים ופאטתיים – וחזרתי בי). כל הבית הראשון נשמע רק ברמקול השמאלי משום מה ורק בבית השני הוא "נפתח" לזוג האוזניים, אין לי מושג מה הרעיון שעומד מאחורי המיקס התמוהה הזה, אבל אני יודע בוודאות שזה מציק, במיוחד באוזניות. 10. Black Devil Car – כולנו כבר יודעים שלג'יי קיי יש סטייה מוזרה למכוניות מהירות ועצבניות, טוב... אז זהו שיר האהבה המהיר והעצבני של ג'יי קיי למכונית שלו! והוא לא פחות מאדיר. פופ-רוק כמו שהוא צריך להישמע עם גיטרות מכסחות, תיפופים מהירים וזמר אחד חרמן (אוי... כמה אלגוריות לסקס יש כאן...) ומרושע מאחורי ההגה. כמובן ה-קטע שאתם חייבים לאוטו שלכם. 11. Hot Tequila Brown – ג'יי קיי הכלב הזקן עייף ומותש נאחז בקרני השמש האחרונות שנותרו לו. שיר מערבונים מדוכדך וחמוד שחותם את האלבום יפה מאוד, הגיטרות דווקא נשמעות כאילו הן יצאו מהקריביים ומשום מה השילוב הזה מצליח לעבוד. לסיכום, ג'אמירוקוואי חזרו, וכמו תמיד – בגדול. ג'יי קיי הוא עדין אחד הוירטואוזים הקוליים שהכי כיף לשמוע, המוסיקה עדין עושה טוב על הלב והאלבום זורם מתחילתו עד סופו. למרות מספר קטעים חלשים, יש כאן יותר מדי רגעים שפשוט אסור לכם להפסיד (כשקטעים 5 ו-10 עומדים בראש). האלבום מתמקם יפה מאוד בתוך הדיסקוגרפיה המאוד מכובדת של הלהקה וההימור שלי הוא שאוסף להיטים יהיה המוצר הבא שלהם. והסיכום של הסיכום: המסיבה הכי טובה בעיר, מה, לא תקנו?

 

[Wakizashi]

כששמעתי את הסינגל החדש שלו, פתחתי

עיניים, אוזניים ופה בפליאה קלה ואמרתי לעצמי: "מה, יש לו אלבום חדש? איך לא-שמעתי-לא-ידעתי-זה-עקף-אותי-לחלוטין-בסיבוב?". בשביל מה יש אתרי MTV למידענות אם לא בשביל דברים כאלה?! רצתי מיד לאינטרנט... וגיליתי לתדהמתי שבעודי מפנה את זמני למוזיקת צ'יל-אאוט, טראנס, קצת מיקסטייפים לועזיים של ראפ וכל אלבומי הסולו של ג'ון פרושיאנטה הגאון, ג'אמירוקוואי הוציא לא אחד, אלא שני אלבומים חדשים מאז הפעם האחרונה שבדקתי... (; איך אמר סטיבי וונדר: "Shame On Me"... אז את האלבום הקודם לזה החדש, "A Funk Odyssey", כבר שמעתי ונהניתי מרובו; כנראה שהגיע הזמן לרוץ הלאה לאלבום הנוכחי. ומעניין מאיפה המשפחה של ג'י קיי כ"כ עשירה... שהרי את התאווה שלו למכוניות ספורט מהירות הוא לא קיבל מעושר אישי ממכירת אלבומים...

 

[פאנתי חסיד]

ממכירות האלבומים

הוא הספיק לקנות לו טירה אנגלית עתיקה בת עשרות חדרים. המכוניות הללו הן בוטנים בשבילו... אגב, לפני ההצלחה הוא היה די מרושש

 

[Amit Remmus]

עבודה משובחת!

קבל פידבק חיובי, כי אין לי כוח לכתוב הרבה.

 

[dweck2k]

סחטיין ממש!

עבודה מעולה חסיד... נכנס למאמרים. דוויק

 

[DIDGIN]

מסכים איתך לגבי הרוב

אבל לא הכל. אני לא כל כך מסכים איתך לגבי ג'ורג' בוש, אבל זה לא קשור לדיסק. אני מציע לך לתת עוד צ'אנס לdon't give hate a chance. הלחן הכובש מפצה לדעתי על הקיטש. לא תאמין, אבל בשמיעה ראשונה לא סבלתי את שיר הנושא של הדיסק, ועכשיו זה השתנה באופן דראסטי. הקלידן והבאסיסט בelectric mistress עשו לדעתי עבודה טובה, וגם חלק מסויים של מנגינת הגיטרה (לקראת הסוף). כמו בדיסק הקודם, יש שיר מצויין שנכלל רק בגרסאות מוגבלות של הדיסק, ואם היה נכלל בו היה נחשב אחד הטובים בו. בדיסק הקודם זה היה do it like we used to do, והפעם קוראים לו time won't wait. אגב, זה יותצר אסוציאטיבי מאשר מבוסס על המציאות, אבל כל שיר כאן מזכיר לי שיר אחר מהדיסק הקודם. feels just like it should גורם לי לחשוב על feels so good רק בגלל השם, כנ"ל לגבי love fool וlove blind. הגיטרות בשיר הנושא מזכירות לי לפעמים את אלה בyou give me something, למרות שdynamite טוב בהרבה. לseven days יש אווירה דומה לזו של corner of the earth. כעת world that he wants תופס את תקן השיר הפוליטי במקום black crow, וpicture of my life וhot taquila brown מדברים על אותו נושא. הזכרתי את שני השירים המצויינים שלא נשלחו. לא דיסקים דומים במיוחד (למרות שיש יותר דמיון ביניהם מאשר לשאר הדיסקים) אבל עם הרבה נקודות השקה. יש עוד.

 

[פאנתי חסיד]

מוזר שלא שמתי לב

אבל אתה צודק בכל מילה! תודה על החשיפה לשיר הבונוס, הוא כבר בהורדה...