דין וחשבון

לא לשכוח את הטיפוח העצמי

הואיל והזנחה יכולה להיות שידור של מסר אני לא מספיק מכבדת את עצמי על מנת שאטפח את עצמי... יכול להיות שזה יקומם כמה בנות ויכול להיות שזה ינער אבל בטוח שכולן יסכימו איתי שלצאת עם תסרוקת מסודרת ממספרה זה כייף כך גם טיפוח חיצוני חשוב על מנת לשדר פנימה טוב לי עם עצמי איך עושים את זה ? מאד פשוט !!! מורידים סיגריות שמאיצות את הבלאי נזהרים מהשמש, שותים המון המון מים, אוכלים מאוזן (לא מעט אבל נכון) עושים פעילות ספורטיבית לפחות שלוש פעמים בשבוע , מתאפרים בצורה מחמיאה עם הדגשה נכונה של תווי הפנים, לובשים צבעים שמחמיאים לגוון הפנים שלכן משתמשים בבדים שנכונים לפיגורה וכדומה... יכול להיות שזה נשמע שיטחי אבל זה לא ! לחלק לא קטן מהאוכלוסיה יהיה יותר קל לעבוד מהחוץ אל הפנים מאשר לעבוד מהפנים אל החוץ אז למה לא לנסות ? מאחל לכולםםםםםםםםםםםםםםםםם שנה טובה ואת כל הטוב שבעולם וכמובן גמר חתימה טובה וסליחה במידה ו...
 

ב ו ע ו ת

New member
אני מניחה שאתה מקפיד על כל אלה...

במיוחד על תזונה נכונה, בדים שמחמיאים לך לפיגורה, גרב במקום הנכון ואיפור מחמיא. הא? נעמה
 
../images/Emo124.gif תיאה

ככה בתחילתה של שנה הם מביאים לי חשבון, נכון שתעזרי לי?
 

פיקסון

New member
חיפו צריכה עזרה?

ובכלל מי צריך חשבון חוץ מחשבון של פנימיותנו עצמה
 
בטח צריכה עזרה

אני צריכה עזרה בכול סוג של חשבון, אנגלית, ספרות, תורה..
 
אח... אם רק היה לי כח ...

דין וחשבון כל כך נכון, דין וחשבון שתמיד ניסיתי להקפיד עליו בכל מאודי, והיום, אחרי שהוא הלך, חשבתי שמיום ליום אצבור כוחות, אשתמש בחוזק שידעתי שיש לי (או יותר נכון חשבתי שיש לי...), ארים את הראש ואמשיך את חיי בכל הכח, אבל זה קשה, כל כך קשה. מנסה את כל הספרים, את כל הסדנאות, את כל הבילויים, מגייסת את כל החברים (וכמובן מגלה גם את ה"חברים"), את כל האמונה, אבל מרגישה עדיין כל כך למטה, סמרטוט סחוט, בקושי מקימה את עצמי מהמיטה בבוקר... גוררת את עצמי מכאן לשם כמו רובוט, מרגישה שאין בי כח לכלום, לכלום! מתה להירדם ושיעירו אותי כשהכל מאחורי!
 

שנטו

New member
תקומי בבוקר

תסתכלי במראה ותגידי: מגיע לי הטוב ביותר
 
תאמיני לי אין מראה בבית שלא

הסתכלתי עליה ואמרתי את זה לעצמי, ולא רק מול המראה, אלא כל הזמן: "מגיע לך, את חזקה, את בחורה טובה, מי שלא רוצה אותך - לא שווה אותך, הפסד שלו, את אישה עם לב ענק" בקיצור את כל הקומפלימנטים שבעולם אני מחלקת לעצמי ועדיין, עדיין, קשה, קשה, קשה - אין יום שאני לא בוכה (שעות!), אין יום שאני לא מחפשת אותו ברחוב, אולי במקרה אתקל בו, אחבק אותו, אין יום שאני לא מתפללת שאולי משהו ישתנה לו בראש (למרות שבאיזה שהוא מקום אני לא יודעת עד כמה הוא נכון לי...). אומרים שהזמן מרפא, אבל משום מה אני מרגישה שככל שהימים עוברים יותר קשה לי, והאמיני לי אני מעסיקה את עצמי במיליון דברים והכל כאילו חולף מעלי. היום אני נוסעת עם חברים לצפון לשלושה ימים - ואני מקללת את הרגע שהסכמתי לנסוע איתם, פשוט כי אין לי חשק, אבל, הנה, אני מכריחה את עצמי לקום ולטייל, ואני שואלת את עצמי מתי אני כבר באמת אהנה ממשהו?
 
למעלה