מאד לא נכון..
אם אתה מדבר על נגד גדול מאד (למשל 10K) ש"חונק" לגמרי את הנורה, אתה צודק ואין בעייה של נצילות. מצד שני, זה (כמעט) בדיוק כמו להוריד את מתג החשמל, והרי אנו מעוניינים בשליטה על עוצמת האור, לא בכיבוי הנורה... כל עוד הנורה דולקת בעוצמה כלשהי, ברור שמפל המתח על הנגד אינו יכול להיות מקסימלי - חלק מהמתח נופל על הנורה וגורם לה להאיר בעוצמה חלשה. הנצילות במצב זה יורדת מאד, משתי סיבות: 1. הזרם דרך הריאוסטט זהה לזרם של הנורה. התנגדות הריאוסטט אינה יכולה להיות זניחה ביחס להתנגדות הנורה - לכן אין מנוס מיצירה משמעותית של חום על הריאוסטט - מה שכמעט לא קורה בדימר מבוסס טריאק. 2. טמפ' חוט הלהט נמוכה יותר מאשר במצב עבודה רגיל. לכן הוא פולט יותר קרינת IR תרמי ופחות אור נראה. (נכון, הנורה תאריך ימים הרבה יותר - אבל לא בזה אנו דנים). מאחר שמנורה נועדה עפ"י הגדרה לפלוט אור נראה, כל דבר אחר שהיא פולטת נחשב בזבוז הספק וגורם לירידה בנצילות. ולגבי החישוב שלך, תיקונים: נניח שאותה נורת 75w היא בעלת נצילות של 100%, כלומר היא פולטת 75w של אור נראה כאשר היא מקבלת 230v. לא מציאותי, אבל מצויין לצורך הבנת העיקרון. התנגדותה במצב עבודה היא אם כן 705.3 אוהם. לאחר שחיברת ריאוסטט בטור למנורה וכיוונת אותו ל- 100 אוהם, ההתנגדות הכללית תגדל ותהיה 805.3 אוהם. הזרם הכולל במערכת ירד אם כן ל- 0.29A, וההספק הכולל ירד כמובן אף הוא, ועומד על 65.7W. מתוכו רק 59W הופך לאור, והשאר מתבזבז בריאוסטט. מכאן שאם הנצילות היתה בהתחלה 100%, כעת היא ירדה ל- 90%, והיא תמשיך ותרד ככל שתעלה את התנגדות הריאוסטט (במטרה לעמעם עוד ועוד את האור). מקווה שכעת זה ברור.