דימוי עצמי נמוך
היי. אני בן 26 ומטופל כחמש שנים אצל פסיכולוגית מעולה. המצב השתנה לטובה מאוד ואני יותר יציב ופחות נוטה לדיכאונות. העניין הוא שאני מתעניין בדעה של אנשים אחרים. אני מעוניין בדעות שונות ופחות פוליטיקלי קורקט. אחד הדברים שמשפיעים לרעה על מצב רוחי הוא המראה שלי. לפי דעת חברי הטובים, הורי ומכרי, אני בחור שנראה טוב. נאה, עד נראה טוב מאוד. אך זה לא משנה לי כל כך, כי אינני מרגיש שאני נראה טוב. לאחר ששאלתי, מישהי אמרה שאני נראה ממוצע וזה הוריד אותי לקרשים לארבעה ימים. אני נמשך בעיקר לגברים ואינני פוגש בהרבה גייז ביום יום כיוון שאינני יוצא למקומות בילוי שכאלה. המעט שאני פוגש הם באתר היכרויות. האתר הזה הסב לי המון סבל בעבר כיוון שבערך מתוך 10 שאני פונה אליהם, 2-3 משיבים לי. הבחורים שפונים אלי הם אינם הטעם שלי. הדבר שהכי מפריע לי במראה שלי הוא חוסר הסימטריה. בלסת התחתונה (אחת בולטת יותר), האף מעט שבור ונוטה הצידה. השפתיים אינן סימטריות לגמרי. הנ"ל גורמים לי לחוש פגום וגורמים לי לרצות לבצע מספר ניתוחים פלסטיים. מבט במראה לעתים משמח אותי, לעתים לא. אך צפיה בתמונות לרוב מתסכל אותי מאוד ורק מזוויות מסויימות אני מוצא את עצמי מושך. בנוגע להגדרה של מה מושך ומה לא, אני לרוב נתקל בתשובה שהביטחון העצמי הוא מה שחשוב ושאין לי בעיה במראה. אך אני מסיק מכך שגם נקודות זכות אינני מקבל על כך. אני נתקל לא פעם בתגובות של בחורים או בחורות שמדברים על משיכה, הם מדברים על מראה מסוים שמושך אותם וזה מנציח את המראה כגורם משמעותי למשיכה מינית. האם יש סיכוי באמת לאהוב את איך שאני נראה? הרי יש לי מראה מסויים מאוד כמו לכל אדם. למה אני חייב לאהוב אותו? לא הגיוני יותר שאהבתי למראה החיצוני שלי תהיה נטולה בספק כמו כלפי כל אדם? זוהי שאלה פילוסופית יותר. יש לי תחושה שיש לי יותר 'סיכוי' עם בחורות כי הן שופטות פחות את הגברים ע"פ המראה שלהם. אך משיכתי המשמעותית היא לגברים. תודה
היי. אני בן 26 ומטופל כחמש שנים אצל פסיכולוגית מעולה. המצב השתנה לטובה מאוד ואני יותר יציב ופחות נוטה לדיכאונות. העניין הוא שאני מתעניין בדעה של אנשים אחרים. אני מעוניין בדעות שונות ופחות פוליטיקלי קורקט. אחד הדברים שמשפיעים לרעה על מצב רוחי הוא המראה שלי. לפי דעת חברי הטובים, הורי ומכרי, אני בחור שנראה טוב. נאה, עד נראה טוב מאוד. אך זה לא משנה לי כל כך, כי אינני מרגיש שאני נראה טוב. לאחר ששאלתי, מישהי אמרה שאני נראה ממוצע וזה הוריד אותי לקרשים לארבעה ימים. אני נמשך בעיקר לגברים ואינני פוגש בהרבה גייז ביום יום כיוון שאינני יוצא למקומות בילוי שכאלה. המעט שאני פוגש הם באתר היכרויות. האתר הזה הסב לי המון סבל בעבר כיוון שבערך מתוך 10 שאני פונה אליהם, 2-3 משיבים לי. הבחורים שפונים אלי הם אינם הטעם שלי. הדבר שהכי מפריע לי במראה שלי הוא חוסר הסימטריה. בלסת התחתונה (אחת בולטת יותר), האף מעט שבור ונוטה הצידה. השפתיים אינן סימטריות לגמרי. הנ"ל גורמים לי לחוש פגום וגורמים לי לרצות לבצע מספר ניתוחים פלסטיים. מבט במראה לעתים משמח אותי, לעתים לא. אך צפיה בתמונות לרוב מתסכל אותי מאוד ורק מזוויות מסויימות אני מוצא את עצמי מושך. בנוגע להגדרה של מה מושך ומה לא, אני לרוב נתקל בתשובה שהביטחון העצמי הוא מה שחשוב ושאין לי בעיה במראה. אך אני מסיק מכך שגם נקודות זכות אינני מקבל על כך. אני נתקל לא פעם בתגובות של בחורים או בחורות שמדברים על משיכה, הם מדברים על מראה מסוים שמושך אותם וזה מנציח את המראה כגורם משמעותי למשיכה מינית. האם יש סיכוי באמת לאהוב את איך שאני נראה? הרי יש לי מראה מסויים מאוד כמו לכל אדם. למה אני חייב לאהוב אותו? לא הגיוני יותר שאהבתי למראה החיצוני שלי תהיה נטולה בספק כמו כלפי כל אדם? זוהי שאלה פילוסופית יותר. יש לי תחושה שיש לי יותר 'סיכוי' עם בחורות כי הן שופטות פחות את הגברים ע"פ המראה שלהם. אך משיכתי המשמעותית היא לגברים. תודה