דימוי "בתחתונים"

[בת 30 ומשהו]

דימוי "בתחתונים"

אני לא רוצה להתעסק במי אני ומה אני כי חפרתי בנפשי מספיק. הבעיה כרגע, מעבר לזה שיש לי בעיה נפשית שלא מעניינת אותי יותר שאני עוצרת את החיים שלי. מרגישה שהזדקנתי מקנאה בכל החברות הצעירות שלי ואין לי בטחון בגרוש. קראתי שיש איזה פורום משהו ל"העלאת הדימוי" ולא מצאתי אותו. אין לי כסף לטיפול פסיכולוגי כי אני לא עובדת. ועברתי שנים טיפולים והבטחון כל הזמן יורד. אז היתה תקופה של אלכוהול שזה "טיפה" העלה לי את הבטחון והכניס אותי למחשבות. אני כל הזמן יורדת על עצמי בטוחה שאני הבן אדם הכי חסר בטחון וגרוע ומכוער בעולם. אני רואה איך מתחילים עם החברות שלי ואיך הן נהנות מזה ואני מוותרת על כל קשר כי אני אבודה. אני לא עובדת בגלל שאין לי בטחון והכל. חשבתי שזאת חרדה חברתית. התחלתי קצת לרקוד בסטודיו בשביל להרזות ולהתעסק באומנות אבל אין לי יותר כסף. נשארתי ללא שקל ואני מעשנת ים סיגריות. אני לא יודעת איפה להתחיל כל החיים אני עם אנשי מקצוע ואני מפחדת מכל מה שזז וכועסת על כל העולם. אני חייבת להתחיל לעבוד לא אכפת לי לעבוד אפילו במשק בית ואני אמצא לי עבודה למרות שאני שורפת כספים כמו משוגעת. כן. אני רוצה להיות "מדונה". צעירה, יפה עם גוף יפה ואני יכולה לעבוד על זה ולהגיע לזה אבל אני צריכה כסף. אני יכולה לשמוע שאני יפה, זה לא נכנס. לשמוע אינטילגנטית - מעצבן אותי, כי זה הדבר היחיד שיש. זה ממש הורס לי את החיים וברור שזה חלק ממכלול. שאני לא מתמידה בכלום ולא יציבה. זה הורס לי את החיים. בניתי אותם לא נכון ואני תקועה בבית של ההורים בלי גרוש ובלי קשר. וגם לא מתחילים איתי. אף אחד כמעט לא מתחיל איתי - ואם כן - זה זקנים שלא מוצאים חן בעיניי ואין לי אומץ גם לצאת איתם. אני יודעת שאני לא מכוערת אבל מפחדת שתמיד אשאר הילדה הקטנה והלא מקובלת. ככה אני מרגישה. זקנה ולא מקובלת. איך לעזאזל מעלים את הבטחון? אני יכולה לשתות ים של אלכוהול ועדיין לברוח אם מישהו מתחיל איתי. ואני לא רוצה להיות זולה ולהפגין יופי. אני רוצה שזה יצא מבפנים בצורה אמיתית ואני מרגישה זקנה ועייפה כי 24 שעות אני רק מנתחת את הסאב-טקסטים שלי כלומר המחשבות הפנימיות שבאות ממקום נמוך והפגמים שלי לרעה. אין לי כסף להתחיל כלום (למודים) ואני גם לא רוצה. אני רק רוצה לעבוד על הבטחון ולא "לשחק אותה" כל הזמן "בסדר" או "קולית" כשאני רק מרגישה מתחת לכל היפהפיות בשוק. גם יופי פנימי אין לי אני קריזיונרית ואף אחד כבר לא מעריך את הנתינה שלי. אני מנסה לחפות על זה שאני חושבת שאני אפס בזה שאני נותנת לאנשים ומצחיקה אותם. אבל הכל הצגה. אני הבן אדם הכי עצוב בעולם. כבר לא מאמינה שהישועה תבוא. נורא רוצה להשקיע בריקוד אבל גם שם אני כל הזמן חושבת איזה מטומטמת אני שלא יכולה לעשות כלום ולא קולטת. בקיצור: הדמוי נופל מיום ליום משנה לשנה ואני לא יכולה יותר לעבוד על עצמי. אני מרגישה מתחת לנורמל. וכל השטויות של איי קיו גבוה ואינטיליגנציה לא קשורות לזה. זה (השכל) עוזר להבין שזה הכל בראש אבל אני לא מצליחה לשנות את זה. אודה על תגובה.

 

[מישמיש12]

לא בטוח שאני יכול לעזור.........אבל

להזדהות אני יכול,המילים שלך - של ניתוח המחשבות - מזכירות לי את עצמי . ובכלל יש הרבה דברים דומים - דימוי נמוך ,גיל כרונולוגי ,תקופות של אלכוהול וגראס ,וחברים ומשפחה "שמספרים" דברים שנופלים על אוזנים ערלות . כמובן שיש תקופות טובות יותר וטובות פחות..........ומכולם, הגעתי למסקנה שאם להיות מדוכדך, עדיף כשהפרוטה מצויה בכיס. או כמאמר המשוררת "היאוש נעשה יותר נוח". אני החלטתי לטפל בבעיותי בשלבים, אם אינני מצליח לפתור את כולם בבת אחת ,ומרגיש שמשנה לשנה אני רק שוקע אני אנסה - מהאנרגיות המדוללות שנשארו - להתמקד באחת מהבעיות,ואני התמקדתי בבעיה הכלכלית. בחרתי בנושא הקרוב לליבי והחלתי להתמקצע בו - ואני חייב לומר לך - שאחרי תקופה ,אני על דרך המלך . אומנם עדיין לא הגעתי אל המנוחה והנחלה ,והדרך עוד רבה ,אבל .....הדרך שבחרתי מתגמלת אותי ,ומכאן שהבעיות בנושא זה פחתו. פתאום יש סיפוק מעצמי - בלי שאחרים "יספרו" לי על כך - האנרגיות מתחדשות ,ויש כוח נוסף לטפל בבעיות האחרות,ויש גם אוויר לנשימה. אז נכון ,עדיין לא נפתרו כל הבעיות ,ועדיין ישנם קשיים ,אבל התחושה טובה הרבה יותר ,מגמת הדיכדוך נעצרה,ולעיתים התקווה מפעפעת. בכל מקרה "הרגשתי" את דברייך,ומקווה שיהיה לך בהצלחה.

 

[בת 30 ומשהו]

תודה, זה באמת קצת עזר כי...

החלטתי להתמקד בבעיה הזאת, זה גם קשה וזה יקח קצת זמן אבל אני אעשה זאת. אני מקווה. למרות שאני משנה את דעתי מבחינת כוון כל הזמן, אבל מצאתי עבודה קטנה למחר - שזאת התחלה, ואני מאמינה שאמצע גם בהמשך. סה"כ לא הכל רע. פשוט הסתכלתי על צלחות של אחרים ולא ראיתי שגם הם אוכלים קצת קש... ככה זה עכשיו. באופן כללי זה יום עסל ויום בסל אבל כמו בשיר "הכי קרוב לבד"... אבל זאת עבודה, שצריך לפתור.

 

[גרא.]

בת 30 ומשהו,רוצה לצטט קטע מתאים

מספרו של דרור גרין "טיפול נפשי",לדבריו,"הדימוי העצמי שלנו הוא הכלי המרכזי שבאמצעותו אנו בוחנים את עצמינו.והוא גם מה שמנחה אותנו ביחסינו עם האחרים.דימוי עצמי נמוך, או שלילי,עוצר את התפתחותינו,ומקבע את דמותינו בקרב אחרים.דימוי חיובי,לעומ זאת,עשוי לקדם אותנו ולפתוח לנו דלתות אל העולם....היכולת לבחון מחדש את הדימוי העצמי,לרענן ולשנות אותו,מאפשרת גם גילוי עצמי וגם פיצוח כישורים ויכולות שלא באו עד כה לידי ביטוי.לא קל לעשות זאת, וההתבוננות אל תוך עצמינו עשוייה להפגיש אותנו עם חלקים בתוכנו שאינם נעימים ויפים. הטיפול הנפשי,יוצר סביבה תומכת ובטוחה המאפשרת מפגש כזה,ומחזקת את יצירתו של דימוי עצמי חדש" (סוף ציטוט).כמעט כל מה שכתבת, בעצם הכל,מתארת דימוי עצמי נפשי,פיזי וחברתי, איך כתבת "בתחתונים"..ואך אכן את כזו,פנימית,חיצונית והתנהגותית, מי באמת ירצה בך בכלל? אבל,למרות שאיני מכיר אותך כלל,יש בך ולך לא מעט מאפיינים ותכונות חיוביות,מן הסתם גם יכולות פוטנציאליות,שלא בא עד כה לידי ביטוי. אלא שהקסטה,היום אפשר כבר לומר הדיסק שמסתובב לך במוח הוא שלילי..והוא הוגרים לך לחשוב ולהרגיש ולהתנהג בצורה נאמר הלא סימפאטית בה את מתנהגת לעיתים..מה שעלייך ללמוד,הוא איך להחליף את הדיסק השלילי הזה,בדיסק אחר,שיתמקד כולו בתכונות החיוביות שלך, בדימוי העצמי החיובי שיכול להיות לך אם רק תדעי לנטרל,ולהתעלם מהדיסק הקודם.דווקא העובדה שאת מרגישה שאת היא האחראית למר גורלך,כלומר,שאת מאמינה במוקד שליטה פנימי, ואינך זורקת ומאשימה את הכל, את כולם, פרט מלבדך במה שקורה לך, היא פתח התקווה לשינוי. כי מי שהביא עלייך את הצרות האלה,כלומר את עצמך, הוא גם שיחלץ אותך מהן,כלומר גם את עצמך.אלא שאת מתקשה לעשות את זה לבד,וכנראה זקוקה לאוזן קשבת, תמיכה אמפטיה והכוונה..בטיפול פסיכולוגי, כבר אינך מאמינה,וגם אם כן, אין לך אמצעים לממשן את העלות שלו.אבל את כן יכולה למשל לזכות בטיפול במחירי מציאה בקליניקה הפסיכולוגית של אונ' בר אילן. מעבר לכך,להבנתי, מה שיכול מאד להתאים לך, כדי להחזיר אותך למציאות ולחיים של ממש, היא התמודדות עם הדימוי העצמי שלך במסגרת של סדנת טיפול קבוצתית.סדנה כזו הנמשכת בדרך כלל כשתים עשר מפגשים, ועלותה הכוללת נמוכה הרבה יותר מטיפול אינדוידואלי, יכולה יותר לענות על צרכייך, ולעזור לך ליצור את דיסק הדיומי העצמי החיובי שלך. בגלל היכולת לדון ולקבל בקבוצה, משוב (פידבק), והתיחסות בלתי אמצעית אלייך, לכישורייך,אפילו לדימוי העצמי הגופני שלך..בת 30,שום שינוי לא יבוא מעצמו. את חייבת לעשות משהוא שיחלץ אותך ממעגל הדימוי העצמי השלילי בו את מסתובבת כמו חתול אחרי זנבו.אספי מעט כסף, וחפשי לך קבוצה טיפולית מתאימה. הדבר מפורט על טיפול קבוצתי, תמצאי במאמר בשם זה, בפתיח לפורום.

 

[pepill]

תסביך הילדה המפונקת מקופחת..

תגידי שלא.. D: (לקחת אותי ברוח טובה אני מהדיסק החיובי) גם אני "הרגשתי" את דברייך ואז הרגשתי את התשובות של מישמיש וגרא וזה הכיוון. איזו דרך שלא תבחרי התחלת את ההודעה ב"אני לא רוצה להתעסק במי אני ומה אני". תעשי סטופ לדיסק. שביתה בהתעסקות מי אני ומה אני תבחרי לך משהו אחד שאת רוצה לקדם אצלך ותעשי stop לכל השאר תחשבי על זה ככה (ושוב ברוח טובה) אולי הדימוי בתחתונים כי ככה את מתייחסת אליו? תתני לו תשקיעי בו תצחיקי אותו הוא יפרח D: דרך אגב אם המדונה שהתייחסת אליה היא הזמרת (וגם אם לא) אז שתינו יודעות שהיא לא ממש צעירה ואיזו הקלה שיפה עם גוף יפה לא חייב לכלול בתוכו צעירה האמת גם יפה וגוף לא חייבים להכלל יחד אבל אם את רוצה.. "הרגשתי" מדברייך גם טיפת פרפקטציוניזם זה סתם שורט את הדיסק תנסי להמנע ותצחקי כמה שיותר אהה ותחליפי ניק את באינטרנט המינימום שאת יכולה לעשות זה להשתחרר מהגיל המופלג שלך לא יודעת למה יש לי הרגשה (מהצורת כתיבה שלך) שצחוק עושה לך טוב שזה משחרר אותך.. ... ואז קראתי שוב וראיתי שרשמת שאת מצחיקה אנשים.. תצחיקי את עצמך את צריכה את זה לא הם.

 

[ציור]

איך -

תרשמי לך דברים שאת כן טובה בהם. במשך תקופה לא ביום שחור אחד. ואז בימים קשים תסתכלי על הרשימה ותדעי שיש שם אמת. את כתבת את זה ביום בהיר אחד כשיש חצי כוס של מים תמיד אפשר לראות את החצי הריק אבל אפשר גם לראות את החלק שיש. צריך לעבוד על זה אבל אני חושבת שזו הדרך לחזק בטחון עצמי.