בעילום שמו יתברך
New member
דילמת חיים
אני כותב כאן בכוונה בניק שונה. מהסיבה המובנה שאופי השאלה חושף אותי אישית ומאחר ומכירים אותי הייתי רוצה שתהיה תשובה אובייקטיבית. מאחר ואני לא חושב שמישהו יוכל לייעץ לי, כולל לא הלל ולא מישהו אחר, רציתי לשמוע מה דעתכם, או מה הייתם עושים לו, היו מציעים לכם שידוך. בחורה נאה וחסודה (טוב לא כל כך חסודה) אבל עם רקע כמו שלנו , כלומר שאלה את השאלה או שתים ועברה להיות חילונית. טוב, נו, "יצאה בשאלה", ועכשיו חזרה לדת. ממה שהבנתי היא רוצה שבעלה לעתיד ילבש כיפה ושמור ישמור ויזכור את השבת. לפחות ככה זה נראה. חזרה בתשובה אבל נראית ומתלבשת טוב, לא חזרה למטפחת וחצאיות ארוכות כנראה. כיון שהמצב בשוק קצת על הפנים, וליוצאים בשאלה, זה כבר לא סוד, קצת קשה להסתגל למציאות הזאת של שוק הבשר וחטוף ואכול השתמש וזרוק. וגם אם היית אמיץ למדי ופנית לבחורה שמצאה חן בעיניך, כמה זמן הצלחתם לשרוד... אני - להלן הבחור, שיצא בשאלה ממגזר חרדי כלשהו שם לא מרעיבים אמנם אבל כבר לא רוצה להיות חרדי ולא רוצה לקיים מצוות, ואיבד את אמונתו, בעד חופש לעשות הכל ולא רוצה לחבוש כיפה. מצד שני בחור שרוצה אחת לידו שגם נראית טוב וגם טובה אליו. כי הוא לא רגיל לביצ'ית. למרות שביצ'יות יש גם חרדיות. אבל זה אחרת, לא צריך להסביר לכם. שמעתי שיש כאן בפורום אחד שחי זוגיות עם אחת דתיה למחצה לשליש ולרביע. פעם לא הייתי שומע את ההצעות האלו, והייתי דוחה אותם כלאחר יד. אבל יותר ויותר אנשים מתוסכלים מהמציאות של ציד הבנות. שלרוב לא יוצא מוצלח (אפע"פ שמספרים סיפורי גבורה כגון הלילה זיינתי בת 18 ולילה לאחריו בת 33 כוסית ועוד היד נטויה) לרוב אלו סיפורים ורוב הזמן אתה לבדך. קצת השלמתי עם המציאות של להיות לבד, ואני משתדל למלא את זמני בכל מיני דברים ופעיליות. אבל לפעמים אני מהרהר וחושב לעצמי וזה בעיקר כשאני רואה זוגות צעירים עם ילדים. מכאן - לאן? הרי כל אחד רוצה לחיוות בבית נורמלי עם ילדים. וכמה אפשר לשחק אותה. הדילמה הקשה היא שזה כנראה מצריך שוב לשחק את המשחק (עוד פעם משחקים). ללבוש כיפה בבית (ואולי כבר בדייט הראשון) לשמור שבת ולבקר בבית כנסת שזה לא נורא אבל מיותר (שאין בעיה עם זה סך הכל אפשר לקרוא ספר ועיתונים כל היום ולבריכה אפשר ללכת באמצע השבוע) אצטרך לוותר על מאכלים לא כשרים שאני לא כל כך מרבה לאכול. אבל מבפנים אני לא רוצה להיות דתי. אני לא מאמין. האם להפגש על מנת להתחתן רק בגלל מצבי הבדידי? בדידות הורגת יש אומרים. ולפעמים אני תוהה מה יהיה איתי האם לנצח אהיה בודד ערירי גלמוד וחסר כל כמו בסיפורים? הדילמה הזו מציקה ולא היתה מתעוררת אילו היו מציעים, וכיון שהציעו, כיון דעל על. כבר קשה לצאת מזה. אז תסירו את הממחטות ובמטותא מי שחושב שיש לו תגובה צינית שיחסוך. ובאמת הייתי רוצה לשמוע דעה גם מבעלי הדעות והמנוסים יותר, אולי זו גם הזדמנות לדיון מה כל אחד חושב. תעזרו לי מאד. תודה מראש. מקווה שהבהרתי את עצמי מספיק. אני אני לא כל כך בסערת רגשות (ויכול להיות שכן אבל אני לא מודע) בכל אופן זה קצת מציק לי ומאוד מאוד הייתי שמח אם כולם היו יוצאים מהחורים והייתי שומע כמה שיותר עייצס. ומי שחושב שאני מחב"ת , אז שיחשוב ושישאר בפארנויה שלו.כלומר שיחנק.
אני כותב כאן בכוונה בניק שונה. מהסיבה המובנה שאופי השאלה חושף אותי אישית ומאחר ומכירים אותי הייתי רוצה שתהיה תשובה אובייקטיבית. מאחר ואני לא חושב שמישהו יוכל לייעץ לי, כולל לא הלל ולא מישהו אחר, רציתי לשמוע מה דעתכם, או מה הייתם עושים לו, היו מציעים לכם שידוך. בחורה נאה וחסודה (טוב לא כל כך חסודה) אבל עם רקע כמו שלנו , כלומר שאלה את השאלה או שתים ועברה להיות חילונית. טוב, נו, "יצאה בשאלה", ועכשיו חזרה לדת. ממה שהבנתי היא רוצה שבעלה לעתיד ילבש כיפה ושמור ישמור ויזכור את השבת. לפחות ככה זה נראה. חזרה בתשובה אבל נראית ומתלבשת טוב, לא חזרה למטפחת וחצאיות ארוכות כנראה. כיון שהמצב בשוק קצת על הפנים, וליוצאים בשאלה, זה כבר לא סוד, קצת קשה להסתגל למציאות הזאת של שוק הבשר וחטוף ואכול השתמש וזרוק. וגם אם היית אמיץ למדי ופנית לבחורה שמצאה חן בעיניך, כמה זמן הצלחתם לשרוד... אני - להלן הבחור, שיצא בשאלה ממגזר חרדי כלשהו שם לא מרעיבים אמנם אבל כבר לא רוצה להיות חרדי ולא רוצה לקיים מצוות, ואיבד את אמונתו, בעד חופש לעשות הכל ולא רוצה לחבוש כיפה. מצד שני בחור שרוצה אחת לידו שגם נראית טוב וגם טובה אליו. כי הוא לא רגיל לביצ'ית. למרות שביצ'יות יש גם חרדיות. אבל זה אחרת, לא צריך להסביר לכם. שמעתי שיש כאן בפורום אחד שחי זוגיות עם אחת דתיה למחצה לשליש ולרביע. פעם לא הייתי שומע את ההצעות האלו, והייתי דוחה אותם כלאחר יד. אבל יותר ויותר אנשים מתוסכלים מהמציאות של ציד הבנות. שלרוב לא יוצא מוצלח (אפע"פ שמספרים סיפורי גבורה כגון הלילה זיינתי בת 18 ולילה לאחריו בת 33 כוסית ועוד היד נטויה) לרוב אלו סיפורים ורוב הזמן אתה לבדך. קצת השלמתי עם המציאות של להיות לבד, ואני משתדל למלא את זמני בכל מיני דברים ופעיליות. אבל לפעמים אני מהרהר וחושב לעצמי וזה בעיקר כשאני רואה זוגות צעירים עם ילדים. מכאן - לאן? הרי כל אחד רוצה לחיוות בבית נורמלי עם ילדים. וכמה אפשר לשחק אותה. הדילמה הקשה היא שזה כנראה מצריך שוב לשחק את המשחק (עוד פעם משחקים). ללבוש כיפה בבית (ואולי כבר בדייט הראשון) לשמור שבת ולבקר בבית כנסת שזה לא נורא אבל מיותר (שאין בעיה עם זה סך הכל אפשר לקרוא ספר ועיתונים כל היום ולבריכה אפשר ללכת באמצע השבוע) אצטרך לוותר על מאכלים לא כשרים שאני לא כל כך מרבה לאכול. אבל מבפנים אני לא רוצה להיות דתי. אני לא מאמין. האם להפגש על מנת להתחתן רק בגלל מצבי הבדידי? בדידות הורגת יש אומרים. ולפעמים אני תוהה מה יהיה איתי האם לנצח אהיה בודד ערירי גלמוד וחסר כל כמו בסיפורים? הדילמה הזו מציקה ולא היתה מתעוררת אילו היו מציעים, וכיון שהציעו, כיון דעל על. כבר קשה לצאת מזה. אז תסירו את הממחטות ובמטותא מי שחושב שיש לו תגובה צינית שיחסוך. ובאמת הייתי רוצה לשמוע דעה גם מבעלי הדעות והמנוסים יותר, אולי זו גם הזדמנות לדיון מה כל אחד חושב. תעזרו לי מאד. תודה מראש. מקווה שהבהרתי את עצמי מספיק. אני אני לא כל כך בסערת רגשות (ויכול להיות שכן אבל אני לא מודע) בכל אופן זה קצת מציק לי ומאוד מאוד הייתי שמח אם כולם היו יוצאים מהחורים והייתי שומע כמה שיותר עייצס. ומי שחושב שאני מחב"ת , אז שיחשוב ושישאר בפארנויה שלו.כלומר שיחנק.