דילמות...

[כוכע קסמים]

דילמות...

היי, קצת חדשה כאן. ז"א ביקרתי כמה פעמים בעבר אבל בעיקר ביקורים קצרים.בלי להשאיר דילמות גדולות מידי

אבל היום קצת צריכה עזרה...אז אני אתחיל מהתחלה. כל חיי הייתי בזוגיות עם גבר (כן,גבר אחד)הכרתי אותו קצת לפני סיום התיכון, גדלנו ביחד, השתננו ביחד והתפתחנו ביחד אבל כל אחד לכיוון אחר. אז אחרי יותר מ10 שנים של חברות ונישואים הכל נגמר ברבנות בטקס הזוי... הייתי כמה חוד' לבד ללא צורך באף אחד. פה ושם פגשתי אנשים חדשים (נשים וגברים)אבל מראש הכנתי אותם ואותי שאני פה לא להרבה זמן ולא ברצינות והכל מתנהל לפי איך שאני רוצה כי לאף אחד לא הייתה ממש רשות להתקרב ללב שלי. ואז לפני חודשיים זה קרה. פגשתי אותה.את אותה אחת שלא פחדה מכל שלטי האזהרה שהרמתי.שמקבלת את הילד שבי כמו את המבוגר.עברתי חודשיים מדהימים איתה,של רצון יומיימי להיות ביחד, של סקס מדהים. של חברות, הקשבה,איכפתיות...אבל חודשיים של הסתרה.של אי יכולת לספר לעולם כמה טוב לי!!!והיא, הגאה מביננו. נראה שכל העניין מפריע לה פחות. היא אומרת שהיא אוהבת אותי ככה,איך שאני. גם אם זה אומר לא להיות חלק מכל החיים שלי.כי כל עוד אני בחיים שלה אז הכל טוב... עכשיו היא ביקשה נעבור לגור ביחד וכל מה שרציתי לצרוח לה באותו רגע זה בטח!!!! אבל בדרכי השקטה אמרתי לה שאני צריכה לחשוב על זה...היא מבינה אותי-כי היא כזאת מבינה, מתחשבת. לא ממש יודעת מה לעשות. אני רוצה לגור איתה- הכי בעולם.להתעורר יום יום לאהבה הענקית שלה.אבל אני מפחדת שזה מוקדם מידי (כולה חודשיים, לא?) גם יודעת שאם אני אעשה את הצעד הזה אני אצטרך לתת תשובות לאנשים..ואיך בכלל מספרים כזה דבר...איך מספרים לאמא הדתייה שלך שראתה כבר מספר צעדים שגויים שעשיתי בחיים שעכשיו טוב לי, שזה אמיתי, שאוהבים אותי כל כך עד שלפעמים זה כואב בלב.... ואל תגידו לי שהיא תראה שטוב לי אז היא תקבל את זה.כי זה לא נכון!!!כי למרות הכל הורים לא תמיד אוהבים ומקבלים אותנו ללא תנאים! קצת קשה לי עכשיו, כי אני לא רוצה להכאיב לאמא, לא לאהבה המדהימה שלי ולא לי. מנסה להתמודד עם הכל שיהיה בסדר לכולם...אבל לא ממש יודעת איך.לא יודעת איך מספרים למשפחה, לחברים(למרות ש2 חברות טובות יודעות ולא אמרו יותר מידי...רק קצת היו בהלם..) שבגיל 32 קיבלתי פתאום אהבה מדהימה...אה, כן, והיא אישה

אשמח לעזרה קטנה...

 

[kivsadoingmee]

כובע קסמים יקרה...

קצת מניסיון (כן גם אני הייתי נשואה והיום אני בחוץ גאה עם אהבה מדהימה) תחשבי על עצמך... על מה שטוב לך

נכון שאנחנו לא רוצות לפגוע באנשים החשובים לנו בחיים שלנו... אבל כמה וויתורים וכמה תשלומים על חשבונינו אנחנו צריכות לשלם... אני לפני שנה... החלטתי שדי

הכרתי את זוגתי, התגרשתי מהאקס... אחרי חצי שנה אני והיא עברנו לגור ביחד... יצאתי מהארון באופן מוחלט -גם להוריי(הפרימיטיביים- אך יש לומר שאבא שלי הפתיע אותי ) והיום אני מרגישה הכי שלמה בעולם

לא מבינה איך וויתרתי על עצמי כל השנים האלו... אז נכון ... ההורים הם מכשול לא קטן ... אבל מה יותר חשוב מהנפש שלנו? בכל מקרה ... מקווה שתפסיקי לוותר על עצמך למען אחרים ותלכי בעקבות לבך... (אין הזמן הוא זה שקובע, אלא הרגש)

 

[פאמקי]

חושבת...

שיותר גרוע מלהיות בארון, זה לחיות בארון. מילא שאת מוותרת על אושרך המלא למען אחרים, גם לחיות ככה בשבילם? אין כמו לחיות באמת!!! אך יש המון זוגות שאחת או שתיהן בארון, אך הן מוצאות דרכים לממש את אהבתן, (לגור ביחד, לבנות חיים, לאמץ כלב, לבנות קהילה, שייכות...) עד שיהיה האומץ לעמוד מול העולם. לצערי, לסבלנות יש גבול. ואם את רוצה למתוח אותו, כדאי שתתחילי לחיות ע"פ תחושותייך, על אף ההתחשבות באחרים. תחושה של עמידה במקום, תגרום לסבלנות להיגמר. מקווה שתשכילו לעשות את מה שאנחנו לא הצלחנו

.

 

[מחפשת את האומץ]

אין לי כ"כ עצות אז אסתפק בלתת חיבוק מחזק|חיבו