דילמות עם בן 20

[הגר104]

דילמות עם בן 20

ערב טוב
קצת רקע: בני הגדול בן 20 (אחריו בת 16.5 ובן 11.5). עדיין לא התגייס, לומד י"ד מתוך בחירה ורצון. לומד במכללה מרחק נסיעה של כשעה+ לכל כיוון, נסיעה בתחבורה ציבורית ארוכה ומייגעת (אין אפשרות לינה במכללה). פעמיים עד שלוש בשבוע ממלצר בלילות (גם מתוך בחירה שלו) וחוזר בהסעה של האולם בסביבות 1:15 בלילה.
כשלא עובד בלילה, לעיתים יוצא עם חברים לשבת באיזשהו מקום או באחד מהבתים עד שעות מאוחרות (2:00). גם כשהוא לא יוצא - ער עד מאוחר עם מחשב/טלויזה/אינטרנט וכו'.
מדובר בילד טוב, חברותי, מכבד אותנו ההורים והאחים, האווירה בבית טובה בסה"כ. נעים הליכות, תמיד היה תלמיד מבריק, קליטה מהירה בחומר הלימוד (שהוא קשה). ציוניו בסדר עד טובים.
הבעיה - הוא מתקשה לקום בבוקר ללימודים. (אגב תמיד היה כך גם בתקופות שלא עבד ולא בילה בחוץ). ובגלל שהוא הולך לישון מאוחר כך יותר קשה לו לקום בבוקר. (צריך לקום ב-6:00). אם אני לא מעירה וחופרת לו הוא יכול להמשיך לישון (גם אם שמע אותי מעירה אותו וגם אם לא), וכשהוא בסוף כן מתעורר באיחור, מבחינתו כבר אין טעם לנסוע ללימודים, היו פעמים שאפילו המשיך לישון ובכלל לא קם ללימודים.
הנקודה - מה שמפריע לי ולבעלי הוא 1) בננו ללא משמעת עצמית ואחריות אישית (גם משימות שמקבל לעשות בבית לא תמיד עושה - שכחתי/ תיכף/ לא שמתי לב... וכו')
2) חבל שיפסיד חומר לימודים (אנחנו ההורים משלמים על הלימודים השתתפות עצמית, הרוב - הצבא משלם) כיוון שזה מסלול השירות שלו בצבא לכשיתגייס בעוד כחצי שנה והעניין הוא שמכיתה י' הוא במסלול הזה שהוא בחר בו ואוהב אותו.

ביקשנו/ דיברנו/ הערנו /איימנו שום דבר לא עוזר.

לפעמים בא לי פשוט לנתק לו את האינטרנט/טלויזיה וכו' אבל - מה?? בגיל 20?? הוא כבר גבר צעיר אבל - מרגישה שהוא מתנהג כמו ילד קטן

עמוס - הדילמות קשות אנא תייעץ לנו כיצד לנהוג.

אגב - בבדיקה במעבדת שינה מלפני כשנה וחצי לא נמצאה בעייה.

תודה וערב טוב

 

[gal-or]

הצבא כבר ילמד אותו.

פעם אחת עונש בצבא ותאמיני לי הוא ילמד.

 

[אור2221]

הוא לא מתנהג כמו ילד קטן

בלי משמעת ואחריות עצמית? לא כ"כ ברור לי.

הוא עובד שלוש פעמים בשבוע, ולומד במקום מרוחק.
זה שהוא מבריז מלימודים לפעמים? זה כבר לא תיכון, גם באוניברסיטה מבריזים מלימודים לא מעט
אלא אם זה פעמיים בשבוע, לא הייתי מתרגשת מזה ובכלל מעבירה אליו את האחריות בנושא.

 

[אחותו של שקספיר]

הגיל הזה של באמצע

לא ממש בוגרים
ממש כבר לא ילדים
מצד אחד מפגינים המון אחריות בחלק מהחיים
מצד שני יש מצבים שאפשר למרוט את השערות מהראש .

אני חושבת שחלק מהבעיה שלכם בהתייחסות אליו
שהוא עדיין תלמיד מבחינתכם, ובעצם מה ההבדל אם הוא תלמיד יב בן 18 או תלמיד יג בן 19 או 20?
הוא חי בבית (עם אחים צעירים יותר, זה משפיע גם) הוא מבחינתכם "ילד".
הוא מצד שני אולי רואה את עצמו כבוגר, וחלק מאורח החיים שתיארת בהחלט מתאר בגרות ומאמץ (עבודה,לימודים רחוקים).

אין לי ספק- שלנתק אותו מ... אינו מכבד אותו (או אתכם)
יש לי ספק לגבי ענישה גם בגיל 10 אבל בטח שלא בגיל 20
רק לדבר ולדבר ולדבר
כי כמו שיחות שלום והסכמים-כל פעם צריך מחדש לעורר אותם.

לא פשוט בכלל.

 

[הייתיאביבקיץ]

מה יקרה אם יבריז?

מה יקרה אם לא תעירי אותו והוא יאחר או יבריז?

מצד אחד נשמע איש צעיר מוצלח - לומד, עובד, חיי חברה.

מצד שני - אני מוצאת שיש משהו מעוות ב"ילד" בן 20 שאמא רבה איתו על התעוררות בבוקר.

אני בעד להפסיק לריב איתו בבוקר (לקנות לו שעון מעורר חזק במיוחד), ולהציע לו להפסיק לעבוד, אם זה מה שמפריע לו לקום בבוקר. אולי אחרי כמה ימים וכשלונות בלימודים - הוא יתיישר.

אני לא בעד להעניש. זה קצת טיפשי. הוא כבר איש גדול. אתה לא קם ללימודים - אתה נכשל במבחן.

 

[mykal]

מסכימה עם אחותו של שקספיר,

ורק מבקשת להדגיש ענין מסוים.

השיחות אמוורות להתנהל לא ממקום כועס ולא מעריך,
הוא כן אחראי, הוא בחר מסלול שהוא אוהב ובגדול גם מצליח בו.
הוא גם טורל למלצר מבחירה שלו.
'נפילות' יש גם למבוגרים,במיוחד ב'קימות' בוקר.

צריך לשקף לו את המחיר של עוד כמה דקות--ולהפסיד יום שלם.
תעודדו אותו לצאת גם אם באיחור, ולא להפסיד כל היום.
תתנו לו הרגשה שאתם סומכים עליו, ולא נשאר עוד הרבה לסיום.

בהצלחה.

 

[אשרז4]

אני היתי כזו שלא קמה

שאמא שלי מעירה אותי בקושי ואז אני הולכת לשירותים ו.. נרדמת על האסלה (שעונה על הקיר)

בצבא אחרי טירונות וקורס התחלתי לשרת קרוב לבית והיתי צרכה לקום ב 6 בבוקר כדי להספיק.
מבחינתי זה היה אמצע הלילה.
אבל.. אחרי כחודש אמרתי לאמא שלי שאני יכולה לקום לבד ושאם לא אקום אענש ושתפסיק לקום מוקדם בשבילי.
ואכן הצלחתי

אם בדקתם ואכן אין בעיה אז כשיהיה חייב יקום
אם זה יקום עיף ואם ילמד ללכת לישן מוקדם יותר לפעמים

 

[ענת פז קוטלר]

אמרנו בן 20

כלומר, רשמית כבר ברשות עצמו. עם כל הרצון הטוב, לא תוכלו לשלוט בכלום, פרט למה שקורה בתוך הבית. אם מלבד בעיות הקימה והשלכותיהן על הלימודים והמשך מסלול חייו, כל יתר התנהלותו בתוך הבית לא מפריעה לכם, אז כמעט כלום אין לכם מה לעשות. רק דבר אחד - להעיר אותו פעם אחת בלבד ולהניח לו, מעבר לזה נושא הקימה, ההגעה ללימודים ועוד. הייתי מוסיפה רק שאלה. מי מממן את לימודיו?

אם הוא עצמו מממן - בעייתו שהוא מבזבז את כספו, לכם אין לזה כל קשר
אם הצבא מממן - אם הישגיו ירדו מתחת למינימום שהם הגדירו, או שיוכלו לפקח ולקרוא להתנהגותו זלזול, זה ודאי יושפע וישפיע על החלטותיהם לגביו, ויהיה עליו להתמודד עם זה
אם אתם מממנים - אתם יכולים לאפשר לו לבחור בין שלוש אופציות: 1) שמעתה והלאה יהיה הוא לבדו אחראי על המימון, כי בדרך התנהלותו אתם לא מוכנים לבזבז את כספכם 2) אתם מפסיקים לממן והוא עוזב את הלימודים ומתגייס מיידית 3) אתם ממשיכים לממן, אבל כהלוואה מותנית, אם בסוף הוא עוזב את הלימודים מבלי לסיים או מסיים בממוצע נמוך מערך שעליו תסכימו, יהיה עליו להחזיר לכם את עלות שכר הלימוד מרגע השיחה ועד הפסקת או סיום הלימודים, אם מסיים את הלימודים והממוצע אינו נמוך מהערך שקבעתם, ההגדרה של מה שמימנתם כהלוואה מתבטל והוא לא צריך להחזיר לכם את הכסף. כלומר, ההחזר יתחיל מהרגע שכבר לא ילמד אם הפסיק באמצע, או מהרגע שיעבור לקבע אם סיים את לימודיו בציון נמוך

מעבר לזה אין לכם מה לעשות

 

[לאונידס]

מה יקרה אם תשחררו?

יקום כשיקום ולא יקום כשלא יקום, אחריות שלו.
שום תזכורות, שום עניינים.

שיחה עניין מצויין אבל בכמה הכללית.
אם נראה שבחר להכשל בלימודים זו בחירה שלו, מה יהיו התוצאות?
למשל בטווח המיידי לא יקבל את התפקיד שרוצה בצבא
בטווח הבינוני לא יהיה בעל מקצוע
והאם רוצה לדסקס את האפשרויות שלו בהתאם, ואם לא רוצה אז גם בסדר.

האם אין אופציה שהילד יבין שעכשיו (אחרי כמובן כמה ימי חיסור בבית הספר) הוא אחראי על עצמו ויתחיל לנהוג בהתאם?

 

[r i n i]

היינו שם: בגיל, בלימודים ובחוסר אחריות

הבכור דחה את הגיוס.
התחיל אחרי י"ב בישיבת הסדר, אחרי שנה התקבל לטכניון לעתודה והתחיל ללמוד. גר בבית (בקריות) ולמד בטכניון (בחיפה).
נסע בתחבורה ציבורית כל יום הלוך ושוב. לוקח קצת זמן אבל סביר.
בבוקר זו היתה מלחמת עולם להעיר אותו.
היו פעמים שהייתי לוקחת אותו לטכניון כי איחור היה מבטל לו את הקורס או שאר היסטריות על הבוקר (או קיטורים בערב).
הוא מצא לעצמו עיסוקים נוסף ללימודים.
כמה שביקשנו שיתרכז בלימודים, שיעזוב את השטויות, שיהיה רציני - כלום לא עזר לנו (ולו)
בסוף, נשר אחרי שלושה סמסטרים קשים ומייגעים והתגייס.
הפחד שלנו היה: מה יהיה כשיצטרך לקום מוקדם בבוקר.
ידענו שהוא יגיע לעונשים על ההרדמויות האלה.
ידענו שזה יכאב, לו - ולנו.
ואז הוא התגייס (ביומולדת 21).
הבחור הפך לפנתר!
מעולם לא איחר בדקה. הלך מחיל אל חיל, יצא לכל הקורסים שבעולם ותמיד היה חייל למופת.
היום, חצי שנה לפני שחרור (איך הזמן עף כשנהנים...) הוא סמל מחלקה של טירונים. מתוזז מכאן ועד להודעה חדשה. בקושי ישן.
מתפקד בשוטף כממלא מקום של המ"ם (מעניין אם קוראים לזה: מממ"ם) אמנם קרה פעמים שלא הצליח להתעורר בזמן (אחרי שהיו רק שעתיים לישון בלילה) אבל הכל תיקתק כמו שצריך.
בשבוע שעבר זכה להיות אפילו "סמל מצטיין".
התקשרו אליו מהטכניון לברר מתי חוזר אליהם (הוא רשום אצלם ב"חופשה") וזה יקרה כנראה בשנה הבאה - ככה הוא רוצה!

אל תדאגו - הצבא "יאפס" אותו, הוא יקבל על עצמו אחריות שלא הכיר ולא ידע.
מה לעשות, הם מתבגרים היום מאוחר.
בקיצור: תהיו חזקים!!!

 

[אימם]

מעבדת שינה?! הילד פשוט עייף!

העלם מאוד אקטיבי! מה הפלא שהוא כל כך עייף?
הנסיעות הארוכות, המילצור באולם זו אחת העבודות הקשות!
והוא רוצה גם קצת להפגש עם החברים. קשה לו לוותר על אחד מהנ"ל
הוא חושב לנצל כל רגע 24/7 אבל צריך לעזור לו לארגן לעצמו את החיים שלא יתמוטט
אולי תשכנעי אותו להפסיק למלצר באולם?! לעשות הפסקה? לאזן?
או שבאמת לכשיתגייס תגיע ההקלה?!

 

[A לוןA]

נורא פשוט

שחררי.
אפילו לא להעיר אותו בבוקר.
המקסימום- לקנות לו שעון מעורר.
הוא כבר בן 20, וזו אחריותו.
הוא צריך להתחיל לבחור- ולקבל אחריות על בחירותיו.