דילמה
יש לי בת (בת 22). היא מאוד לא נהנית (בלשון המעטה) מהתחביב הזה. גם כשאני מסיימת וממסגרת פאזל, היא עושה לי מין פרצוף מדכא. בהתחלה נפגעתי, אך לאט לאט למדתי להתעלם. ולמרות זאת קשה לי עם הפרצופים שלה. לעומתה, בני (בן 23) יותר מפרגן. לפני מספר חודשים הרכבתי זוג פאזלים (נמצאים באלבום שלי) והיא רצתה שאתלה אותם בחדרה. שמחתי מאוד. היום היא אמרה לי: "אני לא רוצה לבאס אותך, אמא, אבל אני מתכננת לעצב את החדר שלי מחדש, ואני מתכוונת להוריד את הפאזלים. הם לא יתאימו לעיצוב החדש". ממש נפגעתי. לא אמרתי כלום, אבל נפגעתי. מה לעשות איתה?
יש לי בת (בת 22). היא מאוד לא נהנית (בלשון המעטה) מהתחביב הזה. גם כשאני מסיימת וממסגרת פאזל, היא עושה לי מין פרצוף מדכא. בהתחלה נפגעתי, אך לאט לאט למדתי להתעלם. ולמרות זאת קשה לי עם הפרצופים שלה. לעומתה, בני (בן 23) יותר מפרגן. לפני מספר חודשים הרכבתי זוג פאזלים (נמצאים באלבום שלי) והיא רצתה שאתלה אותם בחדרה. שמחתי מאוד. היום היא אמרה לי: "אני לא רוצה לבאס אותך, אמא, אבל אני מתכננת לעצב את החדר שלי מחדש, ואני מתכוונת להוריד את הפאזלים. הם לא יתאימו לעיצוב החדש". ממש נפגעתי. לא אמרתי כלום, אבל נפגעתי. מה לעשות איתה?
