דילמה ....

דילמה ....

התגרשתי.... הוא כבר לא פה .... האם הוא ממשיך להוות האב של בני ? (אינו אביו הביולוגי !!!) מבחינתו לכל החיים...אמממ... הוא לא ממש זוכר מתי הילד הולך לישון ולא ממש מתייחס אליו כשהוא מגיע למחסן מתחת לבית... גם כשהגיע לקחת את חפציו מהבית מבחינתו? הוא האבא היחיד שבני מכיר... בני כרגע מאוד כועס עליו ולא מוכן לשוחח אתו ב או באחר לא לוחצת ולא משפיעה.. .הילד היה בסרט הזה פעמיים נוספות טרום הגירושין בני הינו ילד עם צרכים מיוחדים.ומיוחד מאוד (אני אובייקטיבית) לא פתחתי את הנושא עם בני אלא אם הוא שואל.ובהחלט הודעתי לו ש"אבא"יותר לא יגור פה... "אמא? אבא אוהב אותי"? מאוד מאוד...אמא ו"אבא" כבר לא אוהבים יותר, המסר הוא שאני עשויה להעלם אולי גם? האהבה שלי אליו מבחינתו ברת חלוף אף היא ?אני אמנם תמיד אבל ?אמאלה... מה עובר לו בראש אלוהים הילד שלי לא מערבב מחלקות ביה'ס זו מחלקה .משפחה זו מחלקה. ..לא משתף בתחושות שלו גם כשאני שואלת.... מה עושים ? וואלה.אין לי מושג. הXואני בקשר טלפוני יומיומי בשלב זה...ספיחי צויירס מהעבר.יגמר מתישהו מקווה.אוףףףףףףףףףףףף מה עושה? וואלה לא יודעת עצת חכמים מלומדה תקום ? פליזזזזזזזזזז תודה שאתם פה... (כבר. עצם השיתוף חשה הקלה)
 
לא כ"כ הצלחתי להבין ..

כתבת שהוא אינו אביו הביולוגי ? עצם העיניין הזה כשלעצמה לא חשובה מבחינת הילד אם הוא האב היחיד שהוא מכיר . השאלה שלך אם את פוחדת שגם את בר חלוף מבחינתו ? בן כמה הילד ? פחד נטישה זה דבר טבעי .
 
../images/Emo13.gifהשאלות שתמיד תשאלנה,,,,,,,

היי שמי אילנה,אם חד הורית(רווקה) ואם לשני בנים כשהקטן תינוק,,הגדול גם עם קשיים ובן 8+ ומאד יחידני,,,,למרות שאני לא חיה עם בן זוג,,ובני הגדול ממש לא יודע מה זה אבא(אביו לא מכיר בו) ומאז שנולד חוץ מידיד פה ושם (ממש מעט) לא נכנסים אליי גברים הביתה מתוך שיקול שזה ממש לא נכון לעשות ולעשות את ההפרדה בין להיות אם ובין זה שאימא מידי פעם יוצאת,,(בקושי),,,,, אני חושבת שהדילמה שלך טבעית,,והילד יעבור תקופה לא קלה,,,,ואת תדעי לבד מתוך תחושות אימהיות ובקשר שלך עם הילד מתי לשוחח איתו ולהעלות את הנושא,,,,באופן טבעי הוא ישאל "אבא לא אוהב אותי".....זה יחלוף ,,,הזמן עושה את שלו,,ובכנות,,זו אחת הסיבות שאני חוששת ממעורבות עם גבר ושיימצא בביתי,,בני הגדול צמא לזה לבטח,,ואני חוששת,,ייתכן מאד שאם הייתי פוגשת גבר כלבבי,,,או בכלל הייתי מנסה,,,,אבל אין ביטחון לכלום,,וכל החיים אנחנו למדים ונפגעים,,,,,,ילדים יש להם דמיון עשיר,,ומחשבותיהם הולכות עימם רחוק,,,,,גם בני לא משתף בתחושותיו,,ואני מניחה לו,,משתדלת נורא באמת,,ופתאום זה יוצא,,האמבטיה,, בערב בגינה,,או סתם בסיטואציה,, אני תמיד אומרת לו " כשתרצה לשוחח איתי,,ולא חשוב במה,,אני אקשיב לך,,אני אהיה כאן,,גם אם אני יודעת שהוא חושש מתגובתי,,כך אני למדה יום יום את האימהות איתו,,איתם, סבלנות יקירה,,,,, בהצלחה אילנה ושנה טובה
 
למעלה