דילמה
אני מסיימת בקרוב תואר שני בעבודה סוציאלית. אינני עובדת סוציאלית (למדתי מדעי ההתנהגות תואר ראשון). במהלך התואר, עם ההתנסויות הרבות שהתאפשרו לי, למדתי יותר ויותר שאינני רוצה לעסוק בתחום. אינני רוצה להיות מטפלת ולא לעסוק בעבודה סוציאלית עם אוכלוסיות קשות. אני מרגישה אבודה ממש. אינני יודעת מה אני רוצה לעשות ומרגישה ממש חסרת ערך ותועלת כי אין לי ניסיון כמעט בכלום. אני כבר בת יותר מ30 ומרגישה שעליי "לפעול" מהר כדי "למצוא את עצמי" מבחינת קריירה. חברים המליצו לי לגשת לפסיכולוג תעסוקתי אך אני תוהה. האם עליי ללכת כאשר אין לי כיוונים מסוימים שאני מתלבטת לגביהם, אלא מעין חלל ריק בכל מה שנוגע בכך? האם עליי לגשת אפילו שהתחושות האלו נובעות גם מדברים עמוקים יותר כמו תחושות ערך עצמי, וחשש מיציאה לעולם המבוגרים?
אני מסיימת בקרוב תואר שני בעבודה סוציאלית. אינני עובדת סוציאלית (למדתי מדעי ההתנהגות תואר ראשון). במהלך התואר, עם ההתנסויות הרבות שהתאפשרו לי, למדתי יותר ויותר שאינני רוצה לעסוק בתחום. אינני רוצה להיות מטפלת ולא לעסוק בעבודה סוציאלית עם אוכלוסיות קשות. אני מרגישה אבודה ממש. אינני יודעת מה אני רוצה לעשות ומרגישה ממש חסרת ערך ותועלת כי אין לי ניסיון כמעט בכלום. אני כבר בת יותר מ30 ומרגישה שעליי "לפעול" מהר כדי "למצוא את עצמי" מבחינת קריירה. חברים המליצו לי לגשת לפסיכולוג תעסוקתי אך אני תוהה. האם עליי ללכת כאשר אין לי כיוונים מסוימים שאני מתלבטת לגביהם, אלא מעין חלל ריק בכל מה שנוגע בכך? האם עליי לגשת אפילו שהתחושות האלו נובעות גם מדברים עמוקים יותר כמו תחושות ערך עצמי, וחשש מיציאה לעולם המבוגרים?