דילמה
אנחנו מגדלים את ברי כבר ארבע שנים. הוא חתול יפהיפה - לבן, שיער ארוך, אבל הוא מאמלל אותנו. הבעיה העיקרית נובעת מהעובדה שהוא פשוט משתין על הריהוט שלנו ללא הרף. ניסינו הכל - אנחנו מחליפים את החול לעיתים תכופות, יש המוני ארגזים, מרססים Feliway כאילו זה קטורת במקדש הינדי, שמים רסקיו במים - מה שלא תרצו. הלילה זה עבר כל גבול: באמצע הלילה הוא פשוט נכנס לחדר השינה, התיישב על אשתי, והשתין עליה ועל השמיכה. לפני יומיים הוא השמיד שמיכה אחרת. אנחנו שבורים. מצד אחד אני אוהב אותו (לא בטוח שאשתי יכולה להגיד אות דבר עכשיו), אבל הוא הורס לנו את החיים, ואי אפשר להמשיך ככה. היינו מוסרים אותו, אבל אין מי שיקח: לא נעים לעשות את זה לחברים, ואני מפחד שגם אם נמצא זר שיקח אותו, הוא ישתין להם בבית מהר מאוד וימצא את עצמו ברחוב. בלילה, תוך החלפת מצעים בשלוש בבוקר, עלה לי רעיון. אולי אקח אותו לעבודה? אני עובד בקמפוס גדול ויפה, עם המון מדשאות, ורחוק מכבישים (תחשבו אוניברסיטת תל אביב). אקח אותו לעבודה, אשחרר אותו בחוץ, אדאג לו לאוכל ואולי אפילו אארגן לו איזה פינה נוחה לישון בה. אני עדיין אהיה איתו חצי יום (סוג של). מצד אחד, זה נשמע פתרון טוב למצב שנהיה באמת בלתי אפשרי (אשתי כבר ממש מבועסת ומיואשת), מצד שני אני אכול רגשות אשמה על נטישה וכו'. הייתי שמח לשמוע את דעתכם תודה מראש, שקד
אנחנו מגדלים את ברי כבר ארבע שנים. הוא חתול יפהיפה - לבן, שיער ארוך, אבל הוא מאמלל אותנו. הבעיה העיקרית נובעת מהעובדה שהוא פשוט משתין על הריהוט שלנו ללא הרף. ניסינו הכל - אנחנו מחליפים את החול לעיתים תכופות, יש המוני ארגזים, מרססים Feliway כאילו זה קטורת במקדש הינדי, שמים רסקיו במים - מה שלא תרצו. הלילה זה עבר כל גבול: באמצע הלילה הוא פשוט נכנס לחדר השינה, התיישב על אשתי, והשתין עליה ועל השמיכה. לפני יומיים הוא השמיד שמיכה אחרת. אנחנו שבורים. מצד אחד אני אוהב אותו (לא בטוח שאשתי יכולה להגיד אות דבר עכשיו), אבל הוא הורס לנו את החיים, ואי אפשר להמשיך ככה. היינו מוסרים אותו, אבל אין מי שיקח: לא נעים לעשות את זה לחברים, ואני מפחד שגם אם נמצא זר שיקח אותו, הוא ישתין להם בבית מהר מאוד וימצא את עצמו ברחוב. בלילה, תוך החלפת מצעים בשלוש בבוקר, עלה לי רעיון. אולי אקח אותו לעבודה? אני עובד בקמפוס גדול ויפה, עם המון מדשאות, ורחוק מכבישים (תחשבו אוניברסיטת תל אביב). אקח אותו לעבודה, אשחרר אותו בחוץ, אדאג לו לאוכל ואולי אפילו אארגן לו איזה פינה נוחה לישון בה. אני עדיין אהיה איתו חצי יום (סוג של). מצד אחד, זה נשמע פתרון טוב למצב שנהיה באמת בלתי אפשרי (אשתי כבר ממש מבועסת ומיואשת), מצד שני אני אכול רגשות אשמה על נטישה וכו'. הייתי שמח לשמוע את דעתכם תודה מראש, שקד
