דילמה

דילמה

שלום לכולם, חג שמח, אשמח להתייעץ בנושא חשוב ומהותי לי. מתאמן שהגיע אליי לאימון לפני מס' שבועות, הגיע בכדי לעבוד על המקום של הדימוי העצמי שברשותו שהינו נמוך, והן על המקום שבו יחוש ראוי לבקש ולקבל. התהליך התחיל עם המון אנרגייה ורצון גדול מצידו ולפתע החל לפעול בדפוס שלטענתו מכיר בהתנהלותו ואף ששאלתי אותו באחד מהמפגשים האם ישנו מקום שעשוי להיות לו קשה ושעליי לדעת? השיב כי חש כי לעיתים קרובות כי מתחיל דבר מה, יודע בדיוק מה נדרש כדי להוציאו אל הפועל אך לא מצליח "להגיע לזה" וכך דברים מתנהלים ולא יוצאים אל הפועל, חש כי ההתנהלות הזו משפיעה על כל הפלחים בחייו, וכי כתוצאה מכך נפגעים סובביו ואף הוא. התחלנו במשימות ובהנחה כי מידת ההצלחה של התהליך מושפעת מהמשימות שלוקח על עצמו ב-6ימים שאנו לא יחד, מאימון לאימון אך הדפוס החל לחלחל, שיקפתי לו וטען כי מודע לכך כי באימון עושים את ולא מדברים על(מדברים על מה נעשה בימים שלא ניהיה יחד*)אך הדפוס שתיאר החל מחלחל להתנהלותו באימון. העלתי ושיקפתי זאת בפניו והצבעתי על המקום אצלו שכה רוצה לשנות, לנהל הוא את הדפוס שחוזר על עצמו ואת חייו, כי מבין כי הינו מעכב אותו מלהגיע למקומות שכה משתוקק אליהם. בדקתי עימו מה מעכב? מה ייקרה כאשר ייעשה?יעז? מה הרווחים ו"ההפסדים". הקפדתי להכניס עשייה רבה לחייו, לרדת לפרטים , לעשות את הדברים שאינו מורגל אליהם, להבין מה חשוב לו. אך עדיין מתעקש להגיע למפגשים ומעלה כי התהליך מהותי בחייו ומאידך כי מבין כי אם לא יהיה בעשייה מידת ההצלחה תושפע, במפגש האחרון שהגיע עם משימה אחת אשר ביצע בלבד! העלתי נק' זו שוב וביקשתי ממנו כי האחריות אשר ייקח על עצמו למפגש הבא הינה, כי במידה ומגיע ללא המשימות, לא יגיע ויהיה אחראי כלפיו וכלפיי התהליך, מאוד שמח ואמר שחייב היה לשמוע זאת כי מבין את התמונה כי אחרת התהליך חסר תועלת ועשוי להיות מתסכל עבורו ציינתי. ועכשיו זה הזמן, בן 36 נשוי+2, ואם לא עכשיו אז מתי ומה המשמעות של האימון עבורו, מדוע בחר כעת? יזם את הפנייה אליי? בדקתי עימו האם אולי המשימות אינן מתאימון עבורו, הצעתי שאולי נחליפן משום שאולי אינו מתחבר לתוכן, דבר לא עזר. הנני מתוסכלת מאוד, ראשית מהמקום שמנסה לרתום ואינו מצליח במיוחד בכל דרך ושנית מהמקום הכה משתוקק שלו, לפחות כך אומר, אך לא מוציא אל הפועל את הכלים שמעניק התהליך. מה דעתכם?כיצד הייתם פועלים?
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
אי ביצוע משימות

לירון היקרה, האימון הוא תהליך קוגניטיבי, והוא מועיל כאשר המתאמן מסוגל לגייס את עצמו לטובת האימון. לעיתים הגורמים המונעים את הצלחת האימון אינם הכרתיים, ומעל נמצאות חרדות גדולות או קשיים אחרים. כמה דברים שאפשר לשים אליהם לב בסיפור הזה:
בפעם האחרונה הוא היגיע עם משימה אחת שסיים. כל הכבוד לו. יש משהו שהוא הצליח לקדם. האם חגגתם את זה? האם התבוננתם במה אפשר לו לעשות את המשימה האחת הזו (אולי קטנה, זה לא חשוב). מה ניתן ללמוד על האופן שבו יצליח משימות נוספות בעתיד?
נדמה לי שצריך לרדת לחקר הדפוס שלו קצת יותר. מה זה "לא מצליח להגיע לזה". מה זה אומר עבורו? כאשר הוא אומר זאת, אילו מחשבות עוברות בראשו, אילו תחושות הוא מרגיש, אילו רגשות יש לו? יש משהו חשוב שעוצר אותו בתוך הדפוס הזה ונראה לי שצריך לפרק אותו יותר כדי שתוכלו ממש להתקדם. בהצלחה, נשמח לשמוע עדכון בהמשך.
 
משימות

הי ענבל, בהחלט, חגגנו את הניצחון של ביצוע המשימה והונח דגש על כך כי עשה ודיי במהירות אושש לעצמו ושיתף אותי כי התוצאה המיוחלת לא איחרה מלהגיעה. ששאלתי אותו מה אפשר לו לבצע את המשימה, ציין כי ראה לנגד עיניו סוג של חזון וטובת משפחתו ומייד חיברתי זאת לעשייה שהאימון מביא עימו וכי בראם ייגייס את אותה האנרגייה למשימות ייקצור את הפירות שכה מייחל להן. ביצענו תרגיל של הסיטואצייה ה"האיומה" שיכול לתאר לעצמו באם יעשה ויפעל כאמור ההפסד למול הרווחים וכמובן שהתמונה התבהרה וניתן היה להבין כי כל אשר נותר הינו להעז,אך תמיד מתרץ ואומר בקול רם כי יודע שלמרות כל הסיבות שמציין(שהינן חשובות אגב) יכול היה להמצא בעשייה.. אשמח לעדכן בהמשך, תודה על הארות והערות המקדמות, לירון.
 

Yin

New member
שני דברים

אני רוצה להוסיף על אלו של ענבל. הראשון נקרא 'לפרום את פקעת המשי'. זהו משל על קצב - אם פורמים מהר מידי וחזק מידי המשי נקרע ולוקח המון זמן לתקן. ואם פורמים חלש ולאט מידי לא תהיה תפוקה. יש את הקצב הנכון לפרום את הפקעת - הוא נראה איטיף אך במונחי תוצאות - הוא המהיר ביותר. הדבר השני הוא שיש שיקוף ומשוב מצד המתאמן על ניהול התהליך שלך. אם משהו לא עובד בתהליך עליך האחריות לשנות את התהליך או אופן ניהולו. רק טוב, עדי
 
מה לגביי ההמשך...

הי עדי, תודה על תגובתך. התחברתי למשל,תודה. כל אחד וקצבו אך חשוב תמיד לזכור כי האימון הינו תהליך ממוקד -הרי האימון דוגל בלחיות מתוך "היש", מכאן ואילך ואינו נובר בעבר ולכן קצר יותר ולכן נבדל משיטות אחרות בקצבו. חשוב כי המתאמן כחלק מהאחריות שהינו לוקח ובחירתו בתהליך האימוני יתאים עצמו לקצב כדי שאנו נעניק לו תהליך אימוני לכל המשתמע בנוגע לאשר כתבת כי אם משהו לא עובד בתהליך, עלינו כמאמנים מוטלת האחריות, זוהי אחריות שאיננו כמאמנים יכולים להתחייב באם המתאמן אינו בשל/רוצה מספיק וזהו המקום שהנני בודקת עימו ולכן לא עוצרת את התהליך עד שאבין ואקבל את ה"תשובה" ממנו וממני להמשך התהליך. לכן, פניתי לפורום להתייעץ ולנסות ולחשוב יחדיו, כל אחד מניסיונו אשר צבר בתהליכים שמעביר, מה ניתן לעשות, איך ניתן וכן, ציינתי בפנייתי כי ניסיתי מס' פעמיים לבדוק עימו האם המשימות אינן עובדות עבורו/מתחבר לדרך והוויה אחרת כאמור "לשנו את התהליך" כמאמנת שלו, מניסיוני הנני יודעת כי ברגע שאדם כה רוצה לשנות/להצליח יותר בתחום שבחר לאימון, עם הרצון שהננו מגייס והנני מצליחה לרטום אותו אנו מוציאים את הדרך הנכונה לו והנני "תופרת"עבורו את החליפה למידותיו. אני מתחבטת כי קצת קשה לי "לשים את האצבע" במקרה הנ"ל , כיון שמצד אחד אינו פעיל דיי בתהליך, אומר שרוצה, אך בפועל רצונו אינו כה מורגש ומצד שני מגיע לתהליך מדיי שבוע ומציין כי אינו רוצה להפסיקו. מורה יקרה שפגשתי בה בתחילת דרכי בלימודיי האימון, אמרה כי במקום בו הננו חשים כי אנו "מתעייפים"בתהליך כמאמנים, עלינו לעצור ולהתבונן ולשקף למתאמן ולעצמנו, זהו מקום לבדיקה. מודה לך,
 

Yin

New member
המשך

אני לא יודע מי אמר שאימון דוגל ביש ושאימון הוא ממוקד וקצר. נניח לרגע שזה נכון. מה זה קצר? 5 מפגשים? אולי 10? ו 20 זה ארוך? ביחס למה. מיקוד - במה מתמקדים ובאיזה שלב? במה שהמתאמן אומר או במה שהוא משדר? האחריות על ניהול התהליך היא על המאמן, חד משמעית. אני בוחר מה לשקף, מה לשאול, מה להדגיש וכד'. אני לא אחראי על התוצאות, אני כן אחראי על ניהול התהליך. ולכן למרות שאת חושבת שהאימון צריך להיות ממוקד במשהו, דוגל ביש וקצר. ולמרות שאולי הכל נכון, יכול להיות שמתאמן זה בא להראות לך שיש עוד גישות ברות תוקף. תהני, עדי
 

Edna Maimon

New member
אי ביצוע משימות

היי לירון, אני מודה לך על השיתוף. מתוך השרשור שקראתי, אני מניחה שיש למתאמן אמונה מגבילה, אשר מונעת ממנו להתקדם. לדעתי, לפני שאת מתקדמת אתו, תבדקי על איזו אמונה יושב הקושי שלו. העובדה שהוא בא למפגשים מצביעה על כך שהוא מעוניין בשינוי. העובדה שהוא לא מבצע את השינוי מצביעה על אמונה מגבילה כלשהי לגבי אותה נקודה ספציפית שהגעתם אליה. לעתים ישנו קונפליקט בביצוע המשימה. ז"א, מצד אחד המשימה מתקבלת על דעתו, אך מצד שני, היא עלולה לפגוע במשהו אחר. לכן, יש לגלות מהו ה"צד השני". לדוגמה, ביצוע המשימה יביא להתקדמות בתהליך, שכתוצאה מכך הוא יצטרך להשקיע שעות נוספות בסטטוס החדש שיימצא בו. המחשבה על השקעת שעות רבות עלולה לגרום לפחדים, וכתוצאה מכך, לעמידה במקום. זו רק דוגמה. יש לתשאל ולגלות את הסיבה האמיתית. מכיוון ששאלת אותו על הרווחים וההפסדים, אני ממליצה לחזור אליהם שוב, ואפילו כמה פעמים. לעתים, גם אם הוא אמר שאין לו יותר רווחים, תמשיכי לבקש עוד. לא תמיד המתאמן מוכן לגלות את כל הרווחים (אפילו לעצמו). נסי לשאול במילים אחרות. לסיכום, לדעתי, קיימת אמונה מגבילה שעדיין לא התגלתה. אמונה זו גורמת לו לפחדים.
 
מתחברת

עדנה יקרה, נהנתי לקרוא את אשר שיתפת וחלקת, מתחברת למקום הנ"ל ובאימוניי הנני מקפידה וערה לכך. "נגעת" בדיוק במקום שהנני חשה כי יתבהר עימו בהמשך, מאחר והינו אדם בוגר, אחראי נוטה לגבש כי המשימות אכן מתקבלות על דעתו אך מבין כי בביצוען יצטרך לוותר על שעות רבות שמבלה היום בשינה ובדברים נוספים שמעידים על איזור הנוחות שכבר זוהה והרי אנו יודעים כי על נוחות לא מוותרים כ"כ מהר...:) אשמח להעזר: כיצד ניתן להתקדם במקום שבו זוהה לדוגמה הפחד מפני הוויתורים שייטצטרף לקבל על עצמו, כאמור פרידה מהפחד ברמת המנטרה/העשייה , העניין הינו כי צריכים להתחיל מאיפשהו, כאמור ליישם? לירון.
 

Edna Maimon

New member
גם וגם

היי לירון, אכן, יציאה מאזור הנוחות יכולה לגרום לפחדים, וכתוצאה מכך לאי עשיה. מכיוון שיש לו כמה הפסדים מהשינוי, אני מציעה לשאול אותו איך הוא יכול לשמור על אותם דברים וגם לעשות את השינוי. איזה שילוב יכול להיות אופטימלי בשבילו. ברגע שזה בא ממנו, זה יוריד את ההתנגדות.
 

bridges

New member
מה את שמה על עצמך?

קראתי את מה שכתבת וגם את ההתכתבות עם ענבל ועדי ואני רוצה להוסיף משהו, את כותבת שאת מתוסכלת, שאת לא מצליחה לרתום, שאת לא מצליחה "לתפור לו את החליפה". באופן דומה שהמורה אמרה לך לגבי עייפות, גם תסכול מראה על כך שאת לוקחת אחריות מעבר למה שאת אמורה לקחת. האם את נותנת לו את החופש לקחת אחריות על התהליך? האם שיתפת את המתאמן עם התסכול שאת חשה? לי נראה שזה מאוד יועיל לו לראות איך התנהגותו משפיעה על אחרים, שהרי מה שקורה לך וודאי קורה לבת זוגתו, לעמיתים/מנהלים/כפיפים שלו בעבודה וכו' זה ברור לך שההתנהגות שלו היא דפוס פעולה קבוע שגורם לאנשים להתייחס אליו כחסר יכולת. זה תפקידך לא ליפול לפח הזה. בהצלחה, רונן
 
אמונה...

רונן שלום, תודה על התייחסותך, שיתפתי את המתאמן בחוסר שביעות הרצון שעשוי להיווצר בקרבו והן בקרבי...נק' מעניינת לשתף מהמקום שציינת ש ל התסכול ויתר הדברים המהותיים שציינתי, כשיקוף. בהחלט אעשה זאת מזווית זו, מהמקום הכי משתף, כנה ומקדם ומתוסכל. בהחלט קשובה לעצמי בנושא שבו לא אפול לפח הנ"ל, כי זהו אינו תפקידי. הסיבה שהנני ממשיכה עימו בתהליך בשלב הנ"ל טרם קבלת ההחלטה לכאן או לכאן, מאחר ואינני חשה כי הינו חסר יכולת ומאמינה בהיותו מי שהוא, תחושה חזקה, כולי תקווה. אעדכן בהמשך, תודה לך,
 

adih770

New member
כשמשהו לא עובד באימון.

שלום לך לירון. מהשאלות שלך אני חש את המחויבות שלך כלפי המתאמן ,תנאי חשוב להצלחת האימון אם כי לא מספיק (יש את צד הלקוח בנוסף). כשמשהו לא עובד באימון. כנראה שעדין אנחנו לא מכרים את המתאמן מספיק . למתאמן יש בד"כ תלונה על חייו. כדי מאד לבדוק איתו מה קרה שהוא רוצה לטפל בה. לנסות ולבדוק מה שם באמת מפריע לו. וכל זה כדי להכיר מי הוא המתלונן או מי הוא מול המצב שעליו מתלונן. לדוגמא לקוח רצה להתאמן על זוגיות. אני מתחיל לבדוק איתו מי הוא שאין לו זוגיות עד שאני חש שאני מכיר את ה"אין זוגיות שלו" (רווח הפסד ,השלכות מהעבר,מערכות יחסים) אני יכול לדמיין אותה. אני מנסה לבדוק איתו בשביל מה הוא רוצה זוגיות עם כבר 10 שנים הוא ללא זוגיות למה לשנות? הלקוח נמצא בבור, קודם כל עלינו ועליו להכיר את הבור אולי הבור הוא הר , אולי הוא סתם גומה,ורק כשנכיר אותו נוכל להתחיל לחשוב על איך יוצאים משם. בהצלחה.
 
דימוי של חסר יכולת

בהמשך לדבריו של רונן יכול להיות שהוא מחזיק בדימוי של חסר יכולת כי הדימוי הזה משרת אותו מוריד ממנו אחריות והתמודדות ככה יכול להרפות ולא להתמודד הוא לא מרגיש מסופק מזה כי מעוניין לראות תוצאות והתקדמות אבל זה מוריד ממנו את המתח שקשור בהתמודדות ואת הפחד מכישלון (או הצלחה) ואם שני אלו מספיק חזקים יותר יכול להישאר חסר יכולת אבל לפחות יודע מה צפוי לו בנוסף יכול להיות גם רגיל להיות בצללים ואולי גידלו אותו בבית כשהמסר כלפיו היה שלא יתבלט שהוא השעיר לעזאזל. זה צריך לברר איתו - איך הדפוס הזה מתקשר לכול חיו גם בעבר. נקודה נוספת-דפוסים לא רצויים יכולים להיות בכול גיל ,גם בגיל 36 לבעל משפחה וילדים כך שלא כדאי להתרשם מהסטטוסים האלה . דורון
 

תלתלית3

New member
ע"פ דבריו:

"חש כי ההתנהלות הזו משפיעה על כל הפלחים בחייו, וכי כתוצאה מכך נפגעים סובביו ואף הוא". האם הוא נבחן פעם להפרעות קשב וריכוז ?
 

ordanco

New member
שלום לירון

שלום לירון, תודה לך על הדילמה שהעלאת כאן, זה מביע אמונה יפה בעצמך ומקצועיות. קראתי את כל התגובות היפות שכתבו לך ואת תגובותיך להם. בעיני נראה שבולט כאן 2 דברים: 1. את רתומה לתהליך יותר ממנו. 2. הוא מבין היטב בהגיון אך ברגש ובעשה הוא לא עושה. לכן- 1. שווה לעבוד על מוטיבציה וגווניה כדי לבנות את הכלי שאיתו יעשה את.... . 2. לחבר את התהליך יותר לרגש ופחות להגיון, בד"כ רווח והפסד זה הגיון אלא אם כן מחברים את התוצרים והמשמעויות לחיים בדמיון מודרך לרגש. 3. שווה לבחון סופרויזן לתהליך זה. לזכור ש- 1. לומר לאדם תתנהג באחריות רק עושה אותו קטן יותר. 2. אם מתאמן לא עושה שיעורי בית זה סימן שאנחנו לא נתנו לו את שיעורי הבית המתאימים. מה דעתך?
 
זה חלק מהאימון

שלום לך לירון, משהו שעלה בדעתי למקרא דברייך - אחרי שנתתי להם לשקוע קצת. אני קוראת בין השורות (תקני אותי אם לא מתאים), שיש לך איזו תחושה שיש משהו לא בסדר - בך, במתאמן, בתהליך האימון - אם המתאמן אינו מבצע את המשימות. תחושה שיש פה משהו שצריך לתקן, כדי לחזור לתהליך האימון "כמו שצריך". אפשר להסתכל על זה אחרת. יש מעצורים כלשהם. וזה סביר, כי אחרת המתאמן לא היה רוצה להתאמן. והכל בסדר. הכל חלק מהתהליך. ואני חושבת שמכאן התחושה שלך יכולה להיות יותר קלילה. הכל בסדר. אנחנו עובדים על פיתוח היכולות. בספר the three laws of performance, סטיב זעפרן כותב בהתחלת הספר (כי רק לשם הגעתי
) שכל מה שאנחנו עושים, עומד בתיאום מושלם של איך שאנחנו תופסים (percept) את המציאות. הפעולות שלנו נראות לנו הגיוניות תמיד. ושל האחר - בד"כ פחות הגיוניות. כי הפעולות שלו עומדות בתיאום עם הצורה שבה הוא תופס את המציאות, ולא עם איך שאנחנו תופסים את המציאות. אז מה שהמתאמן שלך עושה - מתואם עם תפיסת העולם הנוכחית שלו. ו - jed niedrer בספר you can coach anyone about anything, שואל: what are you coaching? והוא אומר, שאנחנו מאמנים את תפיסת העולם של המתאמן. לא אותו. ובעצם גם אנחנו צריכים אימון - עבור תפיסת העולם *שלנו*. בהצלחה רבה
 
לייצר מוטיבציה מחדש

לירון, את אומרת שבהתחלת התהליך המתאמן התחיל בביצוע המשימות עם המון מרץ. נראה לי נכון לחזור לנקודה ההיא ולבדוק מה היה שם ומה יכול לייצר אצלו מוטיבציה מחדש? מה יניע אותו לפעולה? בסה"כ זה מבורך שהדפוס עלה, כי כך יש לכם הזדמנות לטפל בו, לבדוק ולפרק אותו, ולהעניק למתאמן כלים שבעזרתם יתמודד עם הדפוס הזה בהמשך, כאשר כבר לא יהיה תחת הליווי שלך. ייתכן שמציאת כלים להתמודדות עם הדפוס (שחוזר בכל תחומי חייו) היא בעצם המטרה האמיתית של האימון, ומן הרגע שנושא זה ייפתר, תגבר תחושת הערך, והדימוי העצמי יעלה. בהצלחה! זהר כבירי מאמנת אישית בשיטת ששת השלבים [email protected]
 
למעלה