דילמה קטנה

[צוקית78]

דילמה קטנה

יש דברים שהבת שלי (בת שנה ועשר) עושה שלא כ"כ מפריע לי, כמו למשל להכניס אצבעות לכוס מים. זה יעבור לה, סה"כ היא נהנית מההרגשה של המים. הבעיה שבעלי כל פעם מתעקש שתוציא ואז קורה שהיא עושה דווקא כל הזמן. אם לא היה עושה ענין היא לא היתה ממשיכה עם זה ככה כי רואים שהיא כבר לא עושה את זה בשביל המשחק אלא בשביל התשומת לב. זה גם גורם לארוחת הערב להיות באוירה אחרת (בד"כ זה קורה אחרי שאיבדה ענין באכילה ומחפשת לשחק כי אנחנו עדיין אוכלים). הדילמה שלי היא כשאני לבד איתה מה עושים? בעקרון זה לא מפריע לי אז אני לא עושה כלום (כלומר נותנת לה) אבל איזה מסר זה שולח לילדה? שמותר? כי כשהיא עושה את זה ואבא שלה בשולחן הוא עושה ענין אז היא יודעת שזה לא בסדר. מצד שני, אולי היא תלמד שיש דברים שאפשר לעשות כשאמא נמצאת ולא כשאבא. מה דעתכם?

 

[UmaGuza]

להתעלם

לגבי הכנסת האצבעות פשוט תתעלמו, אחרי יומיים כשהיא תראה שזה לא זוכה לתשומת הלב המיוחלת היא תפסיק עם זה בעצמה. את בעצמך הבנת שהיא עושה את זה רק כדי לקבל תשומת לב, כדאי שתסבירי את זה לבעלך ואם הוא לא מוכן להפנים את זה אין סיבה שאת תשתפי עם זה פעולה. כדי לא להעביר מסר סותר לילדה את יכולה להגיד לה כשאת לבד שאת לא מרשה להכניס אצבעות, כדי שתדע שגם עליך זה לא מקובל, ואז פשוט להמשיך ולהתעלם מזה. טיפ נוסף לגבי הסיטואציה שאת מתארת, אני לא מצפה מילדה בת שנה ועשר שתשב בסבלנות סביב השולחן עד שהמבוגרים מסיימים לאכול, אני בעד נימוסי שולחן אבל לא בגילאים האלה. כשהבת שלי מסיימת לאכול (היא בדיוק באותו גיל), היא פשוט יורדת מהכסא והולכת לשחק, ככה מראש נמנעות סיטואציות (מתבקשות) של נסיונות משחק ומשיכת תשומת לב סביב השולחן, היא משחקת בכיף ואנחנו מסיימים לאכול בנחת.

 

[צוקית78]

יש לי בעיה עם זה

עם לומר שאסור ולא לעשות כלום כי אז כשאומר אסור על משהו שאני באמת נגד היא תבין שכשאמא אומרת אסור זה מותר. יש עוד דברים כאלה עם בעלי שהוא מתעקש עליהם ואני לא כי זה לא חשוב לי כ"כ, זו היתה רק דוגמא. ואת צודקת לגבי לרדת מהשולחן, כנראה מתוך רצון שתאכל עוד כמה ביסים בין המשחקים....

 

[אמא של ילדה קוראת]

הנושא שאת בעצם רוצה להעלות כאן הוא עד

כמה צריך שההורים יהיו עקביים, נכון? (אם זה לא זה, את יכולה להתעלם מיתר ההודעה

) ילדים מאוד יודעים לעשות הפרדה בין דברים. כמו שילד יודע שיש דברים שמותר / עושים בגן ולא בבית וההיפך, כך הוא גם יכול להבדיל בין דברים שאפשר עם אמא ודברים שאפשר עם אבא. עכשיו (לפני שתקום עלי כאן קול צעקה) - אני לא מדברת על דברים עקרוניים שחשובים לשניכם. אני מדברת בדיוק על הדברים הקטנים האלה. וכל עוד המינון הוא נכון, אין עם זה שום בעיה. במינון אני מתכוונת שלא יקרה מצב שכל פעם רק אחד מבני הזוג הוא זה שמעיר ולא מרשה ואצל השני מותר הכל. אני אתן לך דוגמא: הילדים שלי יודעים שכשאבא מכין שניצלים הם יכולים לעזור לו (השוודית יושבת לידו על השיש ועוזרת לו לטבול את השניצלים בקמח ובביצה) וכשאמא מכינה אז לא. כי לאמא אין סבלנות להתעסק עם הדברים האלה. לעומת זאת אני נותנת להם יותר לצחצח שיניים לבד בבוקר או להתקלח לבד בערב (גם אם זה קצת פחות נקי) וכשבעלי בבית הוא יותר מקפיד. (מקובל על שנינו שעל הצחצוח בערב חייב להיות מופקד מבוגר, בבוקר זה פחות קריטי). יותר קל לי להגיד שאסור על דברים שאני באמת חושבת שאסור מאשר על דברים שבעלי חושב שאסור. מה שחשוב זה שכשהוא בבית, שהוא יעיר לה על זה וכמובן לראות שהעניין הזה מקובל גם עליו. (תשובה ארוכה - אני מקווה שהכוונה שלי ברורה

)

 

[צוקית78]

אז אני שואלת על מצבים טיפה שונים

כשהאבא אומר ממש "אסור" ואני לא חושבת שזה כ"כ נורא... היא יודעת שזה אסור ולכן כשהיא איתי היא עושה את זה עם מבט שובב שמחפש את התשומת לב שהיא מקבלת מאבא שלה ואני לא אומרת כלום. הקטע שהיה משהו שאני מרגישה טיפה לא נוח איתו - איזה יום היא הכניסה משהו לפה ולא אמרתי לה כלום וכמה שניות אח"כ אבא שלה ראה את זה וכעס עליה. אז אני לפני כן לא אמרתי כלום והיא ראתה שאני רואה אותה - זה בטח בלבל אותה, אסור או מותר? או שהיא תלמד שעם אמא מותר ועם אבא אסור? נראה לי קצת בעייתי כששנינו גרים יחד בבית. מה את חושבת?

 

[efratga]

אפשר שתדע שיש דברים שאבא לא אוהב שעושה

למשל להגיד בארוחת ערב - לאבא מפריע שאת שמה אצבעות במים כי אז את יכולה לשתות מים מלוכלכים ולהיות חולה או כל הסבר אחר ( כדאי שבעלך יסביר למה מפריע לו מה שהיא עושה), ואמא לא חושבת שזה מפריע.... לי היו בעיות דומות, ובתי מבינה שיש דברים שמפריעים לי ויש דברים שלבעלי. אצין שהיו לי הרבה שיחות אתו, בהן החלטנו לכבד את הרצונות אחד של השני, ולכן אנחנו משתדלים לא להתעקש על בצוע הדרך שלנו לעומת של השני. למשל פעם היו לה כדורי שוקולד (שבאים עם יוגורט) ואחד נפל על הרצפה. היא שאלה אותי מה לעשות אתו. אמרתי לה שהרצפה לא כל כך נקיה, ושתחליט לבד (לי לא אכפת אם תאכל מהרצפה) בעלי אמר לה שזה מלוכלך ושתזרוק לפח. בסוף היא החליטה לזרוק, וכמובן בעלי שיבח אותה. לא היה כאן מאבק - פשוט נוהג שונה של אמא ושל אבא, עם יכולת בחירה עבורה.

 

[פלגיה]

זה מעביר מסר

שלאבא זה מפריע ולאימא לא. זה לא מסר בעייתי בכלל. וזו רק התחלה, כי את ואבא הם אנשים שונים, ותמיד יהיו דברים שחשובים לאחד ופחות חשובים לאחר. בנושאים עקרוניים חשוב שתהיה חזית אחידה, אבל לא בדברים טריוויאלים כמו הכנסת ידיים לכוס.