דיכאון
לא רק שיש לי בית ריק כי ההורים שלי בחו"ל, אז גם גם האחיות שלי ישנות מחוץ לבית היום משמע יש לי בית ר-י-ק מאדם. ופשוט אין לי את מי להזמין כדי למלא אותו כי לכל אחת יש את העיסוקים שלה (חלק עם החבר מה שכמובן לי אין, וגם אף פעם לא היה), וידידים, פשוט אין לי. אז אני נשארת בבית הריק עם עצמי. הגעתי לכזו רמת עליבות שאני מרגישה פשוט כמו בדיחה מהלכת. כל כך מגוחכת. כל כך בודדה. וכל כך שמחתי על הבית הריק כי שנה שעברה שההורים שלי היו בחו"ל אז חברות שלי באו אליי והשתכרנו והיה הלילה הכי כיף ומצחיק והזיכרון הכי טוב שאי פעם יהיה לנו. אבל הפעם הזכרון הוא דיכאון אחד גדול ובא לי פשוט ללכת לישון עכשיו ולשכוח שהיה את היום הזה שהיתה לי הזדמנות לנצל את הבית הריק ופשוט לא היה לי איך. :'(
לא רק שיש לי בית ריק כי ההורים שלי בחו"ל, אז גם גם האחיות שלי ישנות מחוץ לבית היום משמע יש לי בית ר-י-ק מאדם. ופשוט אין לי את מי להזמין כדי למלא אותו כי לכל אחת יש את העיסוקים שלה (חלק עם החבר מה שכמובן לי אין, וגם אף פעם לא היה), וידידים, פשוט אין לי. אז אני נשארת בבית הריק עם עצמי. הגעתי לכזו רמת עליבות שאני מרגישה פשוט כמו בדיחה מהלכת. כל כך מגוחכת. כל כך בודדה. וכל כך שמחתי על הבית הריק כי שנה שעברה שההורים שלי היו בחו"ל אז חברות שלי באו אליי והשתכרנו והיה הלילה הכי כיף ומצחיק והזיכרון הכי טוב שאי פעם יהיה לנו. אבל הפעם הזכרון הוא דיכאון אחד גדול ובא לי פשוט ללכת לישון עכשיו ולשכוח שהיה את היום הזה שהיתה לי הזדמנות לנצל את הבית הריק ופשוט לא היה לי איך. :'(
