דיכאון

[עוד אחת]

דיכאון

הרבה מאוד אנשים חושבים שהסיבות לדכאון הן הורמונליות. לדעתי זה לא ממש כך. סיבות ביולוגיות יכולות להשפיע רק על עוצמת הדיכאון בגלל מאורע חברתי כלשהו, אבל לא על עצם קיומו. דיכאון נובע ממצבים חברתיים וסביבתיים שהאדם לא אוהב ועל אותו גירוי חברתי לא כולם מגיבים באותה המידה. אבל מי שלא קורה לו שום-דבר רע והחיים שלו הם רק גן-עדן לא יכול להיות פתאום סתם ככה בדיכאון לא חשוב מה הנטיה הגנטית וההורמונלית שלו. דיכאון ומתח יכולים להיגרם רק כתגובה למצבים חברתיים, ונטילת תרופות לא תפתור אותם. הדרך הכי טובה לטפל בדיכאון זה לטפל במצב הסביבתי של המדוכא ולפתור את הבעיות שלו.

 

[Nagini Potter]

תפס את עיני משפט אחד מטריד במיוחד ../images/Emo32.gif

"מי שלא קורה לו שום דבר רע והחיים שלו הם רק גן עדן לא יכול להיות פתאום סתם ככה בדיכאון". אז זהו, שלא. אני אקח את ´אדם שהחיים שלו הם גן עדן´ כאדם מושלם. ותני לי לספר לך משהו על מושלמות. לא מזמן חברה שלי אמרה לי שאני מושלמת. יש לי משפחה טובה, יש לי ציונים טובים, יש לי חברות טובות, כל הבנים נחמדים אליי, וכו´ וכו´ וכו´. קודם כל, הבנים לא נחמדים אליי ואני לא כל כך אוהבת את המשפחה שלי, אבל זה כבר דיון אחר. אני לא זוכרת מה אמרתי לה, אבל זה מה שרציתי להגיד לה - אני מאוד מקווה שאני לא מושלמת. טבע האדם הוא שיש צרות, צרות קטנות, מורות מעצבנות, ריב עם חברה, הבן מהכיתה המקבילה שלא שם לב אלייך... כשיש לך בעיות קטנות, אתה בסבבה, ואתה מאושר. אין לך בעיות משמעותיות, ואין לך סיבה לא להיות מאושר. אז אתה מאושר. אבל מה אם אתה מושלם? מה אם אין לך בעיות בכלל? זהו מצב בלתי אפשרי, והמוח שלך (או אולי הלב שלך) לא מסכים לקבל אותו, אפילו אם אתה לא מודע לכך. אתה חייב בעיה, אפילו הקטנה ביותר, אחרת תשתגע. ובמצב כזה, אתה יוצר לעצמך בעיות. כלומר - ברגע שמישהו מגיע למושלמות (בהתחלה זה סבבה, הבעיות מתחילות אחרי כמה ימים) הוא נכנס פתאום לדיכאון אטומי, וזו בעיה רצינית - אין סיבה לדיכאון הזה, אז גם אין בעיה שצריך לפתור, אז איך יוצאים מהדכאון? זו לפחות התיאוריה שלי, היא לא מפותחת, עוד לא בדקתי אותה ממש, ואני לא אתפלא אם יתגלה שזה לא נכון. אבל לי זה נשמע הכי הגיוני. טוב זה לא ממש קשור, אבל הייתי חייבת לספר את זה למישהו, סליחה שזה נפל עליך... The Unperfect Nagini Potter

 

[פגעסוס]

דיכאון...

זה תלוי - יש מצב קליני המאובחן כדיכאון והסיבות שלו יכולות בהחלט להיות הורמונליות (למרות שהתיאוריה הזאת עדיין לא הוכחה). ויש גם דיכאון הנובע ממצב חברתי כגון: חסך באהבה, חסך בריגוש ושאר מונחים פסיכולוגיים. אני גם רוצה להסכים עם נגיני.. אדם שכל חייו הם גן עדן צרוף (לדעתי האישית) לעולם לא יהיה שמח. כי חלק גדול מהאושר שלנו מגיע מן השינויים ואם תמיד טוב הרי שאין שינוי משמעותי ולכן האושר הוא אינו מושלם ודיכאון הוא בהחלט תגובה הגיונית למצב. אוכל לטעון כנגד מה שאמרתי שכשאומרים שהחיים כולם גן עדן, הכוונה היא לחיים של אושר צרוף, כלומר שינויים בדיוק במידה, אי הצלחות בדיוק כמה שצריך בשביל להשאר מאושרים. יכולתי לטעון את זה אבל אז הייתי מתווכח עם עצמי ואומרים שרק משוגעים עושים את זה... GYXOIO לא משוגע... באמת שלא...