דיכאון
אני רוצה לבכות ולא יוצאות לי דמעות. אני רוצה לצעוק והקול לא בא אני רוצה להשתולל, והגוף הופך לאבן. אני רוצה לשכב לי, וכולי חסרת מנוחה. אני רוצה לשמוע, אך הקול צורם ומפריע. אני רוצה להתבונן, אבל עיניי נעצמות. אני רוצה לישון ולנוח, אבל החושך מפחיד ומעביר צמרמורת. כל העולם מתהפך, הכל משתנה ומחשיך. והידוע נישכח ובורח והזיכרון לא עוזב ומכאיב. עד מתי כאן אשכב ואוכל את הלב?
אני רוצה לבכות ולא יוצאות לי דמעות. אני רוצה לצעוק והקול לא בא אני רוצה להשתולל, והגוף הופך לאבן. אני רוצה לשכב לי, וכולי חסרת מנוחה. אני רוצה לשמוע, אך הקול צורם ומפריע. אני רוצה להתבונן, אבל עיניי נעצמות. אני רוצה לישון ולנוח, אבל החושך מפחיד ומעביר צמרמורת. כל העולם מתהפך, הכל משתנה ומחשיך. והידוע נישכח ובורח והזיכרון לא עוזב ומכאיב. עד מתי כאן אשכב ואוכל את הלב?