דיכאון

[ציפור שלא עפה]

דיכאון

אני סתם אחפור לכם קצת, כי אין לי למי.
מהימים האלו, שנראה שאין כבר טעם לכלום.
איבדתי אמון באנשים, איבדתי אמון באהבה, איבדתי אמון בזוגיות - עד כדי כך שאני לא מבינה מה הטעם בזה בכלל ולמה אנשים כל כך מחפשים את זה.
אם קורה לי משהו טוב - זה גורם לי להרגיש רע. אם קורה לי משהו רע - זה גורם לי להרגיש רע. אם לא קורה כלום - אני סתם מתנהלת מכוח האינרציה.
וזה לא שקודם היה טוב, וזה לא בגלל שלא רואים את הסוף.
לא יודעת בגלל מה זה. אבל זו אחת מהתקופות האלו שבא לך להפוך לדוב קוטב וללכת לישון שנת חורף לכמה חודשים.
תעירו אותי כשמשהו ישתנה, אם כי אני בספק.
באסה.

 

[האהבה היא פרח]

גרושה? בהליך גירושין?

 

[ציפור שלא עפה]

בהליך

 

[האהבה היא פרח]

מומלץ ללכת לטיפול ריגשי

 

[ציפור שלא עפה]

הולכת

חבל שהוא לא מלווה אותי 24/7

 

[האהבה היא פרח]

קחי את ye איתך

 

[ציפור שלא עפה]

לא תודה

ye לא להעלב, אלו 45 דקות קדושות.
גם אלוהים לא נכנס לשם

 

[האהבה היא פרח]

 

[כי אני הבוס]

העיקר להמשיך לנשום

זה בדרך כלל קורה לאנשים שהעבירו את החיים לטייס אוטומטי. יש לך תחביבים? יש לך חברים? צאי לטייל, אפילו קל"ב. תעסקי במשהו שאת אוהבת, תחבביב משהו. תתכנני את החופשה הבאה. לכי לסרט, כן לבד, כן באמצע היום. תוכלי גלידה ממש טובה עם כל התוספות. לכי למכון כושר. לכי לקורס או סדנה בנושא שאת אוהבת. העיקר לשבור את השגרה ולעשות משהו מעניין, להתעורר. משהו חוויתי.

הדבר היחיד שאני לא ממליץ, ומניסיון אישי, דווקא בילויים ליליים רוויי אלכוהול פחות מומלצים. למחרת זה משאיר תחושת ריקנות לא נעימה.

 

[האהבה היא פרח]

 

[ציפור שלא עפה]

אתה צודק

טייס אוטומטי זה מנגנון הגנה שמאפשר להמשיך לתפקד גם כשהכל מתפרק. אבל הוא החלט גובה מחיר.
אני משתדלת להעסיק את עצמי, אבל בסוף כשאני מוצאת את עצמי ברגע של שקט זה תמיד מתגנב.
דווקא בילויים ואלכוהול גורמים לי להרגיש קצת יותר חיה, ואני לא סובלת מתחושת הריקנות... אולי כי הם לא כוללים את ההמשך ה״מתבקש״ שבד״כ מתלווה אליהם.

 

[כי אני הבוס]

רואים שאת לא טייסת

כי כשהכל מתפרק הטייס האוטומטי מתנק והטייס (האנושי) לוקח שליטה.

את משדרת כאילו שהרמת ידיים ואם זה כך, זה באמת חבל. בטח יש משהו שמעניין אותך, שמושך אותך, שנותן לך תחושת מימוש ורצון לגדול.

יכול לומר לך מה עובד בשבילי. אני עושה סקי וסנובורד בחורף (אני מהבודדים שעושים גם וגם). רק לתכנן את היציאה מעסיק אותי לפחות חודשיים של בדיוקות, השוואת אתרים, תכנון והתרגשות. זה מתחיל מייד אחרי החגים והופך לאובססיה עד דצמבר כשאני בד"כ קונה את הכרטיסים. אם הלו"ז והארנק מאפשרים, יוצא פעמיים בשנה ואז החגיגה כפולה. בסתיו ובאביב יוצא לעשות קמפינג בארץ עם הילדים. אין יותר זמן איכות מזה. הקיץ הזה הבטחתי לבן שלי שאני אבוא איתו ללמוד גלישת גלים. לגרום לו להיות גאה באבא שלו שמסרב להזדקן. הוא גולש כבר שנתיים וטוען שזה בדיוק כמו סנובורד. כן בטח, כאילו שאני מאמין לזה

. יש לי גם דברים פחות דרסטיים. תמיד אהבתי לצלם. עכשיו מצאתי זמן לעשות כמה קורסים והתחלתי ללמוד את זה בצורה יותר מסודרת. מדי פעם נפגש עם קבוצה והולכים לצלם ציפורים בעונות הנדידה. גם חזרתי להתאמן בצורה מסודרת ומרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי כשאני בכושר. לא יודע איך לכל הרוחות הזנחתי את זה. בציעורתי הייתי די אתלטי.

התגרשתי אבל החיים ממשיכים. לא הולך לשקוע ברחמים עצמיים.

 

[ציפור שלא עפה]

באמת לא טייסת

אבל ככה זה אצלי. במשבר אתה יכול לשקוע או להמשיך לתפקד.
אז אני עוברת לאוטומט - לקום בבוקר ללכת לעבודה לאסוף את הילדים להיפגש עם חברים וכו׳. שגרה כזו. ומעבירה את הרגשות להולד. שזה בטח די גרוע... אבל זה אפשר לי להימנע מלהיות תקועה במיטה חודשיים. אבל בגלל זה כרגע גם דברים שמילאו אותי פעם משאירים אותי אדישה. אני מקווה שזה יעבור מתישהו. אני לא תקועה ברחמים עצמיים, אני פשוט עוברת טלטלה מאוד גדולה ושונאת מצבים של אי וודאות - כמו עכשיו. שלא סגור סופית. שלא ברור כמה זמן זה יקח.
בקיצור... כנראה שהקלישאה על זמן תופסת גם במקרה הזה.
&nbsp
מה שכן - לגבי הספורט אתה צודק בגדול. בשבועות שאני מתאמנת ולא מוותרת זה עושה הרגשה נפלאה. אבל קשה לשקוע ללופ של חוסר חשק-לא להתאמן-דיכאון - חוסר חשק... סנואובורד וסקי נשמע אדיר. אף פעם לא ניסיתי! וגם קמפינג עם הילדים. אבל נראה לי מאתגר מדי לבד.

 

[כי אני הבוס]

שמעתי את זה הרבה, שהזמן ירפא

שומע את זה מנשים בדרך כלל. זה בא בוואריציות שונות אבל הבסיס חוזר על עצמו. כש-X יעבור, אז אנסה לחזור לשגרה. לפי דעתי זאת לא גישה נכונה כי הבעייה עם זה היא שכש-X יעבור, יבוא Y וכשגם Y יעבור יבוא Z. לפי דעתי חשוב לשבור את המעגל הזה של תלות באירועים חיצוניים ולהתחיל לקחת פיקוד. להתחיל בקטנה, אני חושב שזה נהדר שאת עושה ספורט. תמנפי את זה לעוד תחום ואחריןו עוד אחד ועוד אחד.

עוד רעיון שעלה לי בראש, אולי כדאי להחליף, אפילו חלקית, את הטיפול הפסיכולוגי בקואצ'ר. הטובים שבהם יכולים לעזור לך להציב לעצמך יעדים ולהתחיל לעבור מחוסר אונים ליוזמה. ראיתי תוצאות אצל אנשים שאני מכיר וזה פשוט מדהים איזה הבדל הם יכולים לחולל בחיים של מישהו.

 

[ציפור שלא עפה]

יש בזה משהו

לאט לאט... אנסה להתאפס על עצמי.
תודה על האכפתיות

 

[כי אני הבוס]

בהצלחה