דיכאון

[Blue Avatar]

דיכאון

איזה טיפול הכי מתאים לרפא דיכאון?

 

[0 אור 0]

תלוי מי המדוכא

כמטפלים הוליסטיים אנחנו מטפלים באדם ולא במחלה שלו, ולמרות שגם בדיונים כאן תראי שהרבה פעמים מתייחסים למחלה ספציפית, וגם בלימודים הפרק של לימודי הרפואה המערבית משפיע על כולנו, אז בעומדנו מול אדם אמיתי שהתפתחה אצלו בעיה חשוב לנסות ולהתאים את ההדרך למה שמתאים לך באופן אישי. ואם זה נכון לגבי מחלות פיזיות, על אחת כמה וכמה שזה נכון לגבי דכאון. יש אנשים שזקוקים לדיבור ולחפירה הלוגית, יש אנשים שזקוקים/מתחברים למגע, או לתנועה, או איזון אנרגטי לפעמים הדכאון בא בכלל ממקור פיזי ואז חלק חשוב בהתמודדות זה תזונה וצמחים, יש מי שבזמן שהוא בדכאון , החברה מסביב ותמיכה תוציא אותו מזה, ויש מי זקוק לזמן לבד לעבד את הדברים. בגדול , מה שאני יכולה להציע הוא שתבחני את עצמך, ותראי מה עושה לך טוב, מה מוציא אותך מהדכאון, איזה דברים נותנים לך מוטיבציה , ולכיוונים האלו תלכי ותכווני גם בעבודה העצמית שלך וגם בחיפוש מטפל.

 

[Blue Avatar]

הגעתי לפורום הזה

כי קיוויתי שיתנו לי כאן רשימה של טיפולים אלטרנטיבים (רק את השמות) על מנת שאוכל לבדוק כל אחד מהם ולגלות איזה מהם מתאים לי. האם תוכלי לעזור לי בזה?

 

[0 אור 0]

בודאי

רפואה סינית רפלקסולוגיה דמיון מודרך קינסיולוגיה שיאצו ואגב , גם דברים שאינם פורמלית רפואה משלימה כמו טיפול במוזיקה , טיפול בתנועה, טיפול באומנות, ריו אביירטו, יוגה, אומנויות לחימה

 

[הילי RCHom]

להוסיף לרשימה גם הומיאופתיה

עוזרת מאוד במצבים נפשיים על הקשת הרחבה שלהם. הילי.

 

[ub8]

כמה זמן אתה בדיכאון ?

האם ביקרת אצל פסיכיאטר\פסיכולוג ? האם אובחנת כסובל מדיכאון קליני ? האם כבר היה בעבר ?

 

[ינוקא1]

העיקר לא הטיפול , העיקר זה המטפל.

 

[mic26]

דווקא כאן אני לא מסכימה איתך

קודם כל, אם מישהו סובל מדיכאון וממחשבות אובדניות, לא צריך לשחק עם זה, לראות פסיכיאטר בהקדם, או לפחות פסיכולוג. אם אתה נוטל תרופות, חשוב לא להפסיק אותן על דעת עצמך. חיוני לא לזלזל בזה. אם הדיכאון קל יותר, אך עדיין רציני, חשוב בעיני לשלב צמחי מרפא סיניים, כי הם מאוד יעילים במישור המיידי, וגם במישור הכרוני. טיפולי מגע גם יכולים לרפא, וגם עונים על הצורך האנושי הבסיסי, במגע חומל. אני ממליצה בעיקר על שיאצו. טיפולים שהם יותר רגשיים הם קינזיולוגיה, אי.אם.טי, אן.אל.פי, פרחי באך ועוד. יש בארץ כמאה שיטות טיפול ברפואה המשלימה. רבות מהן נפלאות. לדעתי כדאי למצוא מטפל שמשלב שיחות או היבט רגשי או רוחני עם גישה פיזית יותר. למשל, מטפל ברפואה סינית שעוסק גם בפרחי באך, מטפל בשיחות שעוסק בהילינג. משהו כזה.

 

[ינוקא1]

ואני מסכים איתך גם.

לגבי לראות פסיכיאטר \ פסיכולוג - כאשר מישהו כותב בפורום שהוא סובל מדיכאון ומחפש טיפול משלים , בדרך כלל הוא כבר ראה. לגבי שאר הטיפולים - אני חושב שכולם יכולים לעזור , תלוי כמה מיומן המטפל , כמה "גישה" יש לו לאנשים , האם הוא מסתפק במחטים או שהוא גם משוחח וכו'. אני גם חושב שלבעיות נפשיות חשוב מטפל שגם ישלב בעבודתו קצת שיחה.

 

[mic26]

לא יודעת, בשבוע שעבר

הגיעה אלי מישהי עם דיכאון קליני לא קל, שמצריך פגישה אצל פסיכיאטר וגם פסיכולוג. אני לא אוהבת את הגישה שלהם, ויש לי מספרי טלפון של קינזיולוגים ומטפלים אחרים בנפש, אבל יש מקרים שבהם זה מה שצריך. איך היא מטופלת עד עכשיו? עם כדורים נגד דיכאון שנתן לה רופא המשפחה, שלא עוזרים. בכל פעם ההרשאה הזאת לרופאי משפחה לתת כדורים פסיכיאטריים מרתיחה אותי מחדש.

 

[0 אור 0]

ופה במיוחד חשובה התאמה בין המטפל למטופל

יש מישהו שהוא לא מטופל שלי, כי אני לא מסוגלת לטפל בו ברפלקסולוגיה (קשה לי מדי) ולא בצמחים (כי הוא בטיפול תרופתי ואני לא מרגישה מספיק מומחית לגבי התנגשויות), אז אנחנו מסתפקים בשיחות "יעוציות" יותר בקטע של אוזן אנושית קשבת, ושל שיקוף הנושאים שבהם הוא מתלבט - ומבחינתי זה ללא תשלום כי אני לא מרגישה*מטפלת*, אלא פשוט נוכחות של אדם אוהד.

 

[נצח אמנות הראיה]

דיכאון = דיכוי רגשות

לכן, יש לטפל בחוסר שביעות הרצון ולא להתעלם ממנה. רמת הדיכאון תלויה ברמת הרגישות של האדם. ואם דיכאון - כשמו, הוא דיכוי רגשות - הרי שהדרך לפתרון הוא שחרור רגשות. רגשות אלה נובעים משהייה עם אנשים - ואפילו מגיל של טרום לידתנו - שאינם מבינים ללבנו, אינם מזדהים עם רגישויותינו. חוסר "כימיה" זו מביאה להתנהגות, שלהם, שלא מה שמתאים לנו באמת. יש בני-אדם שיודעים לזרום ולהתרכך ולהתאים עצמם, ויש רבים יותר שנכנעים מכורח הנסיבות של חוסר אונים ומתאימים עצמם בלית ברירה, ומתוך פחד וחרדה. כך, גם כאשר הסובב/ים לנו - שאינם מבינים ללבנו - מתנהגים עם הכוונות הטובות ביותר שבעולם. אלא, שהם חסומים מלהבין אחד זולתם, שאינו כמותם, ומנסים לכפות רצונם על זולתם. יכול להיות הורה/הורים, בני-משפחה קרובים אחרים, גננת, חבר/ה, מורה ובמקום עבודה. כולנו בעלי-רגישות רבה. ובכל זאת, אנחנו מתחלקים, בערך ובדרגות שונות, לשתי קבוצות של נותנים ומקבלים. כל תינוק יודע לבקש/ לדרוש/ לצעוק/ לצרוח / לבכות לצרכיו הבסיסיים. אינו מוותר עד שנותנים לו. מדוע, אם כך, אין כך בעולם המבוגרים. תינוק שמקבל את שמתאים לו - שמח ומאושר ומתפתח כראוי ולתפארת העם. ומה בין מי שבדיכאון לתינוק שכזה ? חוסר הבנה - בכל גיל - של מי שאנחנו מרגישים אותו כאילו מעלינו, ועלינו לציית לו ולהיכנע. זאת, כמובן, כשאיננו מזדהים /מסכימים. אבל - אפילו, בתת ההכרה - אנחנו מבינים-יודעים שאין לנו ברירה. כאשר תקופה כזאת מתמשכת, אנחנו צוברים חוסר שביעות-רצון ותחושת תבוסה - שמדכאים את רגשותינו האמתיים. אם אנחנו בעלי אומץ-רוח ועוז - לא ניכנע לאיש ונבחר לעשות רק את, שמתאים לנו. נישאר או נתרחק מאנשים שגורמים לנו לפעול באופן שאיננו מתאים לנו - ונישאר רגועים, שלווים, מאושרים ושמחים. לכן, הישארות והמצאות בסביבת אנשים שאינם מבינים ללבנו - מזיק לנו באופנים השונים = מצבים רגשיים עכורים למיניהם ומחלות גופניות שונות. ויש, שאותם אנשים כבר מזמן רחוקים מאתנו. אלא, שנחרתו בלבנו הכואב מאוד ואינם "עוזבים" אותנו גם כשנמצא בקצה השני של העולם, מבחינה גאוגרפית. במלים אחרות = אנחנו לא עזבנו אותם. ויש ללמוד להמיר ולנתב רגשות אלה למקומות נכונים ומתאימים באופן אישי. עלינו ללמוד מחדש מי אנחנו באמת ומה מעלותינו. להתחיל לפעול לפיכך. התעסקות עם האור שבנו, מממלא, ירחיק את החושך. הסיבות שגורמות לנו לדיכאון כבדות במשקלן מאוד ועלולות להוריד אותנו ביגון שאולה. חבל על חיים שכאלה. יש להתחיל במעשים - ואפילו קטנטנים, קלילים - שיביאו אותנו להעריכה עצמית טובה יותר וכבוד ועידוד. עצות טובות לעזרה הועלו כבר בתשובות קודמות = לחזור לטבעיות הבסיסית ולשורש קיומנו הבריא = שהייה בטבע נאה בתנועה, מוזיקה מרנינה, מגע רגוע, תזונה בריאה יותר וטעימה, נשימה באוויר הצח, תנועה גופנית מתאימה לגמישות נכונה, ועוד . אלה, יכולים להינתן על-ידי חברים טובים ומטפלים נאמנים, וכמובן בשיתוף פעולה מצדנו עם רצון טוב, שיתגבר בהדרגה. בהצלחה בדרכי נועם ושמחה שלומית נצח

 

[יעל ND]

טיפול פסיכיאטרי.

אלא אם כן לא מדובר בדיכאון קליני, אלא במצב דכאוני, בדיכדוך וכו' וכו' - בקיצור, במה שנקרא "דיכאון" בשפה המדוברת ולא בשפה הרפואית.