דיכאון שלאחר לידה

[דינהלה1]

דיכאון שלאחר לידה

מסתמן שהרצח המזעזע של שלושת הילדים שבוצע ע"י האם מרהט הוא כתוצאה מתופעה של דיכאון אחרי לידה. זה אינו הרצח הראשון מסוג זה בשנים האחרונות.

איך יתכן שבני המשפחה והקרובים לא שמו לב

האם לדעתכם נעשה מספיק על מנת להזהיר את האוכלוסייה מפני התופעה

 

[דינהלה1]

כמה עובדות על הנושא:

מתוך אתר ויקיפדיה. השאלה כמה מהמידע הזה מועבר למי שצריך....
http://he.wikipedia.org/wiki/דיכאון_לאחר_לידה

 

[yaelli10]

הסביבה לא יכלה לעשות שום דבר

במיוחד לאור העובדה שהיא מהמיעוטין, כלומר מהמגזר הבדואי. שם אין הרבה אנשים שקוראים ויקיפידיה ונותנים לכל תופעה שם. מדינת ישראל לצערי הרב מזניחה שכבות אוכלוסין כאלה. גם ככה נעשה להם עוול. אני באר-שבעית במקור ויצא ששוחחתי עם כמה וכמה תושבי רהט. ראיתי ממול עיניי תינוק גווע למוות בגלל הזנחה בבית החולים עצמו, הקשבתי להם וראיתי את אומללותם.
אם המדינה היתה שולחת עובדים סוציאלים כדי להיות קרובים יותר, אולי דברים כאלו היו נמנעים. אני לא אתפלא אם בעוד כמה שנים גם הבדואים יתקוממו נגד ישראל. עוד טעות בשרשרת הטעויות שעושה המדינה ה"נאורה".

 

[עינת דולב הדס]

זה מתחיל עוד לפני האחריות של המדינה

זה מתחיל כאשר בכל מקום אנחנו נחשפות לכמה זה רומנטי להיות אחרי לידה, הכל נראה כל כך ורד שאת בכלל לא מצפה שיהיה לך קשה.
אין הכנה חברתית לעניין הזה והתקשורת עושה המון נזק.
למשל כל הפרסומות של האשה שמלטפת את הבטן שלה ואחכ התינוק ישן עליה והיא קוראת ספר? באיזה עולם זה קורה בדיוק?
רק השבוע אני חושבת שפעם ראשונה יצאה פרסומת לסימילאק שהראתה שזה מתיש ולא פשוט וורוד כמו שמתארים את זה. אבל עד היום כל מה שרואים מסביב זה כמה זה רומנטי אז הציפיה של נשים היא שזה יהיה מושלם והן אפילו לא מכינות את עצמן לאפשרות אחרת... אז הדיכאון תוקף יותר חזק...
אני חושבת שהחינוך החברתי שלנו שגוי בנושא הזה. אולי זו באמת אחריות של המדינה. מי יודע. אני בד"כ לא מחפשת אשמים.

 

[דינהלה1]

זה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם...

טבו חברתי או פרה קדושה שלא נוגעים בה. רק אחרי שקורה אסון במשפחה מצטערים ואז זה כבר מאוחר מידי...
ויש מה לעשות בנושא. מבחינת הפצת המידע וטיפול הרשויות. לדוגמא: מרגע שהתינוק נולד יש מעקב צמוד בטיפת חלב. אז למה לא להוסיף בפגישות האלה בדיקה מקצועית על האם בנושא הזה?

 

[mitmit11]

יש איזה שאלון שטות

שאחות טיפת חלב שואלת בשלב כלשהו.
בואי נגיד שהיא לא ממש "איבחנה" אותי אחרי הלידה הקודמת.

אין לי כוח לכתוב מחדש אז מקשרת לסיפור הדיכאון שחוויתי: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=110&MessageId=162975666

שורה תחתונה - אם אנחנו לא נהיה ערות לכך או הסביבה המאוד קרובה (בן/בת זוג) זה לא יזוהה ולא יטופל.

 

[yaelli10]

הטיפול שאת קיבלת

לא היה יכול להינתן לבדואית המסכנה שיושבת כרגע בכלא עם עורקים חתוכים. חבל.
איך היה לאחר הלידה השנייה? האם התופעה חזרה על עצמה או היה לך הידע והיכולת לבלום את זה.
אבל תודה על ההארה. כי נדמה לי שגם אני הייתי במצב של דכאון, דווקא לאחר הלידה של הילד השני. שום דבר לא הסתדר לי. הייתי כמו הר געש מתפרץ. לא היתה לי גם סביבה תומכת, בעלי לא ידע איך לעכל אותי. רק שמונה חודשים לאחר הלידה. התאוששתי, באופן עצמאי, ללא טיפול, לא משהו שאפשר להתגאות בו.

 

[mitmit11]

את צודקת במשפט הראשון. וחבל.

תראי, הלידה השניה היתה לפני חודש (ויום אבל מי סופר?...). החשש מקאמבק של הדיכאון ליווה אותי לקראת סוף ההריון ופשוט עברתי עם עצמי על כל מה שהיה שם ודיברתי עם החצי. שנינו יותר ערים לתמרורי האזהרה שיכולים לצוץ בדרך. בינתיים הכל תקין

אבל אנחנו לא נרדמים בשמירה.

 

[yaelli10]

המון המון מזל טוב

בן זוג תומך זה הדבר הטוב ביותר, כי אחרי הכל, זו אכן עבודת צוות לתפארת.
התיקון הזה בא לי עם לידת השלישי.

 

[yaelli10]

אמנם מדובר על מגזר של מיעוטין

וגם היה כתוב שקרובי משפחה לא הבינו איך זה בדיוק קרה. כי היא תפקדה טוב והכתובת לא היתה כתובה על הקיר.
לא חושבת שהרכיבו לנו משקפיים ורודות ואמרו לנו ילד=אושר. מספיק להתבונן בחברה הקרובה, משפחה שחווים את שינוי הסטטוס ומה זה עושה להם.

 

[דינהלה1]

לא צריך לסמוך על החברה הקרובה

כשהריתי לראשונה היו נשמות טובות שדאגו "להזהיר אותי" לדוגמא נאמר לי "תשני טוב כי אחר כך לא תוכלי"... או בסיגנון : "חכי חכי תראי עוד מה יהיה לך אחרי הלידה"
אבל אף אחד מהם לא ממש הציע לי רעיונות פרקטים. למזלי היתה לי עזרה מחלק מהמשפחה שעזרו כמה שיכלו. אני בהחלט זוכרת את הימים בהם היה מחסור של שעות שינה, קושי בטיפול של תינוק ראשון, חולשה פיזית ונפשית וחוסר אנרגיות כך שאני בהחלט יכולה להבין איך יש אימהות טריות שעלולות להתדרדר למצב נפשי מסוכן.
האחות בטיפת חלב למשל לא צריכה לסמוך או לדעת על החברה הקרובה או המשפחה של היולדת אלא צריך להיות נוהל בדיקה של אדם מוסמך ולערב בעת הצורך את גורמי הרווחה והבריאות. לעניות דעתי אין שום בדיקה ומעקב רציני בנושא משום גורם מקצועי.

 

[yaelli10]

יריית האזהרה יכולה להיות מייד אחרי לידת התינו

ק. אני זוכרת מקרה, לאחר שילדתי את בתי הראשונה, אושפזתי בחדר עם 6 מיטות (גם בהולנד זה קורה לאחר ניתוח קיסרי) היתה שם בחדר מישהי שלא הפסיקה לבכות, סירבה להאכיל את התינוק ורק מיררה בבכי. האחיות הזעיקו את שירותי הרווחה לסיוע. אין לי מושג מה עלה בגורלה. אבל זה היה מאוד נחוץ
אני לא סומכת על עצות חלם של החברה גם הקרובה. התכוונתי שראיתי את החברות שלי הופכות לאמהות ומה ההשלכות. התבוננתי בשינויים הניכרים בחייהן, בהתנהגותן. זה הפחיד אותי ומע' הציפיות של היתה בהקדם.

 

[נישנושיט2]

סליחה על השאלה וההתפרצות

אבל באמת ראית תינוק מת מרעב בבית חולים? למה זה קרה?

 

[yaelli10]

הייתי צעירה ולא יכולתי לראות בדיוק מה קרה שם

למייטב זכרוני התינוק היה מאושפז, לפי מה שאני זוכרת בגלל מחלה מולדת. הוא שהה זמן ממושך בבית החולים ונפטר לא מרעב. הוא שהה באותה מחלקה בה היה אחי מאושפז (גם לזמן ממושך בגלל תאונת דרכים) ואני תמיד הלכתי לראות את התינוק. אחיו ואחותו שהיו שומרים עליו אמרו שהוא לא זכה לטיפול נאות.