דיכאון קליני
שלום,
לפני מספר חודשים התפרץ אצל חברתי הטובה ביותר דיכאון קליני. יש לה היסטוריה משפחתית של מחלות נפש, שלמרבה הזעם לא פסח עליה. היא מתמודדת עם זה באופן ראוי להערצה ממש, היא נאבקת על השפיות שלה וכמי שמכירה אותה טוב יותר מכולם אני רואה בעצמי שכמעט שלא חל בה שום שינוי דרסטי, לפחות לא כלפי. מההתחלה היא הסבירה לי בדיוק מה עובר עליה בראש וממשיכה לשתף אותי כל הזמן בתחושות ובהרגשות ובדברים שעוברים עליה, שאיך שהוא היא מצליחה להלחם בהם. העניין הוא שלאחרונה אני מרגישה שאני מאבדת אותה; בקרוב אנחנו מתחילות את שנה"ל האקדמאית וכבר עכשיו היא נמצאת במצב של חרדה תהומית והרעה במצבה הכללי. אני לא מתכוונת לוותר עליה בשום פנים ואופן ואני שוב ושוב קוראת מאמרים על דיכאון ואיך אפשר לעזור לאנשים הסובלים מהמחלה הארורה הזאת כדי לדעת איך אני יכולה לשפר ולו במעט את ההרגשה שלה, אבל לאט לאט אני מרגישה שאני מאבדת אותה.
מחר היא צריכה לבחור את התזה שלה למהלך השנה וכמה מהקורסים וכרגע היא נמצאת בחרדה ומותקפת ע"י מחשבות מזוויעות. כבר כמה שעות שאני מדברת אתה ומנסה להרגיע אותה ואפילו קבעתי אתה סדר יום לבוקר כדי שתהיה רגועה ותרגיש יותר ביטחון עם ההרשמה, אבל זה שוב תקף אותה ואני מרגישה אובדת עצות. אני לא מתכוונת להשאיר אותה לבד אבל היא חייבת לישון וזה לא יקרה אלמלא תצליח להשקיט את המחשבות שלה. במידה ומי מכם ער בשעה הזו, בבקשה, בבקשה תעזרו לי למצוא איזו שהיא דרך שאוכל להרגיע אותה...
תודה מראש!!
שלום,
לפני מספר חודשים התפרץ אצל חברתי הטובה ביותר דיכאון קליני. יש לה היסטוריה משפחתית של מחלות נפש, שלמרבה הזעם לא פסח עליה. היא מתמודדת עם זה באופן ראוי להערצה ממש, היא נאבקת על השפיות שלה וכמי שמכירה אותה טוב יותר מכולם אני רואה בעצמי שכמעט שלא חל בה שום שינוי דרסטי, לפחות לא כלפי. מההתחלה היא הסבירה לי בדיוק מה עובר עליה בראש וממשיכה לשתף אותי כל הזמן בתחושות ובהרגשות ובדברים שעוברים עליה, שאיך שהוא היא מצליחה להלחם בהם. העניין הוא שלאחרונה אני מרגישה שאני מאבדת אותה; בקרוב אנחנו מתחילות את שנה"ל האקדמאית וכבר עכשיו היא נמצאת במצב של חרדה תהומית והרעה במצבה הכללי. אני לא מתכוונת לוותר עליה בשום פנים ואופן ואני שוב ושוב קוראת מאמרים על דיכאון ואיך אפשר לעזור לאנשים הסובלים מהמחלה הארורה הזאת כדי לדעת איך אני יכולה לשפר ולו במעט את ההרגשה שלה, אבל לאט לאט אני מרגישה שאני מאבדת אותה.
מחר היא צריכה לבחור את התזה שלה למהלך השנה וכמה מהקורסים וכרגע היא נמצאת בחרדה ומותקפת ע"י מחשבות מזוויעות. כבר כמה שעות שאני מדברת אתה ומנסה להרגיע אותה ואפילו קבעתי אתה סדר יום לבוקר כדי שתהיה רגועה ותרגיש יותר ביטחון עם ההרשמה, אבל זה שוב תקף אותה ואני מרגישה אובדת עצות. אני לא מתכוונת להשאיר אותה לבד אבל היא חייבת לישון וזה לא יקרה אלמלא תצליח להשקיט את המחשבות שלה. במידה ומי מכם ער בשעה הזו, בבקשה, בבקשה תעזרו לי למצוא איזו שהיא דרך שאוכל להרגיע אותה...
תודה מראש!!